חזקה שכל מה שביד אדם שלו הוא

בגליון קט"ז מובא ש'כל מה שתחת יד האדם שלו הוא' ד'אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן' ובזה עדיף המחזיק בפועל מהמערער מכח חזקת מרא קמא[1].

תפיסה הראוי לקנין

הפוסקים דנו באופן האחזקה בידו שעליה נאמר 'כל מה שתחת יד האדם שלו הוא'. יש שהוכיחו מהראשונים[2] שחזקה זו נאמרה כשמחזיק בדבר באופן שאילו בא לקנותו היה קונה, כגון מטלטלים בחצירו או ביתו שקונה בקנין חצר, שאז בתפיסתו אינו 'מחזיק' בעלמא אלא 'מוחזק', כי תפיסתו בקנין שעושה בעלות, מוכיח בעלות[3], אבל אם תפוס בדבר שלא בביתו כגון שיושב במכונית (קא"ר), שיש להסתפק האם בזה לבד קונה, אין די בתפיסה של המחזיק להוכיח בעלות לפיכך עדיף המרא קמא שיש לו חזקה ודאית להוכיח שכפי שהדבר היה שלו מכבר גם כעת הוא הבעלים[4].

שטר חוב נקנה רק במסירת השטר ליד הקונה עם שטר מכירה על המכר (כתיבה ומסירה)[5], לפיכך כתבו ראשונים שתפיסת הלוקח אינו ראיה שהוא מוחזק בשטר כדין, שהרי לא היה קונה באופן תפיסתו[6]. לפי זה נחלקו האחרונים שסוברים שדעת הראשונים היא שהמוחזק צריך שיתפוס בתפיסה הראויה לקנין, האם המוחזק שטוען נגד המרא קמא שקנה בקנין מסויים, חייב לתפוס את המטלטלים באופן שמועיל לקנין ההוא, או די אם תפיסה זו מועיל לקנות מטלטלים אלה במקום אחר[7], כגון המסיע מכונית (מטלטלים) ברשות הרבים, וזו משיכה שקונה רק בסימטא.

אכן יש חולקים על ההנחה של הפוסקים הנ"ל בדעת הראשונים שרק בתפיסה הראויה לקנין נאמר 'חזקה תחת ידו שלו הוא', ולדעתם כל התופס מטלטלים אפילו באופן שאינו ראוי לקנין נקרא מוחזק, מלבד בשטר שהדיון על החוב ולא על הנייר והרי לא שייך להחזיק בפועל את החוב, ולכן מה שמחזיק בשטר באופן שאינו ראוי לקנין לא נחשב שהוא מוחזק בחוב[8], או באופן שהתפיסה עצמה אינה תפיסה גמורה כגון ששניהם מחזיקים בה[9]

דברים שאינם עשויים להשאיל או להשכיר

'חזקה כל שתחת יד אדם שלו הוא' נאמר כאשר אין להסתפק שמא הדבר אינו של המחזיק, כגון שמחזיק חפצים אישיים או כלים של אומן שהם מטלטלים שאינם עשויים להשאיל או להשכיר[10], ובסתם באו לידו במכר או מתנה. גם אין להסתפק שמא באו לידו שלא כדין ולהצריך אותו שיביא עדים היאך באו לרשותו, שהרי הקונה מטלטלים בסתם אינו קונה בעדים[11]. בהיות שאינו חשוד לגנב, דנו הפוסקים האם די בזה להחזיק אותו כבעלים אפילו שותק ואינו משיב שהדבר שלו, או האם המחזיק צריך עכ"פ לטעון שהדבר שלו[12].

דברים שעשויים להשאיל ולהשכיר

ברם אם יש להסתפק שמא הנכס לא בא לידו במכר או מתנה, אין ראיה ממה שמחזיק בדבר שהנכס שלו הוא[13], לפיכך אם הכלים שבידו עשויים להשאיל או להשכיר[14] שיש לחוש שמא שאל או שכר הכלים או שהיו הבהמות בשדה שעשויים לילך משדה לשדה אחר ('גודרות')[15] או אם הוא יושב בקרקע בלי שטר או עדים והרי סתם קרקע נמכר בשטר או עדים, או שהוא אומן שעשוי להחזיק כלים שמסרו לו לתקן, והמערער מביא ראיה שהכלים היו שלו מכבר - והוא המרא קמא - וטוען שבאו ליד המחזיק בשאלה או בשכירות או נתנו לאומן לתקנו, בכל אלה צריך להביא ראיה נגד המרא קמא שהנכס בידו כדין[16].

האחרונים דנו האם המחזיק נאמן אפילו טוען שלא קנה את הנכס או קיבלו במתנה, אלא שהיה שלו מעולם, ומה שהמערער מביא ראיה שהדבר היה בידו מכבר, אינו מפני שאז היה שלו, אלא שהוא (המחזיק) השאיל לו[17].