נזקקתי לחמשת אלפים דולר במזומן. מכיון שלא היה בידי סכום זה באותה שעה, פניתי ללוות זאת מידידים. ראובן הלוה לי 3,000 דולר ו-2,000 דולר נוספים לויתי משמעון. באתי לביתי וספרתי את השטרות, ואז מצאתי שיש בידי 5,100 דולר. גם ראובן וגם שמעון לא יודעים אם מהם נתקבלתי את הסכום הנוסף, כך שאין לי שום דרך לברר מאין זה בא.
שאלה: האם עלי להשיב את מְאַת הדולרים הנוספים? אם כן, למי?
תשובה: במחשבה ראשונה היה נראה שספק זה הוא הלכה מפורשת (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ע"ו סעיף א' וסימן ש' סעיף א'). כאשר שני אנשים הפקידו מעות ביד ראובן, האחד הפקיד מאה והשני מאתיים וראובן אינו זוכר ממי קיבל מאה וממי מאתיים. אם כל אחד מהם טוען בברי שהוא הפקיד את המאתיים, ישבעו על כך וישלם ראובן לכל אחד מהם מאתיים. כיון שנתרשל בשמירתו ולא הקפיד לשים על לבו מיהו בעל המאה ומיהו בעל המאתיים, יפסיד מאה מכיסו.
כאשר גם המפקידים בעצמם, כל אחד מהם אינו זוכר אם הפקיד מאה או מאתיים, פטור ראובן מלהשיב לשניהם מאתיים. אף על גב שגם בכהאי גוונא נתרשל בשמירתו וכנ"ל, מכל מקום מכיון שטענתם אינה טענת ברי אין בכוחה לחייב את ראובן (נתיבות סימן ע"ו סק"ט). במקרה זה יחלק ראובן את הסכום המסופק בשווה בין שני המפקידים (ש"ך סימן ע"ו סק"ז וי"ג וראה עוד בקצות סימן שס"ה סק"א וסימן קל"ח סק"א). אמנם, אם בא לצאת ידי שמים, יחזיר מאתיים לכל אחד מהם כיון שנתרשל ופשע בשמירתו. הנהגה כזו נקראת רשלנות שהיה עליו לחשוש על כך שעלול לשכוח מה קיבל ממי והיה לו לרשום הפרטים.
מאחר ואי אפשר להגדיר את מעשיך כרשלנות ופשיעה, שהרי לא היה עליך לחשוש לטעות כזו למנות את השטרות, אם כן לכאורה אתה פטור אף לצאת ידי שמים. למה הדבר דומה? לשניים שהפקידו כאחד, בכריכה אחת, זה מנה וזה מאתיים. אז אף אם כל אחד מהם טוען בברי שהמאתיים שלו, פטור השומר, וכאמור יחלוק את הסכום בין שני המפקידים (סימן ש' סעיף א').
אלא שבהעמק דבר, אין נידונך דומה כלל להנ"ל. אינך שומר או לווה שאחראי על ממונם של המלווים, אלא מציאה מצאת, מאה דולר שאבד מאחד מהם. זה נחשב כאבידה מאחר והבעלים אינם יודעים מכך. אבידה שבאה ליד המוצא לפני שנתייאשו ממנה הבעלים, אי אפשר לזכות בה בייאוש ותהא מונחת עד שיבוא אליהו. במידה ויבואו שניהם להסכמה מה לעשות בכסף זה, עליך לנהוג כרצונם (עיין סימן רס"ז סעיף ח'). יש לציין, שבינתיים תוכל אתה עצמך להשתמש בכסף זה (עיין השבת אבידה כהלכה סימן ו' סעיף ג').