קולו של שמעון היה נשמע מאחורי הקו רועד וחושש - ר' קלמן! מה נשמע?
הרעד והחשש לא נעלמו מאזניו החדות של קלמן שתמה בתוככי לבו: 'מה קרה לשמעון?'.
חברים טובים הם בנשמתם. אמנם, יכולה לחלוף שנה בה לא החליפו ביניהם מילה, אך כאשר הם יפגשו מיד השיחה קולחת כאילו רק אתמול הם עצרו בה...
- ברוך ה'. ומה אצלכם?
- אצלנו העניינים יגעים... - נאנח שמעון - בני הבחור, נפתלי, כבר תיכף נהיה בן עשרים ואחת והשידוך עדיין לא בא...
קלמן אזר את כל כוחותיו וניסה לחזק את שמעון - ה' יעזור... ישועת ה' כהרף עין! 
- רציתי לבקש את טובתך בנידון - קטע שמעון את דבריו - שמעתי שבבנין שאתה דר יש משפחה העונה לשם 'רבינוביץ'.
ביתם גם היא כבר סיימה את הלימודים ועדיין יושבת ומצפה... ביררנו עליה והיא עונה לכל הדרישות שלנו.
- אז אתה רוצה שאציע את בנך, נפתלי, לרבינוביץ?
- כן. אודה לך מאוד.
...
שבוע לאחר מכן... 
'מזל טוב'! 'מזל טוב'!
קריאות נשמעו מכל עבר בבית משפחת רבינוביץ. בני המשפחה הקרובה נאספו יחד למסיבת 'לחיים'.
בני המשפחה הקרובה אמרנו, אך גם מיודענו קלמן היה בין החוגגים...
אמנם, אינו מהמשפחה המצומצמת של אחד הצדדים, אך הוא ה'מחותן' הגדול של הערב... הוא ה'שדכן'!!!
כאשר כל המתאספים עזבו, נתיישבו המחותנים יחדיו וחלקו את הרגשותיהם.
- לא ידעתי שאתה קרוב כל כך עם קלמן שכני - פנה יוסף רבינוביץ לשמעון - בכל השמחות שלך הוא משתתף כך?
- אה... הוא אכן משתדל להשתתף בכל השמחות שאני עושה. אך הפעם זה קצת שונה... הוא היה ה'שדכן'... הוא כנראה בא לבקש את שכרו...
- ואתה כבר שילמת לו?
- בודאי. אינני רוצה לעבור על איסור של 'בל תלין'...
- מה ענין 'שדכן' לאיסור 'בל תלין'? מה הוא 'פועל' שלנו?
- ובכלל - התערב בנו של רבינוביץ בשיחה - אף אם נניח ש'שדכן' 'פועל' הוא, הרי אין בעל הבית עובר באיסור כל זמן שה'פועל' אינו מבקש את שכרו (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן של"ט סעיף י').
- צודק... - הסכים רבינוביץ עם בנו.
- אם אמרו חז"ל (שבת דף ק"ל ע"א) 'ליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא', אקוה שיצאנו ידי חובתינו בויכוח זה... - צחק שמעון - פעם שמעתי שיעור על נושא זה והרב המגיד הביא בשם ה'חפץ חיים' (אהבת חסד - חלק ראשון, פרק ט' סעיף י"א, נתיב החסד סקכ"ט) שאם הפועל מרמז לבעל הבית ואינו תובעו להדיא מחמת שמתבייש, גם בזה יש משום 'בל תלין'.
כגון, אם הפועל ממציא את עצמו לפני בעל הבית, הרי שעובר משום 'בל תלין' אם אינו משלם את שכרו.
- אז לשיטתך הוא הדין בנידון דידן... לדעתי אין לקלמן דין 'פועל' ואין בהלנת שכרו איסור של 'בל תלין'...
...
כפי שכבר צויין לעיל, מעביד/בעל הבית אינו עובר ב'בל תלין', כל זמן שהפועל אינו דורש ממנו את שכרו. 
וכן שנינו בגמרא (בבא מציעא דף קי"ב ע"א) 'תנו רבנן: לא תלין פעולת שכיר - יכול אפילו לא תבעו, תלמוד לומר: אתך, לדעתך'.
ופירש"י 'ולא מדעתו'. דהיינו, שכאשר הפועל אינו תובע את הבעלים, מוכח שמוחל הוא על כך ואינו מקפיד על הלנת שכרו.
אשר על כן, כותב החפץ חיים, כאשר אין הוכחה בשתיקתו שמוחל, וכגון שהמציא את עצמו לפני הבעלים לרמזם שישלמו את שכרו, הרי ששוב הבעלים עוברים משום 'בל תלין' אם אינם משלמים את שכרו.
בעבר כבר נכתב בבמה זו שגם ב'פועל קטן', סבירא ליה להחפץ חיים שיש משום 'בל תלין'. 
ועל כן, מחמת שקטן בוש מלבקש את שכרו, יתכן גם שעובר בעל הבית משום 'בל תלין' אף אם הקטן לא ביקש כלל את שכרו. שהרי אין בשתיקתו הוכחה על הסכמתו (עיין 'מעשה שהיה' גיליון ט').
אמנם יש לדעת, שאף במקום שאין עובר בעל הבית ה'לאו' ד'בל תלין', עדיין יש מצוות 'עשה' בתשלום השכירות לפועל בזמנו (פתחי תשובה סימן של"ט סק"ז).
...
אלא שעדיין נותר לדון בנידון דידן אם 'שדכן' יש לו דיני 'פועל'. 
וכבר נכתב כאן בעבר רבות אודות הגדרתו של ה'שדכן' וכדלהלן (עיין 'מעשה שהיה' גליון פ"ח ועוד).
כאשר הצדדים לא ביקשו מהשדכן שידבר את השידוך, הרי שהוא בא על שכרו מדין 'יורד לתוך שדה חבירו' (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן שע"ה סעיף א').
דהיינו, הנוטע את שדה חבירו העומדת ליטע, חייבים בעליה לשלם את שכרו על כך שנהנו מפעולתו.
גדר זה אינו משום 'שכירות פועלים', אלא 'נהנה'.
אף הכא הצדדים נהנו מפעולתו, והנאה זו שוה ממון (בהגר"א סימן פ"ז ס"ק קי"ז וסימן קפ"ה סקי"ג).
ואם אכן ביקשו ממנו ש'יעבוד' על ה'שידוך', הרי שדין 'פועל' לו לכל דבר וענין.
למסקנא:
יוסף רבינוביץ: אין עוררין שלגביו אין לקלמן דין 'פועל', שמעולם לא ביקש ממנו שידבר בעבורו.
חיובו רק מתורת 'נהנה' ואינו עובר משום 'בל תלין' (עיין קצות סימן ע"ה סקי"ג, לטעם אחר למה אין ביורד משום בל תלין ראה פתחי תשובה סימן פ"ט סק"ב).
שמעון: אכן לגביו נחשב קלמן כ'פועל' ובודאי שעומד במצוות 'עשה' לפרוע את שכרו בזמן.
אלא שיתכן ואם קלמן משתתף בשמחותיו בין כך, אין בהופעתו משום 'רמז' לגבי שכרו, וכל זמן שאינו תובעו להדיא על שכרו, אינו עובר משום 'בל תלין'.

מצאתי שטר של $20 על ריצפת בית המדרש.
שאלה: מה עלי לעשות עם הכסף?
תשובה: הלכה היא כי 'יאוש שלא מדעת, לא הוי יאוש'. דהיינו, חפץ שאבד מבעליו ואינם יודעים מכך, אף אם אנו בטוחים שאילו ידעו הבעלים היו מתייאשים, כגון שאין בו סימן, מכל מקום אם בשעה שהמוצא הגביה את האבידה עדיין לא ידעו הבעלים ועדיין לא נתייאשו, חייב המוצא בהשבתה אף אם לאחר מכן נודע לבעלים ונתייאשו.
הגמרא (בבא מציעא דף כ"א ע"ב) מקשה על כלל זה מהמשנה בה שנינו שהמוצא מעות, יכול להחזיק בהן לעצמו. ומדוע אין אנו חוששים שבשעת המציאה והההגבהה לא ידעו מכך הבעלים? ומתרצת הגמרא: 'אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה' וממילא ברי לן שכבר הבחינו הבעלים שהמעות נפלו מכיסם ונתייאשו מהן (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רס"ב סעיף ג' וסעיף ו').
בספרות בת ימינו מצוטטים את דברי החזון איש שקבע שכלל זה הוא כלל שקבעו חכמים, ואינו משתנה אף אם היום במציאות בת ימינו אין בני אדם ממשמשים בכיסם כל העת (פאר הדור - חלק ג' עמוד צ"ח, מעשה איש - חלק ג' עמוד כ"ט ופ"ז וחלק ז' עמוד קס"ג. ראה עוד במשפט האבידה עמוד צ"ג. אמנם יש מוסרים גירסא אחרת בשם החזון איש, שאמר, שהגדר של יאוש בכסף אין הכוונה שצריך לדעת בדיוק כמה כסף היה לו וכמה חסר לו, אלא אם הוא בא לקנות דבר, ורואה את כספו וחושב שזהו מה שיש לו ולא יותר זה גופא יאוש, כיון שחושב זה מה שיש לי ולא יותר - בספר אחת שאלתי להג"ר חיים שאול קרליץ זצ"ל עמ' ל"ב כתב שהחזו"א אמר לו כן).
פוסקים אחרים מערערים על כך ולשיטתם כשמדובר בסכום לא גדול מאחר ואין הבריות מבחינים באובדן הממון עד לאחר זמן, הרי שגם במעות בזמנינו יש משום 'יאוש שלא מדעת' (השבת אבידה כהלכה עמוד קס"ג בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל. וראה עוד ט"ז - חושן משפט, סימן רס"ב סעיף ו' ופתחי חושן - אבידה, פרק ב' הערה ל"ב). 
אמנם, יש מהפוסקים שסבירא להו שבמקום שיש 'יאוש שלא מדעת' רשאי המוצא להשתמש באבידה, אלא שחייב להחזירה לבעליה כשיבואו (ש"ך - חושן משפט, סימן ר"ס סקכ"ו לשיטת הרמב"ם. ועיין סמ"ע סימן ר"ס סקמ"ב והגהות רע"א שפירשו שיטתו בענין אחר). אחרים חלקו על כך. וכיון שיש כאן ספק איסור דאורייתא ראוי להחמיר (שלחן ערוך הרב - מציאה, סעיף ב').
על כן, ראוי לרשום את כל הפרטים המזהים שיש במציאה זו (כגון המקום בו מצאה, הסכום וכדו'), ולאחר מכן יכול המוצא להשתמש בזה על דעת שיחזיר סכום זה לבעלים כשיביאו עדים או יבוא אליהו (משפטי התורה - בבא מציעא, השבת אבידה סימן ב' סעיף י"ג). כמובן, כל זאת כאשר המוצא יוכל להחזיר סכום זה תיכף כישתבקש. כאשר הסכום שנמצא הוא גדול וקיים חשש שלא יוכל המוצא להחזירנו כשיבואו הבעלים, אינו יכול לסמוך על כך (עיין שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רס"ז סעיף כ"ז והשבת אבידה כהלכה פרק ו' סעיף ג').

ביטול השליחות בעדים או קנין

הן המשלח והן השליח יכולים לבטל את השליחות בדיבור בלי קנין[1] ואפילו נעשה שליח בקנין[2], בלי עדים[3], ויש שכתבו שמשלח שמבטל שלא בפני השליח צריך לבטל בפני עדים[4].

ביטול מכללא

המשלח חייב לבטל את השליחות בפירוש, ולא די מה שנשמע מכללא שביטל את השליח, כגון שמינה שליח לקנות והתעצל השליח, ולכן מינה המשלח שליח אחר אבל לא ביטל את השליח הראשון בפירוש, וקדם הראשון וקנה, קנינו קיים מאחר שהמשלח לא ביטל המשלח את שליחותו בפירוש[5].

ביטול שלא בפניו

יש שכתבו שהשליח צריך לדעת מביטולו בדומה לשליח הגט, ולכן אם ביטל את השליח שלא בפניו לא התבטל שליחותו, כגון במי שמינה שליח למכור איזה נכס, ומבלי שיודיע לשליח מכר המשלח בעצמו את הנכס, והשליח מכר מבלי שידע שהמשלח ביטל את השליחות, המקח של השליח קיים[6], אבל הרבה פוסקים השיגו שאין לבטל את המכירה של המשלח[7], וכן שאין לדמות ביטול שליחות בממון לשליחות בגט[8].

לא נודע לשליח שביטל השליחות

ברם, אם שלח שליח לקנות וביטל השליחות שלא בפני השליח ולא נודע לשליח וקנה, לא יכול המשלח לבטל המקח שאינו בדין שהמוכר יפסיד[9], ואם השליח קנה ממעות עצמו חייב  המשלח לפצות אותו, שהרי הוציא מעות על פיו[10].

שליח שביטל שליחותו וחזר בו

שליח שאמר שמבטל שליחותו אם חזר בו לפני שנודע למשלח על כך, השליחות קיימת[11].

ביטול שליחות מפני השליח ששינה

שליח למקח וממכר שעיוות בשליחותו ולא עשה כפי הוראות המשלח, השליחות בטילה הן שהיה שליח למכור או שליח לקנות, וממילא המקח בטל[12].

לדייק בלשון המשלח, וגדר שינוי

כתבו האחרונים שלא מדייקים בהוראות המשלח למצוא שהתכוון להקפיד בדיוק כפי הלשון[13], ומנסים לתת טעם על מה התכוון להקפיד, כגון שאמר לשליח למכור קרקע לאדם אחד ומכר לשנים, שהמכר בטל[14] רק אם מפני כך יצטרכו לכתוב שני שטרות מכירה שמקפידים שלא להרבות בשטרות, אבל לולי זה לא מדייקים במה שהורה שימכור לאחד. עוד כתבו שאם היה שינוי בגוף הדבר כגון שאמר לו למכור קרקע זה ומכר קרקע אחר, המקח בטל הגם שהמשלח אינו מקפיד בדבר[15].

שינוי לטובת המשלח

 ויש שכתב שכמו כן אם השינוי לטובת המשלח המקח קיים אא"כ ידוע שהמשלח מקפיד גם על זה[16], אבל יש שכתב שאם השליח יודע שמשנה ממה שציווה המשלח בזה עצמו אינו עושה על דעת המשלח וממילא כל שינוי, אפילו לטובת המשלח מבטל השליחות[17].

להודיע שהוא שליח

יש שכתב שנחלקו הראשונים האם כדי לבטל המקח מפני שעיוות, צריך שהשליח הודיע בשעת המקח שהוא שליח, ואם לא הודיע המקח קיים, או אפילו אם רק התברר אחר כך שהוא שליח ועיוות, המקח בטל[18].

ויש שכתב שהשליח צריך להודיע מי המשלח כדי שידעו שאסור לו לשנות מהוראת המשלח, וממילא אם שינה בדין הוא שהמקח בטל, ומפני זה אם אמר בסתם שהוא שליח, המקח קיים כי אז לא יחושו שמא המשלח מקפיד[19], ויש חולקים שאפילו אם לא פירש מי המשלח, המקח בטל[20], ויש שחילק בזה, שאם הודיע מתחילה שהוא שליח של פלוני, אין צורך שיתברר בעדים ששינה בשליחותו, אבל אם לא הודיע שהוא שלוחו של פלוני ורק אחר כך התברר זאת, צריך גם שיתברר בעדים ששינה בשליחותו[21].

המשד דין זה בפרטות בגליון הבא בע"ה.