23.06.2016 | |
#168 |
בהעלותך |
23.06.2016 |
#168 |
בהעלותך |
מעשה שהיהעובדים! לא עבדים...הרב אריה ליכטנשטיין
שעת ערב מאוחרת בעיר הקודש ירושלים. מכשיר הטלפון בלשכת הרב ראזענבערג צלצל. ידו של הרב הונפה והרימה את השפופרת בפעם המי יודע כמה לאותו ערב.
- שלום כבוד הרב. אני יכול להפריע לכבודו? שאלה לי אליכם – נשמע הקול מעבר הקו.
- בודאי! בדיוק בשביל כך אני יושב כאן, לענות לאלו הצריכים את עזרתי.
- תודה רבה. לא בכדי יצא שמכם הטוב למרחוק... לאחרונה נתקבלתי למקום עבודה, סוף סוף.
- ברוך ה'! אני שמח לשמוע על כך – ניסה הרב להבין להיכן מבקש האיש האלמוני שמעבר לקו להגיע... הוא אפילו אינו יודע את שמו, והלה מספר לו על העבודה שמצא סוף סוף...
- לא לצורך בשורה זו התקשרתי. שאלתי ובקשתי... לפני שהתחלתי את העבודה, פנה אלי בעלי המקום וביקש שאחתום לו על מסמך, תנאי קודם למעשה...
להפתעתי, נדרשתי לחתום שמלכתחילה הריני מוותר על כל הזכויות שמוקנות לי כעובד מטעם החוק.
- למשל? על אלו זכויות נדרשת לוותר?
- על פי החוק הרי שמתוך משכורת של למשל 1,000$, מפריש המעביד סך של כך וכך דולר לזכות העובד.
מתוך סך זה ניתן חלק בעבור קרן הפנסיה של העובד ליום שיגיע לגיל פרישה. חלק אחר ניתן לביטוח הלאומי של העובד וכו' וכו'.
- ומה בנוגע למשכורת שלך?
- מהמשכורת שלי יורדות הפרשות אלו, ככל אחד. אך הן חוזרות לכיסו של המעביד! אני נותר רק עם משכורתי וללא כל תנאים סוציאליים בצידה.
- לא נעים לשמוע כיצד מנצלים את העובדים... ליבי עליך... אך מה תשאל?
- חבר טוב לחש על אזני שעל פי חוקי המדינה אין תוקף לחתימה כזו. לכן חשבתי אולי אחתום על כך...
הרב קטע את דברי המתקשר - אז אתה מתכונן לחתום על המסמך, ולאחר מעשה לתבוע את זכויותיך? היכן? בערכאות?
- אכן. אחתום על הויתור, ולאחר מכן אתבע את זכויותיי בבית הדין! חס וחלילה לא בבית משפט!
- ומדוע שבית הדין יתחשב בתביעתך? הרי חתמת שהנך מוותר על זכויותיך?!
- כיון שבהלכות שכירות פועלים טבעו חכמים מטבע 'הכל כמנהג המדינה'! גם ההלכה מתחשבת בחוקי העבודה של המלכות!
לשם כך התקשרתי. לדעת אם אכן בית הדין יעמוד לצידי משום הלכה זו.
הרב הרהר מעט והחל להרצות את דבריו:
- שמע נא יהודי יקר!
אכן, מעשים אלו של מעבידים המנצלים את אוזלת ידם של העובדים ושוללים מהם את זכויותיהם הבסיסיות ביותר אינם ראויים. להיפך, הייתי מגדיר זאת כמעשה מגונה!
אך זאת עליך לדעת. כשחכמים קבעו שבהלכות שכירות פועלים 'הכל כמנהג המדינה', אין הפירוש שהתורה מכירה בחוקותיהם ומתחשבת בהם בהלכות 'שכירות פועלים'.
לא ולא! לא מיניה ולא מקצתיה!
רק, כאשר מתעורר ויכוח בנוגע להסכם העבודה, בנוגע לגובה התשלום, בנוגע לזמני העבודה, אמרו חכמים 'הכל כמנהג המדינה'.
דהיינו, אנו מעריכים שהסכם העבודה נחתם כפי המנהג וכפי שרוב הפועלים נשכרים למלאכתם.
אמנם, כאשר העובד מראש ויתר וחתם על ויתור זכויותיו כלפי המעביד, הרי שאינו יכול עוד לתבוע זאת מידו.
ואף אם על פי חוק המדינה אין משמעות לחתימה זו, אך על פי דת תורתינו הקדושה חתימה זו תקיפה ואי אפשר לערער עליה!
...
כפי שכבר הקדמנו דין זה שאמרו חכמים 'הכל כמנהג המדינה', אין פירושו שחז"ל הכירו בחוקי המדינה בהלכות שכירות פועלים.
אלא, כיון שלרוב נעשית ההתקשרות בין הפועלים לבעל הבית ללא חוזה המפרט את כל זכויותיהם וחובותיהם של שני הצדדים – המעביד והעובד. ודבר זה שכיח מאד מחמת שהשכירות נעשית לזמן מועט וכדו'.
אשר על כן אמרו חכמים שדעת שני הצדדים היתה להתקשר ביניהם כפי המנהג של הפועלים באותה מדינה.
אמנם, כל תנאי שבממון שהתנו ביניהם – קיים. לא העובד ולא המעביד יכולים לסמוך על מנהג ודין המדינה העוקר כל מיני תנאים שביניהם.
יודגש, כל הנ"ל הוא מבחינה הלכתית. אם כי מבחינה מוסרית החוק הוא מסתבר מאד ומתקבל על הדעת.
למשל, החוק השולל כל תנאי שביניהם שנעשה מראש לשלול את זכויותיו של העובד המוקנות לו בחוק.
מעבידים רבים מנצלים שלא כהוגן את מצוקת העובד המשחר לפתחם כדי להביא לחם לפי הטף בביתו, ומחתימים אותו על ויתור זכויותיו.
העובד מצידו חותם על כך בלית ברירה, אף שיודע שבכך מפסיד לעצמו.
אין במאמר זה כל הצדקה למעשים אלו!
אלא, שכאשר העובד חותם על כך עליו לדעת מראש את כל ההשלכות של חתימתו.
מדין תורה חתימתו תקיפה! אין לו כל אפשרות להסתמך על מנהג המדינה השולל את חתימתו!
(עיין בכל הנ"ל במאמרו של הגרמ"מ שפרן בקובץ 'הישר והטוב' חלק א'.)
קו ההלכהבעל מלאכה מומחה
ראובן הזיק את רכבו (Car) של שמעון. ראובן ידיד של אחד מבעלי המוסכים בעיר שמסכים לתקן בעבורו את הרכב במחיר זול. לעומת זאת, שמעון אינו סומך על בעל מוסך זה ורוצה לתקן אצל המוסך שממנו קנה את הרכב, שגם מחירו יקר יותר.
שאלה: הצדק עם מי?
תשובה: שאלה דומה עולה במזיק את גופו של חבירו ומציע לרפאותו הוא בעצמו, או אצל רופא שאינו נוטל תשלום על רפואתו. יכול הניזק לשכור רופא בתשלום ולחייב את המזיק לשלם זאת (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ת"כ סעיף כ"א).
הניזק אינו חייב להסכים להתרפאות אצל המזיק, אף אם יצאו לו מוניטין ונקרא מומחה (רא"ש - בבא קמא, פרק ח' סימן א'). הוא אינו חייב לסמוך על המזיק שיטפל בו כהוגן ויכול להתנגד לומר שהמזיק דומה עליו 'כאריא ארבא' (אריה אורב). כמו כן, יכול לטעון שרופא שאינו נוטל שכר על עבודתו, אינו עושה את עבודתו נאמנה ואינו מדקדק כל כך (סמ"ע שם סקכ"ד). טעם זה נכון גם לגבי רופא שנוטל שכר זול על עבודתו (ים של שלמה - בבא קמא, פרק ח' סימן י'). ואף אם סיבת ההוזלה היא מחמת שהרופא בא מעיר אחרת, בה שכר הרופאים פחות. מכל מקום יכול הניזק לטעון, שרופא דוקא במקום מגוריו זהיר במלאכתו, כדי שלא יפסיד את פרנסתו (סימן ת"כ סעיף כ"ב).
יש מהפוסקים שכתב שכאשר יש שני רופאים באותו מקום, לא יכול הניזק לבקש את האחד על פני רעהו. זולת אם האחד מומחה יותר או מזגו נוח יותר (ערוך השלחן שם סעיף כ"ו). אמנם, גם שיטה זו היא דוקא כאשר הנזק מצריך טיפול אצל מומחה. אך אם העולם נוהג שלא לתור אחר מומחה לנזק כזה, אינו יכול לדרוש זאת.
אלא שכל זאת הוא דוקא באדם שניזוק, שם שייך לדרוש טיפול אצל מומחה דוקא. בטיפול ברכוש שניזוק, הגרוע מכל הוא שאם התיקון לא יתבצע כיאות יצטרך הניזק לחזור שוב לתקנו, על כן אין הניזק יכול למנוע מהמזיק לתקן אצל איזה מוסך שיבחר. כמו כן, אם המזיק עצמו רוצה לתקן, יכול לעשות זאת, אלא אם כן ברור שאינו יודע לעשות זאת שאז הניזק יכול למנוע זאת ממנו.
אלא שלמעשה יכול הניזק ליקח את הרכב למוסך שלו, ויקבל תשלומין מן המזיק כפי מה שהיה עולה אצל מוסך שלו, והיתרון ישלם הניזק מכיסו.
פסקי דיניםבל תלין (ב)#168
בגליון הקודם[1] התבאר החיוב לשלם לשכיר בזמנו ('בל תלין')[2], והלאווין אם אינו משלם את שכר שכיר (עושק).
אינו זכות ממון
בל תלין אינו זכות ממון, לפיכך אם מת הפועל לפני שעבר הזמן לא ירשו יורשיו זכויות המוריש לבל תלין, ואם איחר המעביד לשלם ליורשים אינו עובר[3].
חומר האיסור, ובספק
כתבו הפוסקים שבמקום ספק אם עובר בבל תלין, חייב להחמיר כדין ספק איסורא לחומרא[4]. וכתב הערוך השולחן 'ממידת חסידות לדקדק מאוד בתשלומי שכר שכיר בזמנו אפילו במקום שפטור מדינא, ולכן נהגו המדקדקים ללוות כשאין להם מעות ולשלם לפועל'[5].
תביעה
חז"ל דרשו שאינו עובר על הלאו אא"כ תבעו השכיר שישלם[6] אבל אם לא תבעו בוודאי מתרצה שלא ישלם לו עדיין, לפיכך אם ניכר שמבקש שכרו כגון שאחר גמר מלאכתו בא לפני המעביד, כאילו תבעו בפירוש[7]. ברם, אם לא ידע לתבוע כגון ששכר כלים עד שיגמור מלאכתו בהם, שהמשכיר אינו יודע האם כלה מלאכתו, חייב השוכר לשלם בלי שהמשכיר תובע את דמי השכירות[8].
הפוסקים דנו האם השוכר עובר כשהשכיר תבעו ע"י שליח[9], ונראה שתביעה בכתב ע"י דואר וכדומה לכו"ע מחייב[10]. אף לאחר שתבעו אינו חייב להוליך המעות אחריו[11], אבל אם בעת שתבעו לא היה לו מעות ושוב השיג, אם השכיר לא ידע מזה כדי שיבוא ויטול, חייב להוליך לו המעות או להודיעו שיבוא ליטול[12].
כתבו הפוסקים שאע"פ שאינו עובר הלאו אם לא תבעו, צריך ליזהר לסלק את שכרו בזמנו[13].
שכרו על ידי שליח, אפוטרופוס ששכר
דרשו חז"ל שאם שכרו על ידי שליח השוכר אינו עובר על בל תלין הגם שהשכיר יודע שהשליח שכרו בעד השוכר ואף השליח אינו עובר שאין המלאכה שלו, אבל השוכר עובר על 'אל תאמר לרעך לך ושוב' אם אינו טרוד ומכוין לדחותם. אם השכיר סבור שנשכר בעד השליח או שאמר השליח שהוא אחראי לדמי השכירות ('שכרכם עלי') עובר השליח[14]. וכן הדין באפוטרופוס של יתומים או אישה שנושאת ונותנת וכן באופן כשמעשה ידיה שלה, ששכרו שעוברים על בל תלין[15].
המחהו אצל חנווני
אמר השוכר שישלם לו על ידי פלוני שקיבל עליו לשלם לשכיר ('המחהו אצל חנווני') , אינו עובר על בל תלין אפילו אם בסוף הפלוני לא ישלם, אבל ביד השכיר לחזור בו בכל עת ולבקש מהשוכר[16]. ודנו הפוסקים האם האמור הוא רק אם השכיר הסכים שהפלוני ישלם לו[17].
סוגי שכירות, קבלן, מטלטלין, בית וקרקע
דיני בל תלין נאמרו בכל סוגי שכירות ולא רק בשכירות פועל בסוף הזמן לאחר גמר השכירות שנשכר לו.
קבלן שקיבל עליו לעשות מלאכה בעד שכר, כגון לתקן כלי, כשמחזיר את הכלי לבעליו[18] חייב לשלם לו עד סוף הזמן, כגון שנתנו לו בחצי היום חייב לשלם לו עד שקיעת החמה[19]. ברם, כל זמן שהקבלן מחזיק בכלי אינו עובר גם אם הודיע למעביד שגמר ותובע שישלם לו שהרי תופס בידו כנגד שכרו[20], ויש שכתב שאפילו נותן לו בעל הכלי משכון בעד התשלום אינו עובר[21], ובזה יש שכתב שאפילו החזיר לו המשכון אינו עובר[22], אבל יש שכתבו שאם תובעו בפירוש עובר אפילו אם תופס כנגדו[23].
הפוסקים נחלקו האם מדובר בין בקבלן שמשלמים לו בעד מספר הפעולות שעושה ולא בעד מה שמשביח את הכלי או אפילו בקבלן שמשלמים לו רק בעד התיקון שמשביח את הכלי[24].
שכר את הקבלן שיעשה את הכלי מחומרים של הקבלן, לכו"ע אינו עובר על בל תלין, שזה כמוכר לו את הכלי[25].
דיני בל תלין נאמרו אף בשכירות מטלטלין[26], שכירות בית[27], ויש אומרים אף בשכירות קרקע[28].