כפי שנוהג אליהו בכל סופו של יום, גם היום הוא עלעל בחשבון האימייל (Email Account) שלו.

- מעניין מה שלח לי ישראל, רואה החשבון (CPA) שלי... - הרהר כשראה הודעה חדשה שנשלחה ממנו.

הוא פתח את ההודעה, בתוכה היה מצורף לינ"ק. הוא לחץ עליו לפתחו. לפתע החל מסך המחשב (Computer Screen) שלו להבהב. סימנים מוזרים הופיעו עליו...

הוא ניסה לסגור את הקישור (Link), אך זה היה כבר מאוחר מידי... כל נסיונותיו להחזיר את המחשב 'לאיתנו', עלו בתוהו.

- כנראה שבקישור ששלח לי ישראל היה טמון 'וירוס' (Virus)... הוא הרס את המחשב שלי...

כיון שאליהו בלא מחשב זה כדג בלי מים, הוא התקשר מיד לטכנאי (Technician) הקבוע שלו שיבוא לטפל במחשב.

בד בבד, הוא התקשר לישראל ורטן באוזניו על הנזק שעשה לו - היית צריך לוודא לפני כן שהקישור שהנך שולח לי 'נקי' ואין בו שום 'וירוס'.

בחשבון של החודש הבא, תוריד את מחיר התיקון של המחשב שלי... - הוסיף.

ישראל התקומם - וכי נראה לך שעשיתי זאת בכוונה תחילה?

- מי אמר כזאת? אדם המזיק אינו צריך כוונה כדי להתחייב בנזקין... 'אדם מועד לעולם'...

ישראל שיתף את אליהו בהרהוריו - וכי נעשיתי בכך 'אדם המזיק'? הרי לא שברתי בעצם את המחשב... הוא עודנו עומד וקיים... רק ה'מוח' הנסתר שלו נשתבש ותו לא! נראה לי שההגדרה בחז"ל לנזק כזה היא 'היזק שאינו ניכר' ואני פטור (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן שפ"ה סעיף א')!

(במאמר המוסגר - אף שחכמים קנסוהו לשלם ככל מזיק, מכל מקום זהו רק במזיד אך לא בשוגג כמבואר שם בהדיא. אלא שאם פשע, נחלקו הפוסקים אם קנסוהו כשלא נתכוין להזיק (ראה 'משפט המזיק' פרק ל' סעיף י"ט).

ומענין לענין באותו ענין, נחלקו הפוסקים מהו דינו של המזיק במזיק 'היזק שאינו ניכר' האידנא, האם בית דין רשאין לדון בזה כיון שחיובו משום 'קנס'. עיין חידושי הרי"ם - חושן משפט סימן א' סקי"א שנטה לחייבו כפשטות לשון המחבר הנ"ל בסימן שפ"ה והביא מש"כ הראשונים בנידון זה, ובביאור הגר"א - חושן משפט סימן א' סקי"ד משמע מדבריו דאין דנים בכך האידנא. ועיין עוד שו"ת כתב סופר - חושן משפט סימן כ"ו.)

- מה ענין שמיטה להר סיני - נזדעק אליהו - 'היזק שאינו ניכר' הוא כאשר אי אפשר להבחין שהחפץ הניזוק קרה בו משהו בכלל. למשל, שמעתי פעם שיעור אודות מי שהכניס בתוך הקדירה של חבירו כף של איסור ואסר את כל התבשיל.

שם, אין אדם רואה כאן כלל היזק. הן מי שראה כיצד המזיק הכניס את הכף, שלא ניכר בחוש לעין כל שכף של איסור היא זו. וכן לאחר מעשה, מאומה לא נשתנה בתבשיל, לא מראהו ולא טעמו (פתחי תשובה סימן שפ"ה סק"א. ועיי"ש שהביא מה שנסתפקו הפוסקים במכניס כף של איסור מין בשאינו מינו אם גם נחשב 'היזק שאינו ניכר', שמשתנה טעם התבשיל).

אך מחשב שחדר לתוכו 'וירוס', אין אדם בעולם שלא יבחין בנזק! רק תפתח אותו ותראה!

...

צדקו דברי של אליהו שאין נזק של 'וירוס' במחשב בגדר 'היזק שאינו ניכר'.

השימוש במחשב הוא 'שימוש גשמי בדבר שאינו נראה לעין', על כן כל שהזיקו ואי אפשר עוד להשתמש בו כך, הרי שהוא בגדר נזק ממש ('פסקי דינים' להאב"ד הגר"ח קאהן שליט"א - גיליון מ"ט).

הן גם המחשב נשתנה מכמות שהיה, וגם כל אחד מבחין בשינוי שחל במחשב.

...

הטכנאי סיים את עבודתו ודרש מאליהו 250$ בעבור עבודתו - זה היה 'וירוס' קשה מאד... נדרשה עבודה מאומצת כדי למגר אותו.

אליהו, שהיה בטוח בהן צדקו, התקשר לישראל והודיעו על כך.

...

כפי שכבר הקדמנו, אין נזק כזה מוגדר כ'היזק שאינו ניכר'. אך מכל מקום נותר לדון מטעם אחר אם ישראל חייב על נזק זה.

מבואר בגמרא (בבא קמא דף מ"ז ע"ב) שאם הניח אדם סם המות לפני בהמת חבירו, והבהמה אכלה זאת ומתה, פטור הנותן בדיני אדם וחייב בדיני שמים (ונפסק בש"ך סימן שפ"ו ס"ק כ"ג).

סיבת הפטור היא כיון 'דהויא לה שלא תאכל'. וביארו התוספות (שם ד"ה 'הוה'), דכל שהניזק הביא את הנזק על עצמו, כגון הבהמה שבאכילתה ניזוקה, אי אפשר לחייב את הנותן (ועיין ב'משפט המזיק' חלק א' פרק ט' הערה ט"ו).

מכאן נראה לדון לשולח לחבירו קישור (Link) שבתוכו מונח 'וירוס' והניזק פתחו, לפטור את השולח. הרי המקבל/הניזק הביא את הנזק על עצמו בפתחו את הקישור.

(אמנם ופשיטא, יש לסייג את הדברים דוקא כאשר נדרש 'מעשה' מצד המקבל. אך כאשר ה'וירוס' נשלח ישירות למחשב הניזק והנזק קורה בלא שום התערבות מצד הניזק (כגון על ידי הכנסת  כרטיס USB הנגוע ב'וירוס' לתוך מחשב של חבירו), בודאי שחייב המזיק.)

אך עדיין יש מקום לעיין אם שני הנידונים שווים. הגמרא דלעיל מיירי בנותן סם לפני בהמת חבירו והיא הביאתו אליה ואכלתו.

ובפוסקים יש שדייקו דאפשר דכל הפטור הוא דוקא בנותן את הסם לפניה והיא הכניסתו לתוך פיה, בכהאי גוונא הניזק הביא על עצמו את הנזק.

אך אם הכניס אדם סם לתוך פיה של בהמת חבירו והיא אכלתו, אפשר שיתחייב (עיין בחזון איש - בבא קמא, סימן י"ד סק"ט שנסתפק בכך. ועיין בשו"ת 'יורו משפטיך ליעקב' (אבוחצירא) סימן קמ"ג דפשיטא ליה שחייב בכה"ג).

אם כן, גם השולח 'הכניס' את ה'סם'- ה'וירוס' - לתוך 'פי המחשב', ואולי יש לחייבו (עיין 'פסקי דינים' הנ"ל בהערה 14 שנסתפק בכך. וכן ב'משפט המזיק' שם הערה כ"ב).

למעשה:

המכניס 'וירוס' לתוך מחשב חבירו והניזק לא עשה מאומה - חייב.

כאשר שלח קישור וכדו' והניזק ניזוק רק כאשר פתח זאת - חייב השולח בדיני שמים כנותן סם לפני בהמת חבירו. ויש להסתפק אם אפשר לחייבו אף בדיני אדם.

בביתי, מרתף (בייסמענ"ט) אשר אנו משתמשים בו למצוות 'הכנסת אורחים'. ראובן ביקש ממני את המרתף למשך שבוע, כדי לארח בו בני משפחה הבאים לחגוג עמו את שמחת כלולות בתו. בדקתי בלוח ומצאתי שבשבוע זה עדיין אף אחד לא ביקש להתארח, והודעתי לראובן שיכול לְשַׁכֵּן שם את אורחיו. למחרת נודע לי שגיסי בא אלי יחד עם כל משפחתו, בדיוק בשבוע זה שביקש ראובן.

שאלה: האם אני יכול להודיע לראובן שהַסְכָּמָתִי בטילה?

תשובה: מעיקר הדין, כיון שלא חתמת עם ראובן על שום חוזה או מסמך, הרי שיכול אתה לחזור בך. אמנם, החוזר בו ממה שהסכים בעל פה, נקרא 'מחוסר אמנה' ואין רוח חכמים נוחה הימנו (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ר"ד סעיף ז'). עד כדי כך, שהתירו לקראו 'רשע' (תשובת מהר"ם והביאה בבית יוסף - יורה דעה, סימן רס"ד).

כמובן, כל דין 'מחוסר אמנה' הוא דוקא אם הצד השני אכן האמין ושם מבטחו במתחייב שיעשה כדבריו. גם בנידון דידן לכאורה, לראובן לא היתה כל סיבה ועילה לחשוש שלא תכניס את אורחיו בסופו של דבר.

אלא שכאשר נשתנו הנסיבות לאחר ההתחייבות, יש מקומות בהן ניתן למתחייב לחזור בו ואינו ממחוסרי אמנה (רמ"א שם בסימן ר"ד סעיף י"א וש"ך). ה'חתם סופר' בתשובותיו (יורה דעה סימן רמ"ו וחושן משפט סימן ק"ב) מיקל בכך בהסתמכו על מה שכתבו הפוסקים (טו"ז יורה דעה סימן קס"ד סעיף ה') להתיר לאב שהזמין מוהל למול את בנו, שיכול לחזור בו ולקחת את אוהבו או איזה צדיק שבא לעיר. שהרי ברור שהאב לא היה מזמין את המוהל הראשון, אילו ידע שאוהבו או הצדיק יזדמן לאתריה באותו הזמן.

מוסיף החתם סופר (חושן משפט סימן ק"ב): בכל שינוי לא צפוי במציאות, יכול המתחייב לפטור את עצמו מהתחייבותו ואינו בכלל 'מחוסרי אמנה'. למשל, יהודה אמר למכור ללוי נכס א', זאת כדי שיוכל בכסף שיקבל לרכוש נכס ב'. אם בסופו של דבר בא אותו נכס ב' לידי יהודה ממקום אחר וכגון בירושה, שוב יכול הוא לחזור בו ממה שאמר למכור ללוי נכס א'.

אם כן, כיון שלא העלית בדעתך שגיסך יבוא לבקר אצלך, וברור שאם היית יודע מכך לא היית מתחייב לראובן שתתן לו לארח את אנשיו ברשותך, יש לך על מי לסמוך בחזרתך ואינך 'מחוסר אמנה'. יתר על כן, כל מה שמצאנו שיש אוסרין בכה"ג, היינו דוקא כאשר נתחדש מקרה שמלכתחילה אפשרי היה שיבוא. אך כאשר זהו דבר בלתי צפוי בעליל, לכולי עלמא יכול המתחייב לחזור בו (האב"ד הגר"ח קאהן שליט"א ב'פסקי דינים' - גליון ל"ה בהערה 12. וראה עוד 'שבט הלוי' - חלק ד' סימן ר”ו).

'דינא דמלכותא דינא' מובא בגמרא כהלכה בלי חולק[1].

כתבו הפוסקים שדין זה מהתורה[2], ויש שכתבו שזה מדרבנן[3], אבל יש שפירשו שגם לדעות אלה דינא דמלכותא דין מהתורה[4].

מקור הדין

הראשונים כתבו מקורות שונים לדין זה, כדלהלן:

 יש שכתב שזה בכלל הגוים נצטוו על הדינין[5], יש שכתב שבני המלכות מקבלים מרצונם חוקי המלך ומשפטיו ולכן אין למחזיק בשל חבירו ע"פ חוקי המלכות משום גזל[6], יש שכתב שכל הארץ של המלך היא 'ואף הדיוט שיש לו קרקע כך דעתו שלא יהנה אדם מארצו אלא מדעתו ובקצבתו',[7] ולפי זה יכול לגרש אותם אם ירצה[8], יש שכתב שמקורו מכיבוש מלחמה שיש למלך קנין בהם הגוף וע"מ כן באים לדור בארצו[9], יש שכתב שזה מדין הפקר בי"ד הפקר[10], ויש שכתב שזה ממשפטי המלוכה שנאמר בפרשת המלך של מלך ישראל, ואין להבדיל בזה בין מלך ישראל למלך עכו"ם[11].

גדר הדין

כתבו הראשונים שנאמר דינא דמלכותא דינא ולא דינא דמלך דינא[12], כלומר, הזכויות של דינא דמלכותא הם במלך שהסכימו עליהם בני הארצות להיות להם למלך, ו'מטבע' שלו יוצא במדינות, שבזה מוכח שמולך מכוח העם, אבל המולך בכוח הזרוע ואין מטבעו יוצא במדינות, הרי הוא גזלן וכל עבדיו גזלנים.

יש ראשונים שכתבו שמפני זה גם אין למלך לחדש חוקים מעצמו ורק רשאי למלוך לפי החוקים שבני המלוכה הסכימו עליהם בחוקי המלכים הראשונים[13], אבל יש שכתבו שיכול לחדש מעצמו חוקים חדשים אם משווה בחוק זה את כל בני המדינה[14]. ויש שכתב שלא נאמר דינא דמלכותא דינא במלכי ישראל בארץ ישראל שכולם שותפים בה[15].

סדרי מלוכה ('חוקה')

נראה שכל הראשונים מסכימים שיסוד הדין של דינא דמלכותא נאמר להרשות שיהיה סדר הממשלה שנעשה בהסכמת בני המדינה ובצורת השלטון שקבלו עליהם מתחילה (ה'חוקה'), שבזה מסכימים בני המדינה שיהיו כפופים לשלטון ועושים כן מרצון עצמם, ועל זה אמרו חז"ל 'הווה מתפלל לשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו'[16]. לפי האמור, מפני זה המושל כפוף לחוקה ואין לו רשות למשול באופן אחר אלא א"כ יסכימו בני המדינה לשנות את ה'חוקה' שאז הוא כפוף לחוקה החדשה.

סדרי ממשל שונים

מטעם זה, אין הבדל במהות של דינא דמלכותא בין האופנים השונים של סדרי ממשל, דהיינו צורת השלטון של מלכות שקבלו עליהם מלך כפי שהיה נהוג בקדמת דנא, או שקבלו עליהם סדר שלטון דמוקרטי כפי הנהוג ברוב המדינות[17].