- העיקר שהסופה (Storm) כבר מאחרינו - שח פינחס לרעיתו בארוחת הבוקר.

- כן... וגם זכינו ביום חופשי, אתה לא צריך לנסוע למקום עבודתך...

בעודם סועדים את לבם במנוחה, נשמעו נקישות מהדלת - מענין מי הוציא את אפו לרחוב ביום כזה - התפלא פינחס - אלך לבדוק, כנראה שבקשה דחופה בפיו...

בפתח הבית עמדו שני בחורים מישיבת 'קול בחורים' הסמוכה. - התחפוץ שנפנה בעבורך את השלג מקידמת הבית? - פנו לפינחס.

- לא, אין צורך. אעשה זאת בעצמי.

הבחורים נפנו ללכת לדרכם - שכחתי... - קרא אחריהם פינחס - תוכלו לפנות את השלג לשכני, ר' שמעון. הוא נוהג תמיד לשכור בחורים מישיבתכם לעשות זאת. בפרט עכשיו הוא איננו בבית, הוא עתיד לחזור בעוד שני שבועות מפלורידה, הוא בודאי צריך שמישהו יפנה בעבורו את השלג.

- תודה - ענו הבחורים ופנו לבית השכן.

הם הורידו את הכלים מכתפיהם והחלו לפנות את השלג במרץ. הם סיימו לאחר כמחצית השעה את מלאכתם ונקשו שוב על דלת ביתו של פינחס.

- אינני מכיר אנשים נוספים שצריכים שיפנו את השלג בעבורם... - התנצל פינחס בחיוך.

- לא, בין כך אנו צריכים לחזור לישיבה בשביל הסדר... רק באנו לקחת את התשלום... - ענו הבחורים בבושה.

- מדוע שאשלם בעבור המלאכה שעשיתם לשכני? חכו עד שיחזור לביתו ובקשו זאת מידו... אוכל לתת לכם את מספר הטלפון שלו.

- חשבנו שאתה משלם בשבילך העבודה... לא היינו עובדים בשביל לקבל את התשלום רק בסוף השבוע...

- מעולם לא התחייבתי לשלם על העבודה הזו! רק גיליתי את אזנכם ששכני ר' שמעון ישמח אם תעשו זאת וכנראה שהוא ישלם לכם...

- כן, אבל אתה שלחת אותנו לעשות זאת בביתו... לכאורה זו אחריותך על התשלום... אם תרצה, תחזור ותגבה זאת ממנו כשיחזור. ובכלל אסור להלין את שכר השכיר...

- איסור הלנת שכר שכיר שייך רק כאשר אני אחראי על התשלום. במקרה דנן אין לי שום דבר עם התשלום - התעקש פינחס.

- היה לי פעם מקרה דומה בישיבה - אימץ אחד הבחורים את ראשו - לקחתי לניקוי יבש חליפה של שכני לחדר. שאלתי על כך ב'קו ההלכה' והם הורו שקודם כל עלי לשלם למכבסה, רק לאחר מכן אוכל לגבות מבעל החליפה את ההנאה שהיתה לו מכך...

- תשמעו, איני רב ואין בכוחי להתווכח עם מה שאתם מספרים. בואו יחד ונתקשר כעת ל'קו ההלכה' ונברר את ההלכה - חתם פינחס את הויכוח.

פינחס התקשר לבית ההוראה ושם את הרב העונה על הרמקול (Speaker).

אחד הבחורים התנדב לדבר - האם משהו ששלח אותי לגרוף את השלג מבית שכינו, מחויב לשלם לי בעבור כך?

- מי שמראה לפועל לעבוד בשל חבירו אינו חייב לשלם בעבור כך, אלא אם כן התחייב בכך באחד משני אופנים. רק אז הוא חייב בתשלום ובכל המסתעף מכך, כגון 'בל תלין' (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן של"ט סעיף ז').

- מהם שני המקרים שבהם הוא חייב?

- הפשוט הוא, כאשר בעל הבית שכר את הפועלים לעצמו אלא שהראה להם לעשות בשל חבירו. דין זה אמור בין אם הראה להם על של חבירו בכוונה תחילה ובין אם טעה והראה בטעות על של חבירו (שם סימן של"ו סעיף א').

- זה אכן מה שקרה עמי כשמסרתי את חליפתו של שכני לחדר לניקוי. חשבתי בטעות שהחליפה היא שלי. בעצם שכרתי את הפעולה לעצמי...

- המקרה השני הוא, כאשר השוכר מקבל על עצמו בפירוש אחריות על התשלום. כשהוא אומר לפועל 'אני אשלם בשביל מה שאתה עושה לפלוני'.

- ומהו המקרה שלנו? הוא שייך לאחד המקרים שהרב ציין?

- לא. המקרה המדובר הוא ששכרו אתכם מלכתחילה לעשות את המלאכה בבית של השכן וידעתם מכך (רמ"א סימן של"ט סעיף ז' ובסמ"ע סימן של"ו סק"ד). גם, הוא מעולם לא התחייב שהוא ישלם בשביל עבודה זו.

לכן אינכם יכולים לחייב אותו לשלם בעבור המלאכה שעשיתם בבית שכינו.

- ויותר אין להם עלי כלום? - התערב פינחס בשיחה.

- לא ולא. יש מקום לומר שעליך להשתדל בעבורם ולסייע להם לגבות את שכרם משכינך. כיון שאתה הוא ששכרת אותם (פתחי חושן - שכירות, פרק ח' הערה פ"ד).

- וכאשר השכן יחזור לביתו הוא יצטרך לשלם לנו על מה שעשינו בעבורו? הוא הרי לא ביקש זאת מאיתנו!

- עליכם להמתין שהשכן יחזור לביתו. או אז הוא ישלם לכם כפי שהוא מסכים בדרך כלל לשלם בשביל מלאכה זו. הרי הוא נהנה מפעולתכם, הוא לא יצטרך להתבוסס בשלג ולא יחליק עליו (סימן שע"ה סעיף א'). לפי מה שהבנתי, מדובר במישהו ששוכר בדרך כלל אחרים לפנות את השלג מרשותו.

- אך כאן, השכן יחזור רק בעוד שבועיים מחופשתו. עד אז השלג יפשיר מאיליו! איזו הנאה גרמנו לו? - התקשו הבחורים להבין.

- לא כך הבנתי בדבריכם, חשבתי שהוא כבר עתה חוזר לביתו - התנצל הרב - אם הוא עתיד לחזור רק לאחר שהשלג מפשיר כבר מאיליו, לא הואלתם לו מאומה ואין לו שום הנאה במעשיכם.

- מאידך, הוא הרי יכל לקבל קנס מהעיריה על כך שלא פינה את השלג. יותר מכך, אם חס וחלילה מישהו ינזק ויחליק מחמת שהוא לא פינה את השלג, הוא עלול לספוג על כך תביעת נזיקין גדולה...

- פעולה כזו מוגדרת בפי חז"ל 'מבריח ארי'. לא ריוח ישיר, אלא מניעת נזק. על כגון דא הוא פטור מלשלם את שכרכם (מקורו בבבא קמא דף נ"ח ע"א. ואף לשיטות המחייבות במניעת הפסד ברור, כאן אין זה ברי אלא ספיקא. ועיין בכל זה במדור 'פסקי דינים' - גליונות כ"ג וכ"ד).

יש לי חבר שכבר תקופה ארוכה אין לו עבודה, הבטחתי להלוות לו סכום כסף גדול לשם פתיחת עסק שיתפרנס מכך. דרשתי ממנו שיכין את המסמכים הדרושים לצורך ההלואה, והוא עשה זאת אצל עורך דין והוציא הוצאות בשביל זה. לאחר מכן התחרטתי ואיני רוצה עוד להלוותו, מחמת שנראה לי שאזדקק לכסף זה בתקופה הקרובה.

שאלה: האם אני יכול לחזור בי מהבטחתי? אם אכן מותר לי לחזור בי, האם אני חייב להחזיר לו את הוצאות שכר העורך דין שהוציא בשביל כך?

תשובה: כדי שלא יוכל המלוה לחזור בו, אנו נזקקים למעשה קנין בין הצדדים. הראשונים נחלקו כאשר המלוה שלח את הלוה לכתוב שטר ולהחתים עליו עדים. לשיטת הרמב"ן מרגע שנחתם השטר בעדים, שוב אין המלוה יכול לחזור בו (כשמודה שנחתם בציוויו ובהסכמתו). השטר החתום בידי עדים כבר יצר שיעבוד בנכסי המלוה כסכום ההלואה הרשום בו. הטור נחלק עליו, לשיטתו אין בשטר שום שיעבוד כל זמן שהמלוה עדיין לא הִלְוָה בפועל וזכותו לחזור בו (טור - חושן משפט, סימן ל"ט סעיף י"ט).

בנידון דידן, לכולי עלמא יכול עדין המלוה לחזור בו. שהרי רק כתבו את השטר ועדיין לא חתמו עליו. שטר שאינו חתום, בודאי שאינו נחשב כקנין בין הצדדים.

אלא שעל המלוה להחזיר ללוה את הוצאותיו, שהרי עשה זאת על פי ציוויו של המלוה (סמ"ע סימן ל"ט סקמ"ו). הגדרת חיוב זה היא משום 'גרמי'. כמו מי שמבקש מאומן שיעשה בעבורו חפץ מסוים לפי מידותיו, שחייב לשלם את הוצאותיו אם איננו רוצה לבסוף לקנותו (רעק"א בגליונו שציין לסימן של"ג סעיף ח'). ואם חזר בו באונס, פטור מלשלם על כך (ש"ך סימן שפ"ו סק"ו).

אלא שיש לתת את הדעת לפן נוסף. במידה והלוה נצרך ועני, הרי שיש בהבטחה להלוותו משום 'נדר' ואי אפשר לחזור מכך ('אהבת חסד' חלק א', פרק א' הערה י"ח ועיין ב'מנחת שלמה' ח"א סימן צ"א כ' אם משום 'התרת נדרים' דערב ראש השנה אין נדרים אלו חלים מלכתחילה). גם אם עשיר הוא, אך הסתמך בליבו שילוונו, הרי שיש בחזרתו משום 'מחוסר אמנה' (שצרה מידת מאמר זה מלהכיל את דיניו).

חיוב הלוה לשדל את הערב וזמן הפרעון לערב

פריעת בעל חוב מצוה, לפיכך, לוה שאין לו כדי לשלם החוב חייב להשתדל אצל הערב שישלם את החוב[1]. התברר חיוב הערב לשלם - כפי שיתבאר להלן - נותנים לו שלושים יום, אפילו יש לו מעות כעת לשלם[2]. מת הערב חייבים יורשיו לשלם מנכסי הערב[3].

לוה שיש לו נכסים אבל המלוה יצטרך להוציא הוצאות כדי לגבות מהם, כגון לתבוע חובו בערכאות או לתבוע מהבנק וכדומה, חייב הערב לשלם את החוב ולא מחייבים את המלוה להוציא הוצאות[4].

בירור חיוב הלוה והערב

באופן כללי, הערב חייב לשלם לאחר שהתברר שהחוב שהלוה נתחייב בו עדיין קיים, אבל אם החוב נפקע מהלוה אף הערב פטור על פי הכלל שאם 'ליכא לוה ליכא ערב'[5]. עם זה, חלוקים הדינים בין מלוה על פה למלוה בשטר, ובין 'ערב סתם' ל'ערב קבלן' הן בחובת הבירור, והן בתנאי התשלומים שנתחייב הערב.

חיוב הערב במלוה ע"פ

הלוה נאמן שפרע מלוה על פה. לפיכך, אם טען הלוה ששילם החוב, פטור הערב[6]. וכן אם מת הלוה פטור הערב אלא אם כן הוא תוך הזמן או שהודה בשעת מיתה שלא פרע[7], אכן בערב קבלן נחלקו הפוסקים האם הלוה נאמן לומר פרעתי לפטור הערב קבלן[8].

גם אם הלוה הודה שלא פרע, חייב המלוה לחזור אחר נכסי הלוה לגבות מהם, ואם לא מצא ישבע הלוה שעדיין חייב החוב ושאין לו נכסים לשלם ואז יגבה המלוה מהערב[9]. לא רצה הלוה להישבע שאין לו לשלם, נחלקו הפוסקים האם הערב חייב לשלם[10].

הערב אינו חייב לפרוע מלוה על פה לפני שיודיעו ללוה, שאולי פרע הלוה[11]. יש שפירשו הטעם שחיובי תשלומין של הערב חלים לאחר שהלוה לא פרע, ולפני זה פטור כדין 'איני יודע אם נתחייבתי'[12], ויש שכתבו שחיובי תשלומין של הערב חלים כבר עם קבלת הערבות אבל המלוה חייב לברר שהלוה חייב בדין, ואם לאו, הערב פטור מפני הכלל שאם 'ליכא לוה ליכא ערב'[13].

לוה שאינו יודע אם נפרע החוב, חייב מדינא לשלם החוב כדין איני יודע אם פרעתיך[14]. לפיכך, כשאין לו לשלם, חייב הערב. בביאור חיוב הערב, יש שכתבו שהערב כשקיבל הערבות התחייב למלוה חיובי תשלומים, וממילא דינו כמו הלוה[15], ויש שכתבו שאף אם חיובי ערב חלים אם הלוה אינו משלם, על דעת זה שאם הלוה אינו משלם חיובו נתחייב הערב לשלם[16].

כל זה כאשר אפשר להודיע ללוה (ע"פ פרטי הדין שכתבו הפוסקים[17]) אבל אם הלוה אינו בפנינו מפני שברח, או אם הוא גברא אלמא שלא ציית דינא, ונתברר שהלוה עדיין חייב, יגבה מהערב, אפילו היה יודע מתחילה שהלוה גברא אלמא. היה החוב מלוה בשטר אין הלוה נאמן לומר שפרע, שאם פרע שטרו ביד המלוה מה בעי, ומכל מקום לא יפרע הערב עד שישבע המלוה שלא נפרע מהלוה[18], אף אם הוא ערב קבלן[19].

 ערב בעד שני הלוואות

ערב בעד שני הלוואות של שני לווים מאותו המלוה, שהגיע זמן פירעונם, יציין הערב בעת הפירעון למלוה את ההלוואה שהוא פורע כדי שיוכל לגבות את פירעונם מהלוה שפרע בעדו, ולא ידחה הלוה אותו שמא פרעת את החוב של הלוה האחר[20] ואזי יצטרך הרשאה מהמלוה לתבוע ממנו החוב[21], אכן הברירה ביד המלוה לקבל את הפרעון להלואה שהוא רוצה[22].