- ממש קר כאן בחדר המדרגות - הרהר שמואל לעצמו בעודו מדלג בזריזות את המדרגות כדי להגיע אל דירתו - אקנה איזה תנור חימום קטן, ואעמיד אותו בחדר המדרגות. הילדים עולים ויורדים ועלולים להתקרר...
מאוחר יותר הוא ניגש אל החנות הסמוכה לביתו וקנה תנור חימום קטן. שמח וטוב לב הוא חזר לביתו, הוציא את התנור מאריזתו, חיבר אותו והפעילו.
אך לא לזמן רב ארכה שמחתו. שעה לאחר שהתנור הופעל, קול פיצוץ עז נשמע בכל הבית... התנור התפוצץ והתלקח... אש אחזה בקירות חדר המדרגות ורק בנס הצליח שמואל להשתלט על האש לפני שפשתה בכל הבית.
כשוך הסערה החל שמואל להרהר - איזה מין תנור חימום קניתי? במקום לחמם הוא שורף... - הסקרנות והכעס הוליכו את ידיו אל כיס חולצתו... הוא שלף את מכשיר הטלפון שלו והתקשר לחשמלאי (Electrician) שנהג להשתמש בו לכל הנצרך.
הוא פירט לו את מספר הדגם של המוצר ואת שם החברה, ושאל לדעתו.
- כבר מספר פעמים ששמעתי על מקרים כאלו. לחברה זו יש בעיה בהרכבת המוצרים והרבה פעמים החיבורים נותרים רופפים וחלשים. משם הדרך לשריפה קצרה מאד... כאשר קונים חברה זו, יש לבדוק היטב את המוצר לפני השימוש...
- נראה לך שאוכל לתבוע את החברה? כל קירות הבית מלאים בפיח!
- קשה לי להאמין שתצליח להוציא מהם משהו... הם כבר ‘מומחים’ כיצד להוריד תביעות כאלו...
בצר לו פנה שמואל אל בעל החנות שמכר לו את התנור - מדוע מכרת לי תנור מחברה כה לא אחראית ולא מקצועית? - רטן בפניו.
- אודה ולא אבוש שמעולם לא התעסקתי עם חברה זו. רק לאחרונה קיבלתי את מוצריה של חברה זו ואתה אחד מהראשונים שקנית. וכי מנין לי לדעת שיש בעיה עם חברה זו?
- הלקוחות סומכים עליך! אתה צריך לבדוק היטב כל מוצר או חברה שאתה מציע למכירה.
- אני מנסה ככל שידי משגת. אינני מומחה יותר ממך... אני בסך הכל סוחר ותו לא...
...
שמואל לא ויתר. היה זכור לו נידון דומה לזה. הוא אימץ את מוחו ונזכר, הוא ראה משהו כזה בגליון ‘משא ומתן’!!!
הוא עלעל בארכיון המאמרים ומצא. גליון קי”ז מפרשת קרח תשע”ה, מדור ‘מעשה שהיה’:
- יש לי הצעה הוגנת בשבילך - פנה שמשון לברוך.
ברוך, אברך צעיר, יצא לשוק העבודה. כיון שמקום עבודתו מרוחק מעט ממקום מגוריו, הוא החליט לקנות רכב. דא עקא, שאין ביכולתו הכלכלית לקנות רכב חדש, על כן הוא תר אחר מי שמעוניין למכור את רכבו המשומש.
כששמשון שמע מכך, הוא שש על כך כמוצא שלל רב. ברצונו למכור את רכבו כדי לקנות חדש יותר, אך הוא העדיף למכור זאת בעצמו ישירות ללקוח, לא דרך סוכנות (Agency) הקונה ומוכרת. הרי הסוכנות משלמת זול יותר מאשר משלם הלקוח הפרטי, את ההפרש הזה הם משלשלים לכיסם...
ההצעה שימחה גם את ברוך, הוא חשש לקנות רכב מהלא נודע, שאינך יודע מי היו בעליו, מהו מצבו וכו’ וכו’ - זה נשמע לי רעיון מצוין. אך כיצד אוכל להיות בטוח שהרכב במצב טוב? - שאל.
- גש איתו למוסך של בערל, הוא יהודי ירא שמים ומדקדק במצוות. שאל את חוות דעתו, זו בדיקה פשוטה שהוא יעשה על הרכב. גם אלו הקונים מהסוכנויות עושים בדיקה פשוטה זו...
בערל בדק את הרכב, בסופו הוא נתן את חוות דעתו שהרכב במצב מצויין - כדאי לך לקנות אותו, המחיר ששמשון מבקש עליו הוא הוגן ומתבקש.
השבועיים הראשונים לאחר הקניה עברו בנעימים, ברוך נסע עם הרכב החדש שברשותו והדברים היו משביעי רצון. לאחר שבועיים התחילו הצרות...
בעודו עומד בעומס תנועה (Traffic) בדרכו לביתו, החל ברוך להריח ריח של שריפה. לא לקח לו הרבה זמן לתפוס שהריח עולה מהמכסה הקדמי של רכבו - המנוע (Engine) נשרף... - הרהר בבעתה.
חיש מהר הוא החנה את הרכב בצידי הרכב, כיבה אותו ויצא ממנו.
הטכנאי (Technician) שהוזמן קבע בנחרצות - כבר תקופה ארוכה שיש כאן נזילה (Leak) של שמן על המנוע, זה גרם לשריפתו. אתה בר מזל שהצלחת לצאת מהרכב בזמן...
ברוך כעס - הנזילה קיימת כבר תקופה ארוכה? כיצד בערל לא גילה זאת בבדיקתו לפני שבועיים? עליו לפצות אותי על נזקיי כתוצאה מרשלנותו!
מסקנת הדברים שם היתה כדלהלן:
פשיטא, שבעל מוסך שבאים לשאול את חוות דעתו על רכב משומש, הוא משכיל ומטיב להבין שבידו לקיים או לבטל את המקח. הרי הקונה אינו יודע בטיב רכב וענייניו, הוא סומך בדעה מוחלטת על חוות דעתו של המכונאי.
על כן אף אם היה מומחה ואינו צריך להתלמד, כל שקיבל שכר על בדיקה זו, עליו לפצות את הלקוח בנזקיו.
דין זה נלמד מהנפסק בהלכה (שו"ע - חו"מ, סי' ש”ו סעיף ו’) לגבי הרוצה לקבל מחבירו דינר בעבור פירעון חוב או דמי מקח, ומראה הוא דינר זה לשולחני שיחווה את דעתו אם דינר זה טוב הוא ויקבלנו. ואמר לו השולחני שדינר זה טוב הוא ומחמת כן קיבלו, אך לבסוף נמצא שהיה דינר רע ומחמת חוות דעתו של השולחני הפסיד השואל דינר.
ונפסק דינו, שאם קיבל השלחני שכר על תשובתו - הוא חייב בפירעון הדינר בכל גווני. הוא הדין לכל מי שפשע וטעה ובשביל כך הכשיל את חבירו.
הוא שמח על כך כמוצא שלל רב. הנה, יש לו אריה ניצחת לחייב את בעל החנות שלא בדק היטב את התנור שמכר לו! הוא הרי ידע שאשתמש בתנור. היה עליו להיות בטוח שהתנור ראוי לכך.
...
כאשר נמצא מום במקח והלוקח הוליך עמו את המקח למקום אחר, חייב המוכר לפצותו על ההוצאות שהוציא בעבור הובלת המקח למקום אחר.
כל זאת, בתנאי שהמוכר ידע מהמום שיש במקח כבר בשעת המכירה.
לולי זאת, לא יתחייב המוכר בהוצאות שהיו לקונה להוליך את המקח הפגום למקום אחר (שו"ע - חו"מ, סי' רל”ב סעיף כ”א).
לכאורה מה נשתנה דינו משולחני ששגג בעצתו ומחמתה הפסיד הלה את מעותיו, שיחייבנוהו לשלם? מדוע המוכר ששגג ומכר מקח פגום בטעות, נפטר מתשלום ההוצאות שנגרמו מחמת טעותו?
וההסבר לכך הוא פשוט עד למאד. שלחני, כל מלאכתו תלויה במומחיותו. אם שגג, הוברר שלא היה לו כלל לעסוק במלאכה זו שאינו בקי בה עדיין דיו. על כך טענת המראה לו את המטבע, ועל כך חייבו אותו לפצותו.
מה שאין כן מוכר, מעולם לא נדרש הוא להיות ‘מומחה’ למה שמוכר. הוא מוכר ותו לא ומכך פרנסתו. כל זמן שלא הזיד ומכר מוצר שידע בו שפגום הוא, אי אפשר לחייבו על שגגתו שאין בכך כך פשיעה מצידו (יד רמ”ה - בבא בתרא, דף צ”ח אות ס”ב).
למעשה: אי אפשר לחייב את המוכר ששגג ומכר מוצרים פגומים בשוגג על נזקין שקרו מחמת השימוש בהן (אין הנידון כלל על חזרת המקח שהיא מדיני ‘מקח טעות’. נשוא המאמר הוא נזקין שקרו מחמת הפגם שבמקח).

ידיד ביקש ממני שאמסור את המזוזות שלו אל הסופר, בהיות שהסופר גר בסמיכות לתלמוד תורה שם אני מלמד. המזוזות היו מונחות בתיק שלי, ובעת שיצאתי מהכיתה שיחקו עמן הילדים והן נפסלו.

שאלה: האם הורי הילדים צריכים לשלם על נזקי הילדים? האם אני חייב לשלם על נזק זה?

תשובה: ביסוד הדברים, הן ההורים והן המורים פטורים הם על נזקין שעשו הילדים [במאמר המוסגר - הובא בשם ה'חפץ חיים' זצ"ל להוכיח מזה מאמר העולם שדעת בעה"ב הוא היפוך דעת תורה (עיין סמ"ע סימן ג' ס"ק י"ג). דעת בעה"ב היא שאם הילד הזיק, אביו מחויב לשלם. מאידך, סבורים הבריות שאם החתול של אדם הזיק אינו חייב לשלם. ואילו בדין תורה הוא להיפך, שעל נזקי החתול חייב לשלם, ואם הילד שלו הזיק פטור לשלם (משפט המזיק פ"ב הערה ב' ועיין עוד גליון 'מעה ומאה' גליון המאה במאמר העורך)]. אמנם, במקרה שלך - לפי הענין - יתכן שאתה חייב על נזקין אלו מדין שומר.

אף ששומר רשאי למסור את הפקדונות שהופקדו בידיו לילדיו ולבני ביתו, שעל דעת כן מסר זאת המפקיד לידיו. מכל מקום אם מסרם השומר לבנו הקטן, חייב השומר על הנזקין שקרו בעודם ביד בנו הקטן כיון שבוודאי יפשע בשמירתן (חושן משפט, סימן רצ"א סעיף כ"א). יש לציין, שגם מי שנחשב 'גדול' לענין מצוות שכבר נעשה 'בר מצוה', יכול להיחשב לדברים מסויימים כחֲסַר-אחריות ויתחייב השומר אם מסר זאת לידיו (מהרשד"ם חו"מ סימן מ"ט).

והנה, שומר חינם שהניח בהמה בשדה ונכנס לעיר, אם נכנס בשעה שדרך אנשים ליכנס לעיר, פטור מהנזקין שקרו בהיעדרו. טעם הדבר, כיון שנהג כמנהג העולם (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רצ"א סעיף י"ב). לכאורה, מה נשתנה דינך, שיצאת מהכיתה והנחת את הילדים למספר דקות בגפם כמנהג כל המורים וחייבנו אותך וכנ"ל?

אך אין הנידון דומה לראיה. ראשית, הרועה שעזב את העדר ונכנס לעיר, עדיין לא היה בשעת עזיבתו שום מזיק בקירבת הבהמות. מה שאין כן בנידון דידן, כבר בשעת עזיבתך את הכיתה נותרו המזיקים, דהיינו הילדים, בקרבת המזוזות ויכלו להזיקן (דקטנים בחזקת שצריכים שימור, עיין רא"ש - נדרים, דף ל"ז ע"א ד"ה 'שכר שימור'). ועוד, המוסר עדר לרועה יודע מראש שהרועה מניחם בשדה ונכנס לעיר כמו שאר הרועים. אך מי שמסר את המזוזות לידך לא העלה בדעתו שתניחן עם הילדים ותעזבם.

אף שמלמד רשאי לעזוב את כיתתו למספר דקות, אף שקטנים צריכים שימור, ואינו צריך לחשוש מפגיעתם של התלמידים. היינו רק במה שאי אפשר להזיק בזמן שהותו בחוץ רק על צד הרחוק, אבל להניח עם תלמידיו חפצים שהופקדו בידו והוא אחראי על שמירתם נקרא פשיעה. עם זאת, יש לדון כל מקרה לגופו של ענין ולהסיק אם המורה אכן אמור היה לחשוש שיקרה נזק בעת שנעדר מהכיתה.

אלא שאם ההורים נטלו על עצמם את האחריות לפצות על היזק הבנים, וכן אם התלמידים כשגדלו החליטו לשלם 'לפנים משורת הדין' (עיין בגליון כ"ג מדור 'קו ההלכה' וגליון קמ"ב מדור 'מעשה שהיה'), יפצו את המלמד כיון שהוא שילם לבעל המזוזות (עיין שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רצ"ה סעיף ב', וראה שבט הלוי - חלק ד', סימן רכ"ד).

מחילת השכירות

הפוסקים נחלקו האם כדי לבטל השכירות תוך הזמן הקצוב צריך שיעשו קנין כמו בשאר מקח וממכר או די במחילה בדיבור. לסוברים שביטול השכירות היא רק על ידי קנין, יש שכתבו שזה הן אם השוכר מחל למשכיר או שהמשכיר מחל לשוכר לבטל את השכירות[1], ובזה יש שכתב שאפילו בשכירות בלי זמן קצוב תוך זמן הודעה לא נפקע הזכות בלי קנין[2].

מחילה בדיבור

אבל יש שכתב שיש לחלק בין אם המשכיר מבקש מהשוכר שיבטל את זכותו שצריך לקנות ממנו להפקיע את זכותו אבל המשכיר יכול למחול בדיבור את השעבוד שהשתעבד לשוכר, שאינו רק חיוב ממון בלבד [3], ויש שכתבו שהן המשכיר והן השוכר יכולים לבטל את השכירות בדיבור לבד[4], ולמעשה דנו האחרונים האם כגון זה שהדין הוא מחלוקת הפוסקים, האם המשכיר מוחזק שגוף המושכר הוא שלו, או השוכר מוחזק[5].

תנאי בתחילת השכירות

התנו בתחילת השכירות שדי בהודעה לבטל השכירות, כגון שכתבו בחוזה השכירות שאפשר לבטל את השכירות בהודעה מוקדמת של שלושים יום, דינו כשאר תנאי שכירות שהתנאי קיים, אבל אם רק דיברו ביניהם על כך ולא התנו זאת בדרך תנאי דינו כבשאר שכירות[6]. 

זכות יורשי שכירות

שוכר שמת באמצע זמן השכירות, זכו יורשיו בזכות השכירות ויכולים להשתמש בשכור עד תום זמן השכירות[7], ויש שכתבו שדמי השכירות נעשו חוב על המוריש בחייו, והיורשים חייבים לשלם ממה שהניח להם אביהם, אבל אם לא הניח להם אביהם נכסים פטורים לשלם ויכולים להשתמש בשכור כל זמן השכירות[8], אבל יש שכתב שהמשכיר יכול להוציא אותם אם לא משלמים השכירות אבל אם כבר דרו בבית מבלי לשלם אינו יכול לגבות מהם על מה שדרו מכבר[9].

יורשים שרוצים לחזור מהשכירות

רצו יורשי השוכר לחזור בהם מהשכירות, נחלקו הפוסקים האם המשכיר יכול לכפות אותם לקיים את השכירות שישלמו את שארית דמי שכירות עד תום הזמן[10], שיש אומרים שהשוכר דינו כבעל הבית והמשכיר דינו כפועל, וכל שנאנס הבעל הבית (השוכר) לתת העבודה לפועל (המשכיר), פטור הבעל בית אם הפועל לא התנה עמו מתחילה שחייב לו אפילו אם נאנס, ולפיכך כשמת השוכר פטורים יורשי השוכר מחמת אונס המוריש[11], ויש אומרים ששכירות היא ממכר להוריש ויורשי השוכר חייבים בכל חיובי המוריש[12].

מסקנת הרמ"א היא שאם כבר שילם השוכר כל דמי השכירות ומת לפני תום השכירות, פטור המשכיר להחזיר דמי השכירות ליורשים[13]. יש שביאר דבריו שבתשלומיו מתחילה התרצה השוכר לקיים השכירות אפילו אם יארע אונס, אבל המשכיר חייב להחזיר מה שנהנה שהבית פנוי ויכול לעשות בו מה שירצה[14]. אכן יש שכתב שלפי ביאור זה אם הוכרח השוכר לשלם את דמי השכירות מתחילה לא שייך לומר שהתרצה אפילו אם יארע אונס[15]. אכן יש שכתב שאם הקדים דמי השכירות בפירוש בעד השכירות ומת השוכר באמצע הזמן לכו"ע אין צריך להחזיר ההפרש, ורק אם המשכיר תפס הכסף או השוכר לא פירש שהמעות בעד הקדמת השכירות היא מחלוקת הפוסקי האם צריך להחזיר[16].