השיחה נסובה אודות מצבם הכלכלי. הם היו מספר אברכים צעירים בתחילת שנות נישואיהם, מי יותר ומי פחות.

- ב"ה אני מסתדר היטב - דברי יחזקאל 'ראש המדברים'.

ולא שתמיד פניני חכמה היו שזורים על לשונו, אלא שקויים בו דברי הפסוק 'עשיר יענה עזות'...

מיום עמדו על דעתו לא חסר לו כלום, אולי אפילו היה לו יותר מידי... אביו, הנגיד ר' יוסל, לא חסך מבניו מאומה...

הכל חייכו לשמע דבריו - גם אם הורי היו משלמים בעבורי את שכירות הדירה הייתי מסתדר מצויין - 'עקץ' אותו שמעלקא.

- בפרט שגם בני ביתך מסודרים בעבודה מכובדת. כזו המסוגלת לפרנס גם משפחה עם מספר ילדים... - 'הזכיר' לו לייבלה.

- בסך הכל, כאשר אתה מנכה את כל המעשרות ממשכורתה של רעייתך, אתה נשאר כמעט בלא כלום... - העיר גדליה, ה'תלמיד חכם' שבחבורה.

- אינני מבין מדוע - נתקשה יחזקאל בדבריו - בא נאמר שהיא מרוויחה 1,500$ לחודש, הרי שעלי להפריש מכך 150$. 1,350$ נותרו בידי, לא כן?

- לא ולא! עליך להפריש גם מעשר ממחיר הדירה שאביך משלם בעדך. אם מחירה 3,000$ לחודש, הרי שעליך להוסיף למעשרותיך עוד 300$ לחודש!

- מעולם לא הרווחתי את הכסף הזה! מדוע שאשלם עליו מעשר געלט? - גברה תמיהתו של יחזקאל.

- משום 'משתרשי ליה'!

הכל חיכו למוצא פיו של גדליה. הם לא הבינו מה פירוש הדברים.

- פירוש הדבר: אם בא לידי דבר בחינם, ולולי שהיה זה בחינם הייתי משלם ממעותי על כך טבין ותקילין, נחשב הדבר שהרווחתי סכום זה.

לעניינינו, אם אביך לא היה משלם את השכירות של דירתך היית צריך לעשות זאת בעצמך, הרי שהרווחת סך זה ועליך לשלם עליו 'מעשר'.

...

ר' אברהם 'שואל ומשיב' סיים לענות את אחרוני השואלים בסדר 'עיון' ופנה לעזוב את בית המדרש. הוא עשה את דרכו אל עבר חדר האוכל של הישיבה, שם יסעד את ארוחת הצהריים ויאגור כוחות לסדר אחר הצהריים.

כך כבר שנים רבות, הוא סועד את ארוחתו בישיבה, במקום ללכת לביתו ולבטל מזמנו היקר.

'בעצם אני חוסך לעצמי כסף בכך' הרהר 'אחרת, הייתי צריך לקנות לעצמי משהו מכספי'.

הוא המשיך לחשוב על כך, ובמוחו החל לנקר ספק הלכתי. כזה הוא ר' אברהם 'בכל מקום רגליו מוליכות אותו לבית המדרש'...

'מדוע בעצם איני משלם על כך 'מעשר כספים' תמה בתוכו 'הרי מדובר כאן על ריוח של כמה מאות דולר בשנה... יש להפריש מכך 'מעשרות'... עלי לבדוק את הענין...' החליט.

...

ראשית כל עלינו לדון אם ישנה חובת הפרשת 'מעשר כספים' ממעות שלא הרוויחם בפועל, אלא הן 'משתרשי ליה' וכנ"ל.

ומצאנו שנחלקו בכך מגדולי הפוסקים. דעת הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שיש להפריש מעשרות ממעות שנשתרשי ליה. כך הובא בשמו במספר מקומות (בקובץ התורני 'קל התורה' - ל"ט, וכן בספר 'באורח צדקה' עמוד של"ב ושל"ג).

אך בשם הגר"נ קרליץ שליט"א הובא שאין המנהג להפריש מעשרות ממעות שנשתרשי ליה (בספר הנ"ל עמוד ש"ע).

ואף הבא להחמיר ולהפריש, אין כל הנידונים שווים וכדלהן:

בגמרא במסכת חולין (דף קל"א ע"א) שנינו:

מי שהיה ברשותו גורן שעדיין לא הופרשו ממנו המעשרות, ובאו מבית המלך ותפסו ממנו גורן זו בשביל חוב שהיה לו לבית המלוכה - חייב בעל הגורן לתת לכהן מעשרות ממקום אחר, תמורת מה שלקח המלך והיה צריך לבוא ליד הכהן לולי לקחן המלך.

ובגמרא פירשו בטעם הדבר 'דקא משתרשי ליה'. דהיינו, שבאותן הפירות שהיה עליו לתת לכהן בשביל מעשרותיו, בפירות אלו עצמם שילם הוא את חובו לבית המלוכה ונשתכר בהן. על כן עליו לפצות את הכהן תמורת כך.

והקשו שם התוספות על אתר (ד"ה 'שאני') מדוע שונה הדבר ממי שאכל תרומה ששנינו (שם דף ק"ל ע"ב) שאינו חייב לשלם תמורתה מאומה לכהן כיון שתרומה היא 'ממון שאין לו תובעין'.

מדוע לא נאמר דבאכילה זו 'משתרשי ליה', שלא נצרך להביא מזונות אחרים משל עצמו, ונשתכר בתרומה ויצטרך לפצות את הכהן?

ותרצו התוספות: שכאשר שילם בתרומה את חובו למלך, הרי שנהנה והרויח. שאינו יכול להשתמט מלשלם את חובו, ובודאי היה משלם ממקום אחר.

אך כאשר אכל את התרומה, יכול לטעון שלא הרויח מכך. אילו לא היתה לו תרומה זו, לא היה אוכל כלום והיה מתענה. על כן אי אפשר להחשיב שהרויח מאכילה זו.

הרי לן גדרן של דברים ב'משתרשי ליה'.

גדר זה הוא רק בריוח שבא לידו, שאילולי כן היה בודאי מוציא מעות מכיסו לקנות לעצמו מה שקיבל בחינם. וכגון שכירות דירה שחייב לשכור לעצמו בית ואינו יכול לגור בחוצות עיר, אם אחרים משלמים זאת בעדו, נחשב הדבר כ'משתרשי ליה' וחייב להפריש על כך מעשרות.

אך במקום שיכול לטעון 'הייתי מתענה', וכגון שקיבל ארוחתו ממישהו בחינם, אזי אין בכך משום 'משתרשי ליה'.

וכך אכן מצאנו שפסק הגרש"ז גופיה (שם בספר 'באורח צדקה') וחילק בין היכא שהורי הזוג משלמים בעדם את שכירות הבית שחייבים להפריש על כך מעשר, לבין היכא שמקבל ארוחתו בחינם מהישיבה ומרויח מכך.

אמנם, עדיין צריך עיון אם חייב לשלם על כל סכום השכירות שמשלמים עליו ההורים, או שמא (וכך מסתבר) ישלם רק על סך שכירות מינימלי שבודאי היה שוכר לעצמו. אך בודאי יכול לומר שלא הייתי שוכר לעצמי דירה כה גדולה, ודומה הדבר לטענת 'הייתי מתענה' הנ"ל.

לפני מספר שנים נתקבלתי לעבודה כמזכיר בחברה, נחתם עימי חוזה למשך שנתיים. כאשר פג אותו חוזה המשכתי עדיין בעבודתי למשך 15 חודשים נוספים. לאחרונה הוצעה לי עבודה שתנאיה טובים יותר וכמובן שהסכמתי להצעה זו. אני מודע לכך כי בדרך כלל על העובד להודיע למעביד על עזיבתו פרק זמן סביר לפני כן, כדי שהמעביד יוכל למצוא תחתיו מחליף. אך אני חושש לעשות זאת מחמת תגובתו של מעבידי.

שאלה: האם אני מחוייב להודיע למעביד שלי שבעוד מספר שבועות אעזוב את עבודתי? ואם כן, כמה עלי להקדים את ההודעה לעזיבה?

תשובה: שכיר יום רשאי להפסיק את עבודתו בכל עת שירצה. 'עבדי הם' אמרה התורה, ואינם משועבדים לאחרים (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן של"ג סעיף ג'). כל זאת רק כאשר המעביד אינו נפסד מחמת כך. אך בדבר האבד, שהמעביד מפסיד וניזוק מכך שהפועל עוזב, אינו רשאי לעזוב (שם סעיף ה'). דינים אלו נאמרו על שכיר יום המבקש להפסיק בתוך הזמן שעליו הוא נשכר. אך אתה הרי החוזה עמך אינו בתוקף ואינך בתוך תקופת השכירות. האם גם בכהאי גוונא אסור לך לפרוש אם יגרם נזק לבעלים?

מצאנו כעין זו בשוכר שאין לבעל הבית חוזה עמו, שאינו רשאי לעזוב את הבית ללא הודעה מוקדמת לבעל הבית כדי שיוכל למצוא מחליף במקומו (סימן שי"ב סעיף ז').

יש מהפוסקים המחלקים בין שכירות קרקע לשכירות פועלים. לא מצינו תקנה זו רק בשכירות בתים ולא בשכירות פועלים (דברי מלכיאל - חלק ג' סימן קנ"א ועיין פתחי חושן - שכירות, פרק י"א הערה א'). לעומת זאת יש מהפוסקים שלשיטתם בא זה ולימד על זה, שאסור לגרום הפסד שלא לצורך לבעל הבית. ועל כן יש לפועל להודיע על עזיבתו מראש, וזמן ההודעה נמדד בכל דבר לפי עניינו (חזון איש - בבא קמא, סימן כ"ג סק"ב).

אמנם, אף להפוסקים המחלקים בין שכירות קרקע לפועלים, מכל מקום בודאי שמן היושר למנוע מהזולת נזק שאין בו כל תועלת. בפרט למעביד שיש לנקוט כלפיו בהכרת הטוב (כאשר יש חובה על פי חוקותיהם להודיע, לפעמים נקבעו כמנהג (ראה חזון איש שם), וכאשר הותנו הדברים בחוזה פשיטא שזה מחייב).

שליח כשומר

שליח שנשלח למכור נכס של המוכר או להוליך חפץ או מעות של המשלח, נעשה שומר[1]. אם אינו מקבל שכר דינו כשומר חינם ואם מקבל שכר כגון סרסור, דינו כשומר שכר[2], ויש אומרים שנעשה שומר שכר אפילו כשקיבל שכר בעקיפין, כגון שנעשה שליח למכור ומפני זה שלח לו המשלח איזה מתנה[3], או שהמשלח אמר לו למכור בסכום מסוים ואם ימכור ביותר יהיה הפרש של השליח, חייב באחריות של שומר שכר[4].

לפיכך, חייב השליח לשמור כדרך השומרים, כגון להניח את המעות שקיבל לקנות בו במקום שמור שלא יגנב[5] וכן את המקח שקנה במקום שמור שלא יתקלקל[6].

נפסד במקום רבים מצויים

נפסד הדבר ישבע השליח שבועת השומרים, ואם נפסד במקום שגלוי לכל שאפשר להביא עדים כגון שהדבר שהשליח טוען שאירע אילו היה כן וודאי היה ידוע לעדים[7], או שטען שאירע במקום שרבים מצויים שם שהדבר גלוי לכל, אינו נאמן בשבועה וחייב להביא עדים[8] אם עדיין לא עבר זמן רב מעת אירע הדבר ולא נשכח מהרואים[9]. הראשונים נחלקו אם השליח נאמן אם רק ממנו נודע שנפסד הדבר במקום ההוא, שיש אומרים שאף בזה אינו נאמן בלי עדים[10], ויש שכתב שאפילו אם במקום ההוא היו רק אינם כשרים לעדות ממון, כגון נשים, הדין עם המשלח שיבואו ויעידו[11].

שליח אינו כשותף

סרסור ששינה מהוראת המשלח כגון שאמר לו למכור במאה ומכר בחמישים חייב באחריות ההפסד, אפילו אם סבר שזה לטובת המשלח, כגון שידוע לו שערך המקח ירד ביותר, ואינו כשותף שרשאי לעשות מה שלדעתו לטובת השותפות[12].

נותן ללוקח לבקרו, מכירה באשראי

וכן אם נתן הכלי ללוקח לבדוק ולא החזירו חייב הסרסור באחריות אפילו שלא שינה מדרך הסרסורים[13], וכן אם מכר באשראי מבלי שקיבל רשות מהמשלח חייב[14]  אא"כ מנהג המקום למכור באשראי[15].

שילם לפני שקיבל המקח

ברם, אם נתן השליח מעות המקח למוכר לפני שמסר לו המקח והמוכר מחמת אלימותו אינו נותן לו את המקח, נחלקו הפוסקים האם השליח פשע במה שנתן המעות לפני שקיבל המקח, שיש שכתב שזה דומה לשליח ששלח המלוה לגבות חובו שנתן את השטר ראיה ללוה לפני שקיבל את המעות הלוואה, שחייב השליח אם הלוה לא מסר לו המעות[16], ויש שכתב שבמקח הדרך שהלוקח משלם לפני שמקבל את המקח, ולכן עשה השליח כדין, אא"כ לא היה המקח מזומן ביד המוכר שאז לא היה לו למסור המעות עד שהמקח מזומן ביד המוכר[17].

ציווה למכור במחיר שהוא יותר משוייה ומכר בשוויה

ציווה המשלח שימכור במחיר שהוא יותר משוויה ומכר בשוויה, יש שכתב שזה עיוות שעל השליח לתקן וחייב לשלם ההפרש[18], ויש שכתב שאינו חייב לשלם ההפרש אלא דינו כגזלן או מזיק שמשלם רק שוויה, אא"כ שלחו למכור כלי בעל הבית שאין בו אונאה ואז חייב לשלם ההפרש[19].