-אולי בראש השנה הבעל"ט, נצא מדירתנו. נלך אל ההורים שלי ונשכיר את הדירה לחסידים הבאים לחסות כאן, ירושלים עיה"ק, בצל רבותיהם - הציעה מרת פיין לבעלה, שלמה - כמה מאות דולרים יעזרו לנו מאוד להוצאות החגים...

שלמה התקשר אל אחד המתווכים המתעסקים בכגון דא ומסר לו את פרטי דירתו - קרוב אל בתי המדרש של רוב החסידויות. שני חדרי שינה. ארבע מיטות. דירה נקיה ומסודרת. בכמה נראה לך ניתן להשכיר דירה כזו?

- להערכתי, 500 דולר לשני הימים. אם תרצה, יש לי מישהו שמתעניין בדירה כזו.

לאחר מספר דקות התקשר אל שלמה ה'שוכר' שנשלח על ידי המתווך. שמו שמעון, הוא מגיע מעיר הבירה לונדון יצ"ו לעשות את ימי ראש השנה בעיה"ק ירושלים ת"ו, ומחפש לשכור דירה מערב החג עד למוצאי החג.

לאחר שבירר אצל שלמה את כל פרטי הדירה, נתרצה ורצה לברך על המוגמר - או קיי. אז סיכמנו על 500 דולר לשני הימים של ראש השנה. אשלם לך בערב יום טוב או לאחריו. בסדר?

- אינך שולח מישהו שיראה את הדירה לפני שאתה מחליט? שיבדוק אם אכן הא מתאימה בשבילך?

- לא, אין צורך. סך הכל אשהה בה שני ימים... מה שיהיה, יהיה בסדר...

...

יומיים לפני ראש השנה. בבית משפחת פיין מתכוננים לקראת ראש השנה.

מרת פיין עמלה על מלאכת הניקיון, כדי שבית נקי ומצוחצח לְמִשְעִי (על פי יחזקאל ט"ז, ד') יקדם את פני האורחים.

צלצול הטלפון נשמע. על הקו היה שמעון מלונדון - אני מאד מתנצל. אך לבסוף נראה לי שלא אקח את דירתכם...

- לא תקח?! לקחת כבר! - ענה שלמה לעומתו - סיכמנו בטלפון על כל הפרטים.

- לא נראה לי שזה נקרא שכבר לקחתי ושכרתי. לא היה בינינו שום 'קנין'. לא שילמתי מאומה ולא חתמתי על כלום...

- ומה עם ההפסד שלי? לא אוכל למצוא כעת שוכר אחר... רוב ה'שוכרים' הפוטנציאלים, כבר מצאו לעצמם דירות אחרות...

...

ראשית, אף אם לא נעשה כאן 'קנין' בין הצדדים, כאשר אחד מהם חוזר הרי שהוא 'מחוסר אמנה' ואף מותר לקרותו 'רשע' (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ר"ד סעיף ז' ובית יוסף - יורה דעה, סימן רס"ד).

[ואם שמעון חזר בו מחמת שמצא דירה זולה יותר - שהוזלו מחירי הדירות לאחר שסיכם עם שלמה, או שמצא להתארח אצל אחרים בחינם - עיין ב'פסקי דינים' להאב"ד הגר"ח קאהן שליט"א גליון ל"ה וב'מעשה שהיה' גליון קנ"ג שיש ואין בחזרתו משום 'מחוסר אמנה'.]

אלא שאף אם הוא 'מחוסר אמנה', אם חזר בו - חזרתו חזרה. רק אם נעשה ביניהם 'קנין' המועיל לשכירות הבית, שוב אין שמעון יכול לחזור (שלא מחמת אונס. חזרה באונס אינו ענין לכאן ועוד חזון למועד בעזהשי"ת).

לכאורה במעשה הנ"ל, לא נעשה שום קנין בין הצדדים. שיחת טלפון אינה נחשבת לקנין. ואף מצד קנין 'סיטומתא' (דהיינו, קנין שנהגו בו בני המדינה - עיין סימן ר"א), אין כאן שום 'קנין'.

לא ניתן להגדיר זאת כ'מנהג המדינה' לשכור דירה בשיחת טלפון גרידא. רבים מהמשכירים אינם מסכימים 'לסגור' על השכירות, לולי ימציא השוכר לידם מעות קדימה.

[אם אכן כך היה מנהג המדינה, נראה היה לקיים את הקנין משום 'סיטומתא'. ואף שנחלקו הפוסקים אם מועיל קנין זה בדיבור בלבד, אך להלכה נקטו הרבה מן הפוסקים לקיים את הקנין אם כך המנהג - עיין גליון ק"נ במדור 'קו ההלכה'.]

ועתה, אחר שביררנו שחזרתו חזרה, יש לתת את הדעת האם מתחייב שמעון מחמת ההפסד שבא לו לשלמה מחמתו. שאם לא היה מבטיחו שישכור את דירתו, היה מחפש ובודאי שהיה מוצא אחרים שישכרוה (שיש ביקוש גדול לשכירות לימי החג). ומצאנו ב' נידונים דומים לנידוננו.

א' - בדברי המחבר (חושן משפט, סימן שי"ב סעיף ז') שהשוכר דירה מחבירו, צריך להודיעו קודם שיצא ממנה כדי שיוכל למצוא שוכר אחר ולא יפסיד. 'ואם לא הודיעו, אינו יכול לצאת ויתן השכר'.

יש מהפוסקים (שער משפט הו"ד בפת"ש שם סק"ד) שהבין בדברי המחבר שחובת השוכר להישאר בדירה ולשלם בעד כך שכירות. אך אם עבר ויצא, אי אפשר לחייבו לשלם שכירות, שהרי לא הזיקו בידים אלא בעקיפין.

אך רוב הפוסקים נחלקו עליו וחייבו את השוכר בתשלומי השכירות אף כשעזב אם היה זה בלא הודעה. או משום דהוי 'גרמי', שיש כאן בודאי נזק. לולי לא הודיעו, היה המשכיר מוצא אחרים (נחלת צבי שם). או משום 'ערבות', שסמך עליו המשכיר ולא חיפש אחרים (ערך ש"י שם סעיף י"ד).

לשני הטעמים הנ"ל, נראה לכאורה לחייב גם בנידון דידן. אך למעשה אין הסכמת כל הפוסקים כך, ואי אפשר להוציא ממון בשביל כך (עיין גיליון קכ"ד ב'מעשה שהיה' טעם אחר לחייב שם ואינו שייך בנידון דידן).

ב' - נושא דומה מצינו בדיני 'שכירות פועלים'. כאשר סיכם עם פועלים שיבואו לעשות מלאכה בשדהו וביטל את הזמנתו קודם שבאו. אם מחמת הזמנתו הפסידו הפועלים מלאכה אחרת, חייב לשלם את שכרם (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן של"ג סעיף ב' ועיין במדור 'קו ההלכה' גליון ק"פ).

ומצאנו בפוסקים שביארו הטעם בכמה אנפין (מלבד טעמים המובאים לעיל), מדוע אין כאן 'גרמא' בעלמא וכנ"ל. יש שחייבוהו מדין 'שֶבֶת'. שמחמתו שבתו הפועלים ולא הרויחו (קצות סימן של"ג סק"ב). בנידון דידן, אי אפשר לחייב משום כך, שדין 'שֶבֶת' יש רק באדם.

ויש שחייבו את בעל הבית משום 'תקנת חכמים', שחייבוהו אם מחמתו לא נשכר הפועל למלאכה אחרת (נתיבות שם סק"ג).

ויש להסתפק אם שייכת תקנה זו גם בשכירות קרקע, שאינה כשכירות פועלים שנעשית בלא שטר וקנין וראו חכמים צורך לתקן שלא יפסידו הפועלים בחזרת בעל הבית (עיין ערך ש"י הנ"ל שדעתו לחייבו. וראה עוד במאמר הגרמ"מ שפרן בקובץ הישר והטוב חלק ט', אמנם שם פטרו מטעם אחר, עיי"ש).

למעשה:

מדינא, שמעון פטור. ויפשרו ביניהם לצאת ידי שמים (עיין משפט המזיק, פרק כ"ט סעיף ב' שהביא מדברי הפוסקים שחייבו לצי"ש במבטל כיסו של חבירו).

[כפי שכבר הדגשנו מספר פעמים, אין כוונת המאמר להצדיק מעשה כזה. מטרת המאמר אחת היא! ללמד תועים בינה הכיצד יוכלו להשכיל ולעשות את כל ענייניהם באופן המועיל.]

שכרתי מחבר רכב (Car) בדרכי לעשות את השבת בעיר אחרת. בעודי עושה את דרכי בערב שבת, הבחנתי שהמזגן (Air conditioner) אינו פועל כנדרש. מחמת קוצר הפנאי לא יכולתי להחזיר את הרכב בערב שבת ונשתמשתי בו עד לחזרתי, ביום ראשון בערב.

שאלה: האם יכול אני לבטל את השכירות?

תשובה: שכירות דינה כמכר. לאחר שנעשה קנין בין הצדדים על השכירות, אינם יכולים לחזור מהשכירות. זולת אם נמצא מום במקח, אזי יכול השוכר לבטל את השכירות (הגדרת מום לבטל בו מקח הוא דבר שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שבעבורו מבטלין את המקח (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רל"ב סעיף ו'). כן בשכירות, אם הוא דבר שמבטלין עבורו שכירות - הקנין בטל. כמובן, שיש דברים שבשבילם היו מבטלין את המקח ולא את השכירות, וכל דבר לפי ענינו).

בכל לקוח שנשתמש במקח לאחר שנתגלה מומו, הרי שמחל על תביעתו בעצם השימוש בחפץ הפגום (שם סעיף ג'). עלינו לדון האם דין זה שייך גם בנידון דידן.

בכל קונה אם אכן בא הוא לחזור בו מהמקח מחמת המום, הרי שאם משתמש הוא בינתיים בחפץ דינו כגנב. הלכה היא 'שואל שלא מדעת - גזלן' (סימן רצ"ב סעיף א'). מחמת כן אנו מניחים שאינו רוצה לחזור בו מהמקח מחמת המום, אלא ויתר על זכותו (גליא מסכת סימן י' הובאו דבריו בפתחי תשובה סימן רל"ב סק"א, דברי גאונים כלל ו' סימן י' לפי דברי הנתיבות סימן רל"ב ס"ק א'). הנחה זו נכונה לגבי מכירה. שאם המקח בטל, הבעלים אינם מניחים לאחרים להשתמש בו. אך בשכירות שהחפץ עומד לשכירות מדעת בעליו, למה ימנעו מאחרים להשתמש בו מאחר ויכולים לגבות עליו שכירות?

ועוד, מאחר ונתגלה מומו, יתקשו בעליו למצוא לו שוכר אחר ומבכרים הם את השכר שיעלה להם השוכר ההוא (תשורת ש"י סימן רפ"ה, וראה פתחי חושן - שכירות, פרק ו' הערה כ"ט סברא אחרת לחלק בין שכירות למכר).

בפוסקים אחרים מבואר שלא חילקו בכך, ולשיטתם גם שוכר אם גילה מום במושכר והמשיך להשתמש, איבד את זכותו לבטל את השכירות (ראנ"ח סימן מ', צוין בש"ך סימן רל"ב סק"ג).

אלא שבמקרה שלך נראה שיכול אתה לחזור לכולי עלמא. למה הדבר דומה? למי שקנה סוס ונסע עמו לעיר אחרת. באמצע הדרך מצא בו הקונה מום וסב על עקבותיו ורכב בחזרה אל המוכר. היעלה על הדעת שיטען המוכר שברכיבתו חזרה ויתר על זכותו לביטול המקח (פתחי תשובה שם)?!

הוא הדין לנידון דידן. מאחר ולא היה ביכולתך לחזור לעירך מבעוד יום, הרי שבשימושך בדלית ברירה לא ויתרת על זכות ביטול המקח מחמת המום.

דיני תיווך (סרסור) א'

סוגי מתווך, מתווך שנשכר

סוגי מתווך (סרסור)

ישנם שלושה סוגי סרסור, א) הלוקח שלוקח כדי למכור, ב) סרסור שנשכר לקנות או למכור בעד המשלח ג) סרסור שמתווך מיוזמת עצמו לעשות עיסקא.

א. סרסור שלוקח ע"מ למכור

סרסור שמוזכר בש"ס הוא הלוקח שקונה ע"מ למכור את המקח[1], ולכן דיני המקח שלו שונים ממקח וממכר רגיל של מוכר ולוקח.

לדוגמא, ספסר שמכר איזה מקח ומצא הלוקח בו מום ולכן רוצה לחזור בו מהמקח, וטוען הספסר שלא ידע מהמום, נאמן הספסר בשבועה, כי מדרך הספסר שקונה כדי למכור ואינו בודק את המקח, ולכן היה זה חובת הלוקח לבדוק לפני שקנה האם יש מום במקח, ואם הספסר אינו יכול להחזיר למי שקנה ממנו, ההפסד של הלוקח[2].

ב. מתווך

לעומת זה, המתווך הוא סרסור שאינו קונה או מוכר את המקח, אלא מתווך כל סוגי עיסקאות הן במו"מ בין מוכר ללוקח במכירה, או בין השוכר למשכיר בשכירות או כל סוגי השקעה, והן בשידוכים[3].

ג. שני סוגי מתווך

ישנם שני סוגי מתווכים:

א) מתווך שנשכר כפועל לעשות את התיווך, כגון המבקש ממתווך למצוא לו דירה או לחילופין למכור או להשכיר את הדירה שלו, ובהיות זה אפשר שנשכר גם להיות השליח לקנות או למכור למשלח[4]. בכלל זה הוא המבקש ממשרד תיווך לעשות לו שירות זה.

ב) מתווך שמציע את העיסקא ביוזמת עצמו מבלי שנשכר לכך[5]. שני סוגי מתווכים אלה שונים, הן בחיוב המוטל עליהם והן בחיוב הנהנה מהתיווך, כדלהלן.

ד. מתווך בשכר דינו כפועל

מתווך שנשכר בעד תשלום לעשות את התיווך דינו כפועל שמשלמים לו בעד העבודה, לפיכך התשלום שקצב למתווך דינו כדמי שכירות של פועל שאם תבע את שכרו מוזהר באיסור בל-תלין לשלם בזמנו[6]. וכן אם לקח המתווך את המקח עמו, דינו כשומר שכר שחייב בגניבה ואבידה או כפי המנהג שנהגו בכגון דא[7].

ה. גדר שכר התיווך 

גם אם המוכר לא הבטיח למתווך לשלם לו שכר אם ימכור את המקח במחיר שקצב אלא אמר לו שאם יקבל יותר בעד המקח הרווח של המתווך, ומכר המתווך ביותר ממה שקצב המוכר, זכה ברווח ומפני הנאה שיוכל לזכעות ברווח זה דינו כשומר שכר. דין זה נאמר אף אם בעת שאמר לו זאת המוכר שתק המתווך ולא הסכים בפירוש, שמסתמא הסכים לדבריו. לפיכך, אם המתווך אכן מכר ביותר מהמחיר הקצוב לא יוכל המוכר לטעון שהשליח היה צריך להסכים בפירוש והרווח שלו[8].

ו. חובת המתווך בשכר

המתווך בשכר דינו כפועל שחייב לעבוד לטובת המעביד כפי התנאים שנשכר, כגון להשיג את המחיר הטוב ביותר או את התנאים לטובתו. לפיכך, אם המתווך לא היה נאמן למי ששכרו, ולא פעל בעדו כפי שהוסכם ביניהם, ישנם אופנים שהמשלח יכול לבטל את המקח ואף השליח אינו זכאי לדמי השכירות, ואם הפסיד למשלח דינו כשליח שפשע שחייב לפצות את המשלח[9].

ז. חזרת המוכר

מתווך שמשך את המקח כדי למכור, והמוכר רוצה לחזור בו מהשליחות, דנו הפוסקים האם דינו כשאר שליחות שהמשלח יכול לבטל השליחות או דינו כקבלן שבזה יש ראשונים שסוברים שהמוסר דבר לאומן (שדינו כקבלן) ומשך האומן את החפץ שניתן לו לתקן, לא יכול בעל החפץ לחזור בו ולבקש שיחזיר לו את החפץ[10]. אבל יש שכתב שבסרסור אף שמסר לו את המקח, לכו"ע יכול לחזור בו, כי אי אפשר להיות שליח בע"כ של המשלח[11].

ח. מתווך כמשביח

המתווך מיוזמת עצמו הואיל ולא נשכר לכך, אינו פועל אלא כמי שמשביח את נכס הזולת (יורד לשדה חבירו)[12], שמשלמים לו בעד התועלת שהפיק לזולת, והתשלום דינו כחוב שהגיע זמן התשלומים שאם עבר ולא פרע בזמנו אינו עובר על בל תלין[13].

[1] ראה ב"מ מ"ב ב' בספסירא דזבן מהכא וזבין להכא, וראה רשב"ם ב"ב פ"ז א' ד"ה היה סרסור.

[2] ב"מ שם, סי' רל"ב סעיף י"ח.

[3] דיני שדכנות יבוארו בע"ה בנפרד.

[4] קפ"ה סעיף א'.

[5] רמ"א שם סעיף י'.

[6] ראה סי' של"ט.

[7] וראה רמ"א סי' קפ"ה סעיף א'.

[8] שם סעיף ד' וסמ"ע ס"ק ה', ע"פ מהרי"ק סי' קנ"ה והובא גם בסי' קפ"ו מחו' ב', ומפורש שם שמדובר בסרסור שמתחלה הסכים לטפל בחינם, עיי"ש.

[9] ראה סי' קפ"ה סעיף א', וראה פרטי דין של שליח ששינה בגליון קע"ד.

[10] בנתיבות סי' קפ"ה סוס"ק ג' מבואר שיכול לחזור בו, וראה מנחת פתים שם סעיף ד' שכ"כ בשו"ת מהר"ם ב"ב החדשות סי' ר"י (הובא במרדכי ב"מ סי' שנ"ט), אבל בנתיבות סי' של"ג ס"ק א' כתב מהריטב"א ב"מ מ"ח א' שבאומן  (קבלן) שמשך הכלי אינו יכול לחזור בו, ולא הביא חולקים עליו, וע"ע במנחת תפתים שציין למה שכתב בזה בדברי גאונים כלל פ"ב סעיף י'. ועיין באולם המשפט סעיף שדעתו שאינו יכול לחזור בו שנקנה החפץ לסרסור להשתכר דמי שכירותו, והעיר מסי' של"ג הנ"ל בקבלן שיכול לחזור ושם האריך בזה וכתב שדעת הריטב"א יחידאה היא, וכן העלה החזון איש ב"ק סי' כ"ג ס"ק כ"ו וכתב שדברי ריטב"א אינן אלא סברא ואין להם מקור ומדברי שאר ראשונים לא משמע כן.

[11] שו"ת בית שלמה  חו"מ סי' ס"ג (שגם הביא את המרדכי הנ"ל), והובא במנחת פתים הנ"ל.

[12] ראה סי' שע"ה.

[13]  ועיין בפתחי תשובה סי' פ"ט ס"ק ב' שמילתא דפשיטא שביורד מעצמו לא שייך בל תלין דזה כ"ש משמשלם ע"י שליח שאין בו בל תלין, ומשיג על החמדת שלמה שנראה קצת כמסתפק. ומשמע שמפרש שאף פועל שיורד חיוב תשלומין אינו כחוב בעלמא.