ר' שלום שכב על מיטתו שבבית החולים. ברוך ה', הרופאים מרוצים מההתקדמות במצבו למרות גילו המופלג, אך עדיין דרך ארוכה לפניו.
הכל החל לפני מספר שבועות. באמצע היום, כאשר ר' שלום ירד מביתו בכדי ללכת אל בית המדרש לשיעורו הקבוע.
כאשר חצה את הכביש, רכב חולף שהיה נהוג ביד אברך צעיר, פגע והעיף אותו אל שולי הדרך.
מאז הוא רתוק למיטה בבית החולים, מחלים מהשברים שקיבל בכל חלקי גופו.  
היום בבוקר הוא קיבל שיחת טלפון מעניינת. על הקו היה האברך שפגע בו עם רכבו, הוא ביקש לבוא לבקרו.
- אני מקוה שאינך מקפיד עלי... - גמגם האברך בקול לא לו אל תוך השפופרת - ברצוני לעלות לקיים מצות 'ביקור חולים'.
- מה לי כי אקפיד עליך - הרגיעו ר' שלום - אקריא לך את לשונו של הרא"ה בספר החינוך במצוה רמ"א 'שלא לנקום'.
הוא קירב את הספר שעמד לידו והחל להקריא:
'משרשי המצוה שידע האדם ויתן אל לבו כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע הוא סבה שתבוא עליו מאת השם ברוך הוא. ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ברוך הוא. 
על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם, ידע בנפשו כי עוונותיו גרמו והשם יתברך גזר עליו בכך. ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו, כי הוא אינו סבת רעתו, כי העון הוא המסבב. 
וכמו שאמר דוד עליו השלום (שמוא' ב' ט"ז, י"א) הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך. תלה העניין בחטאו ולא בשמעי בן גרה'.
מידי דברו התרגש ר' שלום - אתה שומע! הכל מיד ה' יתברך... 
שמעתי פעם משל יפה אודות כך. למה הדבר דומה? לאדם שהכה את חבירו במקל. וכי יעלה על דעתו של המוכה להכות במקל?! כל בר דעת מבין שיש מי שהיכה עם המקל...
לאחר מספר שעות, כאשר האברך ישב בחדרו של ר' שלום, נתגלו השנים כמי שדעותיהם קרובות אהדדי. שיחתם נתגלגלה ונסובה בדברי תורה.
- דבר חידוש מצאתי בהלכות 'חובל בחבירו' - שח האברך לר' שלום, תוך כדי שהוסיף כממתיק סוד - מאז שהיזקתי את כבודו, קיבלתי על עצמי לשנן את הלכות אלו.
- וכי מה ענין מה שקרה עמי להלכות אלו? - תמה ר' שלום - והרי הרכב שלך הזיק אותי! לא אתה עצמך...
- הפוסקים מציינים לדברי תשובות הרא"ש (כלל ק"א סימן ה' והובאו דבריו בטור סוף סימן שע"ח) לגבי חמור הנהוג בידי רוכבו שנחשב 'אדם המזיק', והוא הדין וכל שכן לרכב הנהוג בידי אדם (עיין מעשה שהיה - גליון מ"ז).
- זו ידיעה חדשה בעבורי - לא הסתיר ר' שלום את התפעלותו.
האברך חזר לענין שממנו פסק - המחבר כותב (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ת"כ סעיף כ"ג) שאם הנחבל אינו רוצה להתרפאות, אלא לקחת לעצמו את הממון ששילם לו המזיק בשומת הנזק, יכול המזיק לעכב עליו.
טענתו היא 'איני רוצה להיקרא 'מזיק' לעולם'. שהרי אם הניזק לא יתרפא ויוותר במומו, יזכר לעד שהלה הזיקו.
- זו גמרא מפורשת בבבא קמא (דף פ"ה ע"א)... - הפטיר ר' שלום בבקיאות.
- יש לי ספק בעניין - שח האברך לפי תומו.
לפני שבוע הרכב שלי, כבודו מכיר אותו מן הסתם - חייך האברך לעבר ר' שלום - עמד מתחת לביתי, חונה.
רכב שחלף לידו ביעף ובמהירות נתשפשף בו לכל אורך צידו השמאלי של הרכב. כעת, ישנו חריץ לכל ארכו של הרכב.
תיקון של נזק כזה עולה להון תועפות, למעלה מאלף דולר. מצבי הכלכלי לאחרונה דחוק, וחשבתי אולי אוכל לקחת את הכסף ולהשתמש בו לכלכלת אנשי ביתי.
הרכב ישאר בינתיים 'חבול', אך אין זה מפריע לי...
...
אף שלגבי אדם החובל בגופו של חבירו מצאנו שהמזיק יכול לעכב על הניזק שיתרפא בתשלום ולא יניח המעות בידיו וכנ"ל, אך לא כן מצאנו בשיטת הפוסקים לגבי המזיק ממונו של חבירו.
הניזק יכול לחייב את המזיק לשלמו את שומת הנזק, ואף אם במציאות לא ישתמש בכסף לתיקון הנזק אלא יטלנו לכיסו (חזון איש - בבא קמא, סימן ו' סק"ג).
וסיבת החילוק בין מזיק גופו של חבירו למזיק ממונו של חבירו, יתכן שהמזיק את גופו של חבירו עיקר חובתו של המזיק היא לרפאות את הניזוק ולהבריאו.
על כן, אין המזיק מחוייב בתשלומים אם אין הניזק מרפא את עצמו.
מה שאין כן במזיק ממונו של חבירו, חובת התשלום היא חובה ממונית שנתחייב בה המזיק כלפי הניזק (משפט המזיק - פרק ל"ג הערה י"ח, ועי' קובץ שיעורים כתובות סי' רי"ח. באופן אחר יתכן, שאין גנאי כל כך להמזיק שייקרא 'שור המזיק' רק בהזיק לאדם שהחבלה מתפרסמת בין הבריות והכל יודעים ושחים אודות ההיזק, וגם חושש המזיק מלהיקרא מזיק וחובל שלא תיקן חבלתו, וכל זה לא שייך במזיק ממון חבירו).
[עיין בגיליון ל"ט במדור 'קו ההלכה' שם הובאה מחלוקת הפוסקים בהגדרת חובת התשלומין של המזיק.
לדעת הש"ך (סימן צ"ה סקי"ח וסימן שפ"ז סק"א) שחובת המזיק היא לתקן בעצמו את הנזק. אמנם, אם אינו רוצה לעשות זאת בעצמו, יכול לפדות זאת בממון כערך התיקון (עי' תומים סימן צ"ה סק"ז ונתיבות שם סק"ו).
אך החזון איש וסיעתו סבירא להו שעיקר החובה מעיקרא היא חובה ממונית, תשלום כערך התיקון של הנזק (חזון איש - בבא קמא סימן ו' סק"ג).
והיה מקום לתלות נידון הנ"ל במחלוקת זו, ולומר דדוקא החזון איש לשיטתו סובר שהחוב הוא ממוני ואינו בדוקא לתיקון ויכול הניזק להחזיק במעות לעצמו.
מה שאין כן להחולקים וסבורים שעיקר החובה היא התיקון, אם כן כאשר הניזק אינו מתקן את הנזק ורוצה להחזיק במעות לעצמו, שמא יוכל המזיק לעכב עליו וצ"ע. (וע"ע דברות משה ב"ק סימן נ"ז ענף ג')]

ביקשתי מהשכן שלי שישאיל לי את רכבו למשך הזמן שהוא ייעדר מהעיר. הוא הסכים בחפץ לב, אך התנה זאת רק אם אתחייב להגיע עם רכבו אל שדה התעופה בעת חזרתו העירה, לאספו אל ביתו. כמו כן עלי לדאוג שהרכב יחנה בצד הנכון ביום שהעיריה מנקה את הרחוב. ממש לפני שחזר, נפל עץ על הרכב ואיני יכול לנסוע עמו לשדה התעופה.
שאלה: האם חייב אני על הנזק שקרה לרכב ואף שזה קרה באונס כדין 'שואל', או שדיני כ'שוכר' הפטור באונסין? ועוד, האם עלי לשלם לו את הוצאות הנסיעה לביתו, מאחר שנתחייבתי לבוא לקחתו משדה התעופה?
תשובה: הגדרתו של ה'שואל' היא ש'כל הנאה שלו'. כלומר, הוא ורק הוא נהנה בשעת השאילה והבעלים אין להם מכך שום הנאה. אם באה איזו שהיא הנאה גם לבעלים מהשאילה, הרי שדינו 'שוכר'.
לכאורה, כאשר ה'שואל' מתחייב להחנות את הרכב בצד הנכון כדי שלא יקנסו הבעלים, הרי שאין כל ההנאה של ה'שואל' ודינו כ'שוכר', אך זה אינו. וזאת למדנו מדברי הגמרא (בבא מציעא דף צ"ד ע"ב) שמקשה שאף ה'שואל' אין כל הנאה שלו כיון שהמשאיל נהנה במה שהשואל מפרנס וזן את הבהמה כשהיא ברשותו? ומתרץ הגמרא שגם ב'רוב' הנאה שלו נחשב כ'שואל'. יש שלמדו מזה, שכל הנאת ממון שאינו בדרך תנאי תמורת השאלה אינו נעשה שוכר כמו המזונות והשמירה שאינו עושה זאת כתשלום עבור ההשתמשות, והמלאכה שמשתמש בו השאולה הוא בחנם (מחנה אפרים - שאלה, סימן ג').
טעם נוסף, כיון שבעת שהוא 'שואל' על הבהמה הוא כבעליה, ומחמת כן הוא מאכילה (ראה רש"י סנהדרין דף ע"ב ע"א ד"ה 'אבל'). על כן מה שנותן לה מזונות הוא לצורך מלאכת עצמו כמו שמאכיל בהמת עצמו ומשמרה, ולא בשביל הנאת הבעלים, ולכן חייב באונסיה (אור שמח פרק א' משאלה הלכה א').
לפי האמור נראה, שמה שנתחייבת להחנותו בהצד הנכון לא גרע מחיוב שמירה ומזונות ולא נעשה שוכר בזה. אך בודאי שהתנאי הנוסף שהתנה עמך לבוא לאספו משדה התעופה מחשיבך כ'שוכר' ולא כ'שואל'. 
לגבי שאלתך השניה, מסתבר שאם אינך יכול לעמוד בהתחייבותך לאספו משדה התעופה מחמת 'אונס', שוב אינך חייב לשלם לו את הוצאות הנסיעה. זה כלל לא היה כלול בהתחייבות שלך.

שליח שעיוות

שליח ששינה מהוראות המשלח, השליחות בטילה בין בקרקע ובין במטלטלין, הן ששינה במזיד והן שטעה, כפי שיבוארו להלן פרטי הדין[1]. ואפילו לא הורה המשלח בפירוש על הדבר רק השליח שינה מהמנהג במו"מ, כגון שקנה נכס שלא באחריות כאשר המנהג לקנות באחריות (כגון לקנות עם ביטוח וכדומה), גם בזה השליחות בטילה, אא"כ מוכח שהמשלח מחל על העיוות כששמע על השינוי[2].

תנאי בין לתיקון ובין לעיוות

התנה המשלח בעת המינוי שעושה אותו שליח גם אם ישנה משליחותו לרעת המשלח (בין לתקוני ובין לעוותי), או אפילו רק אמר לשליח שיעשה כמו שירצה[3], חייב המשלח לקיים את תנאי המקח בכל אופן, ואין לו טענה על השליח[4].

שינה לגמרי מדעת המשלח

יש שכתבו שתנאי זה מועיל רק אם לא שינה לגמרי מדעת המשלח, כגון שקנה במחיר אונאה ואינו יכול לתבוע הונאתו אם מפני שכבר עבר הזמן של 'כדי שיראה'[5] או שגובה המחיר היה בדבר שאין הדעת טועה[6], כי סו"ס עשה שליחותו וקנה המקח שביקש המשלח, אבל אם שינה לגמרי כגון שקנה מקח שונה מאשר צווה המשלח לקנות, הרי על זה לא היה שלוחו מתחילה, ולכן אינו בכלל התנאי של 'בין לתיקון ובין לעיוות'[7]. ויש שכתבו שאם התנה בפירוש בין לתקוני ובין לעוותי המקח קיים אפילו אם שינה לגמרי[8].

לא פירש התנאי

כתב בשו"ע שאם שינה השליח וקנה שלא כפי הוראות המשלח, ולא בירר המשלח שלא התנה בין לתיקון ובין לעיוות, יכול המוכר לקיים המקח בטענה שמא מינה אותו המשלח בין לתיקון ובין לעיוות[9].

יש שפירש בטעם הדבר, שמדרך העולם שהשליח אינו מרוצה לקבל השליחות בלי התנאי האמור שמא יטעה[10], ולפי האמור כתב שאם הזיד השליח לעשות דבר שאינו מדרך מו"מ כלל, כגון שקנה נכס ופירש למוכר שקונה שלא באחריות למרות שאחריות טעות סופר, לא יכול המוכר לקיים המקח בטענה שמא עשה המשלח תנאי בין לתקוני ובין לעיוות גם בכגון דא[11], ויש שכתב שאף בזה צריך המשלח לברר שלא עשה התנאי הנ"ל[12].

הודיע או לא הודיע שהוא שליח

דעת השו"ע שבכדי שהמשלח יכול לבטל המקח מפני שעיוות, צריך השליח להודיע בשעת המקח שהוא שליח ואזי יכול המשלח לבטל המקח אע"פ שבדיני אונאה המקח קיים[13], ואם לא הודיע, המקח קיים[14].

אחריות השליח כשהודיע שהוא שליח

שליח של לוקח שהודיע למוכר שהוא שליח והתברר שעיוות, כגון שקנה נכס בלי אחריות[15], וא"א לתקן את העיוות, המקח בטל, ויחזיר השליח המעות למשלח[16] , והוא יתבע מהמוכר[17].

אחריות השליח כשלא הודיע שהוא שליח

יש שכתב שאם לא הודיע שהוא שליח המקח קיים הן אם נעשה שליח לקנות והן שנעשה למכור, וביאר הטעם שאם עיוות כשמכר, המכר קיים אע"פ שאם בטלה שליחותו מכר דבר שאינו שלו, מ"מ אומדים דעתו שהתחייב לתקן העיוות כדי שלא יהיה גזלן. לפיכך, אם אפשר לו לתקן העיוות, יתקן השליח מה שעיוות, והמקח קיים, ואפילו אם אינו יכול לתקן את העיוות ולא הודיע שהוא שליח המקח קיים שזה כאילו האמין המשלח לעשות כמו שירצה, וכן אם היה שליח לקנות המקח קיים מהטעם האמור[18], ויש שכתב שאם לא הודיע שהוא שליח למכור ועיוות, הרי מכר דבר שאינו שלו והמקח בטל, ואם היה שליח לקנות ועיוות, המקח קיים והמוכר אינו מחויב לחזור ואחריות התשלומים על השליח[19].

ויש חולקים על כל האמור, וסוברים שאם לא הודיע בשעת המקח שהוא שליח ורק אחר כך התברר שהוא שליח ועיוות, המקח בטל אפילו היה שליח לקנות[20].

שליח שקנה במעותיו

החיוב של השליח לתקן מה שעיוות הוא רק כשקנה ממעות המשלח אבל אם קנה ממעות עצמו, בטלה שליחותו ואינו צריך לתקן דבר למשלח, ומה שעשה, עשה לעצמו[21]. ויש שהסתפק כשהודיע השליח למוכר שהוא שליח ולאחר שביטל המשלח השליחות בגלל העיוות האם יכול השליח לבטל המקח בטענה שסבור היה שהמשלח לא יקפיד[22].