- מה קורה עם הבית החדש שלך? - שאל דניאל את מרדכי - כבר גמרת לבנותו?

- כמעט לגמרי - צהל מרדכי - צריך לסיים דברים קטנים פה ושם והבית יעמוד על מכונו. אני מתכונן לערוך חנוכת הבית מיד לאחר הפורים...

- נו, כנראה גם זכית לקיים מצוה שלא בכל יום באה לידינו...

- מה כוונתך?

- מצוות 'מעקה'! כמאמר הכתוב 'ועשית מעקה לגגך' (וקבע המחבר הלכות אלו בשלחן ערוך - חושן משפט סימן תכ"ז. ועיין בסמ"ע שם סק"א)!

- בטח! בטח! הזמנתי מעקה מהודר לגג! אתמול הפועלים חיברו אותו!

- הפועלים? הרי שהפסדת את המצוה!

- על מה אתה שח? הפועלים עשו זאת בביתי!

- ובכן...

- בבית שלי יש כעת מעקה וקויים בו מאמר הכתוב 'ולא יפול הנופל ממנו'!

- גם ברכת על 'מצוה' זו???

...

בפתח בית המדרש תלתה לה מודעה וזה תוכן דבריה:

שימו לב!

בפרוס עלינו ימי השמחה והכל מרבים אהבה וריעות ב'משלוח מנות איש לרעהו'. באנו בזאת לעורר את לב המתפללים כי לא נכון שישלחו את משלוחי המנות עם ילדיהם הקטנים שלא באו לכלל מצוות. 'קטנים לאו בני שליחות נינהו' (כמבואר בשלחן ערוך - חושן משפט, סימן קפ"ח סעיף ב') ואין יוצאים בשליחותם ידי חובה!

על החתום, המעוררים

קבוצת מתפללים התגודדה סביב המודעה והתווכחו האם הצדק עם אותם 'המעוררים', זה מצדד בכה וזה בכה.

- אני כבר זמן רב טוען שהדור שלנו, דור עני בדעת, מחפש להיות מן 'המחמירים' בדברים שלא שיערום אבותינו ואבות אבותינו... - נישא ברמה קולו של שלמה, ראש המדברים.

בעוד שלמה מדבר, עבר במקום ר' זונדל, מזקני תלמידי החכמים. הוא שמע את 'נאומו' של שלמה ורצה לדעת במה דברים אמורים. ביראת הכבוד לְקָחוֹ שלמה ללוח המודעות והראה לו את המודעה שקוממה אותו.

כשכילה לקרוא את המודעה פנה ר' זונדל לכל הסובבים כשבת שחוק נסוכה על פניו - דוקא כבר נסתפק בכך אחד מגדולי הדורות. רבי עקיבא איגר!

- היכן?

- מובא כן משמו בכמה מקומות - ענה ר' זונדל והחל מונה את חלקם - בתשובת 'אבני צדק' (אבן העזר, סימן ק"ה) וכן בספר 'פסקי תשובה' (פיעטרקאווסקי, סימן קמ"ח) כתבו שהגאון רבי עקיבא איגר שאל שאלה זו לחתנו, ה'חתם סופר'.

- 'פּוּק חַזִי מַאי עַמָא דְבַר', מי אינו שולח מנותיו על ידי קטנים??? - העיר דוד, משומעי 'לקחו' של שלמה - וכי יעלה על הדעת שבכל הדורות לא קיימו מצוות חכמים של 'משלוח מנות' (עיין שו"ת מהר"י אסאד, סימן ר"ז)?!

- אך עדיין, מדוע? מדוע לא שולחים את 'משלוח המנות' דוקא על ידי שליח הגון וכשר? - התעקש ר' זונדל - מקרא זה אומר 'דרשני'...

הכל חיכו למוצא פיו של ר' זונדל.

- ידוע ספיקו של ה'בנין ציון' (סימן מ"ד הביאו במשנה ברורה סימן תרצ"ה סקי"ח) באחד שנותן בעצמו את משלוח המנות לרעהו ולא שלח זאת על ידי שליח כמאמר הכתוב 'ומשלוח מנות', אם יוצא ידי חובת המצוה.

אף שרוב מהפוסקים הקלו ונקטו שיצא בכך ידי חובה גם כשנותן בעצמו (עיין בשו"ת מהר"י אסאד הנ"ל ובכף החיים סימן תרצ"ה סקמ"א ועוד), מכל מקום לענייננו, רואים אנו דמצות 'משלוח מנות' כלל לא נאמרה חובתה על גופו של המקיים. אדרבה, יש מקום לומר שאם עשה זאת בעצמו, לא יצא ידי חובתו וכספיקו של ה'בנין ציון'.

מעתה, כל מה שמצינו בדיני 'שליחות' שהשליח צריך להיות בר דעת ולאפוקי קטנים, היינו דוקא במקום שהצריכה התורה שיעשה את המצוה בעצמו. בזה אמרינן שאף שיכול לשלוח שליח, צריך שהשליח יהיה במקומו, 'כמותו'. כדי ש'שלוחו של אדם' יהא 'כמותו' צריך שיהיה ישראל ובר דעת.

ביתר ביאור, יש שני סוגים במצוות. יש מצוות שמוטלות על האדם עצמו בדוקא לעשותן. לעומתן, יש מצוות שהתורה לא הזקיקתו לאדם שיעשה אותם בעצמו, העיקר שמצוות אלו יֵעָשׂוּ. עליו להשתדל שיבואו לכלל מעשה, אך תו לא מידי.

אף מצות 'משלוח מנות' מסוג מצוות אלו היא. חכמים מעולם לא הטילו את המצוה על האדם עצמו שיעשנה, להיפך המובחר הוא שיעשנה דוקא על ידי אחרים וכנ"ל (עיין ב'מקור חיים' לבעל החו"י סימן תרצ"ד דבזה אמרינן מצוה בשלוחו יותר מבו משום פרסומא ניסא). אם כך, אין כל חיסרון שהשליחות נעשתה על ידי קטן. מאי אית לך למימר? דלא מתייחס מעשה המצוה למשלח? אין בכך כל צורך (חתם סופר - גיטין דף כ"ב ע"ב ד"ה 'והא לאו' וסיים שם 'והבן זה כי כבר טעו בו גדולים וטובים ממני' וכנראה שכוונתו להגרע"א חמיו. ועיין עוד בדבר אברהם - חלק א' סימן י"ג אות ד').

...

בדרך אחר יש ליישב מה ששולחים משלוח מנות על ידי קטן והוא בהקדם מה שמצאנו בדברי הפוסקים שדנו האם יכול אדם לעשות מעקה בביתו על ידי פועל גוי.

הגאון רע"א בהגהותיו (חושן משפט, סימן תכ"ז סעיף א') וה'פתחי תשובה' (שם סק"א) מביאים את דברי ה'מחנה אפרים' (סימן י"א משלוחין) שפסק כי מי ששכר פועל גוי לעשות מעקה לגגו, יכול בעל הבית לברך על כך. דהיינו, שנחשב כאילו קיים את המצווה המוטלת עליו (ועיין עוד אור שמח - פרק י"א מברכות הלכה ח').

יש מהאחרונים שנחלקו על דבריו (מנחת חינוך - מצוה תקמ"ו ובחקרי לב חושן משפט סימן תכ"ז בשם סבו). אמנם, אף לשיטתם אינו עובר בלאו ד'לא תשים דמים בביתך' כיון שמכל מקום יש מעקה בביתו, אך ביטל את מצות העשה ד'ועשית מעקה לביתך'.

אך עדיין שומה עלינו להבין מדוע לשיטת ה'מחנה אפרים' יוצא הישראל ידי חובת מצות 'ועשית מעקה לגגך' בפעולתו של העכו"ם.

וביארו באחרונים דלפי המחנה אפרים עיקר המצוה דמעקה היא לא שיעשה מעקה בביתו, אלא שיהיה מעקה בביתו (הן אמת שאף לדברי המחנה אפרים אין בטעם זה כדי שיברך על כך, וכפי שהעיר בעצמו מהעושה מעקה על ידי אומן ישראל שמברך האומן על כך, הסיבה שמתיר לבעל הבית לברך היא מחמת דיד פועל כיד בעל הבית).

מכל מקום חזינן לשיטתיה דעיקר המצוה וגידרה היא התוצאה, דהיינו שייעשה מעקה בביתו ונפטר אף אם עשוהו אחרים.

גם במצות משלוח מנות עיקר המצוה שחבירו יקבל, אם כדי שיהיה לו לצרכי סעודתו וכטעם דתרומות הדשן (סימן קי"א) ואם להרבות האהבה והריעות וכדברי מנות הלוי (אסתר ט', ט'). אם כן כל שהגיע ליד חבירו יצא ידי חובתו שזו עיקר מטרת המצוה, ואין זה צריך כלל לשליחות (עיין במקור חיים להחו"י סימן תרצ"ד ובשו"ת מהר"י אסאד שצויין לעיל ובשו"ת 'שלמת חיים' להגרי"ח זוננפלד סימן שע"ח. וראה עוד בספר המקנה - סופר ח"ב כלל כ"ג פרט ז' שנראה שחיבר בין שני הטעמים דהחת"ס והמחנ"א וצ"ב).

ראובן קנה מהבנק חוב שאחרים היו חייבים לבנק, בהמשך נודע לו שאותו בעל חוב שלוה מהבנק הוא יהודי. אם ראובן יגבה את החוב לפי התנאים של הבנק, יצא שהוא גבה ריבית מיהודי.

שאלה: האם מותר לראובן לגבות את הריבית?

תשובה: אין עוררין שאת הריבית שנתוספה על החוב לאחר שכבר קנה את ההלואה, שאסור לראובן לגבותה (שלחן ערוך - יורה דעה, סימן קס"ח סעיף י'). ריבית זו היא על חוב שיהודי חייב לו, וריבית הבאה מיד לוה למלוה תחשב. גם לעשות ביניהם היתר עיסקא כעת על למפרע לא יועיל, באם הלוה אינו מודה שמלכתחילה היתה כאן עיסקא.

אך לגבי הריבית שנוצרה כשהחוב היה עדיין בידי הבנק, מצאנו מחלוקת בפוסקים. יש מהם שמתירים, לשיטתם מאחר והריבית נוצרה כבר ביד הגוי, אם כן כשקנה הישראל חוב זה הרי שריבית זו היא חלק מהקרן שקנה מהגוי (ט"ז יו"ד סימן קס"ח סעיף י"ב). אחרים מחמירים ואוסרים לגבות אף ריבית זו שנתחייב בה הלוה עוד אצל הגוי (נקודות הכסף שם).

המחמירים מביאים ראיה לדבריהם מדברי הגמרא (בבא מציעא דף ע"ב ע"א) אודות גוי שהלוה בריבית ונתגייר, שאסור לגבות את הריבית שנוצרה קודם שנתגייר. הרי שאסור לישראל לגבות ריבית, אף אם כבר נתחייב בה היהודי כלפי גוי. הריטב"א על אתר מביא הוכחה זו בשם רבו, אך דוחה אותה שאין הנידון דומה לראיה. בגר שנתגייר, אף שעתה הוא יהודי כבר, מכל מקום הרי הוא המלוה ואם תשולם ריבית, זה נראה כריבית מיד לוה ישראל למלוה ישראל. אך בקונה חוב מעכו"ם הקונה לא היה המלוה בשעה שנתחייב הלוה בזו הריבית, ואין זו ריבית מיד לוה למלוה.

רבים מהפוסקים קיבלו את דברי הריטב"א והתירו לגבות ריבית זו. אך עדיין יש לדון האם הלוה יכול לומר 'קים לי' כשיטת המחמירים ואיני רוצה לעבור באיסור ריבית. ב'דברי חיים' (חלק ב' סימן נ"ו) כתב דמאחר והקונה רכש חוב זה כולל הרבית שכבר נתחייב בה הלוה, אין הלוה רשאי לומר איני פורע ריבית זו בהסתמך על המחמירים. הוא אינו יכול להפסיד את הקונה ממקחו, מאחר והלכה כדברי המקילים. זאת ועוד, מאחר ואם ולא יפרע יעמוד הוא בספק איסור 'גזל', אסור לו להכניס את עצמו בספק זה משום 'קים לי'.

בגליון הקודם נתבאר שאסור לשמעון להציע למוכר שעומד למכור המקח לראובן שיקנה ממנו, מדין 'עני המהפך בחררה'. האיסור הוא הן בקרקע והן במטלטלין, מקח, שכירות או עבודה, בין אם המוכר או משכיר ישראל או גוי[1], בכל אלה אסור לקדם ולזכות במה שישראל חבירו הפך בו[2].

פיסוק דמים

כתבו הפוסקים, שגדר 'מהפך' במקח וממכר הוא כשפסקו המוכר והלוקח ביניהם המחיר, ורק מחוסרים קנין להעביר הבעלות[3] ואזי אסור לאחר לקדם ולזכות הוא, אבל בעוד שעומדים על המקח כדי לקבוע המחיר מותר לאדם אחר להציע לקנות ממנו[4]. חז"ל קבעו כן לטובת המוכר שלא יהיה מוכרח למכור למציע הראשון שמבקש לקנות במחיר זל, הגם שמחיר זה עדיין בכלל ערך המקח[5].

אכן לאחר שפסקו ביניהם המחיר, אסור לאחר להציע מחיר אפילו יותר מערך המקח, שהרי המוכר שחוזר בו ממה שפסק עם המהפך הוא מחוסר אמנה[6]. וכן הדין במקח שהמחיר ידוע, כגון בחנות שמחיר המקח כתוב על הסחורה, דינו כמו שפסקו המחיר, וכיון שנודע למוכר שהלוקח עומד לקנות ומסכים למכור לו אסור לאחר להקדים לקנות.

פיסוק דמים והמוכר אינו מחוסר אמנה

נראה שבאופנים שכתבו הפוסקים שהחוזר בו מפיסוק מחיר עם הלוקח אינו מחוסר אמנה, מותר לאחר להציע לקנות, כגון שנתחייב למכור לאחר זמן ועד זמן גמר הקנין נשתנה השער ביוקר גדול, מותר לאחר להציע מחיר החדש דכעת חזר הדין כאילו לא פסקו המחיר[7]. וכן אם המוכר פסק עם המציע הראשון מחיר בפחות מהשווי בשוק, שהדין נותן שהחוזר בו אינו מחוסר אמנה, מותר לאחר להציע מחיר כפי השווי בשוק[8].

לפי האמור נראה שגדר פיסוק דמים הוא כאשר מפני הפיסוק מחיר סמכו דעתם למכירה, אבל אם אמנם פסקו ביניהם המחיר אבל ידוע שאין עדיין סמיכות דעת, מותר לאחר להציע מחיר, שהרי החוזר בו אינו מחוסר אמנה. לדוגמא, הבא להתחייב למכור בית הגם שפסק מחיר עם הלוקח, אינו מתחייב עד שיחתמו על חוזה ומותר לאחר להציע לקנות הבית עד שלא חתמו על החוזה.

וכן נראה אם המוכר והלוקח הסכימו שיקבעו המחיר על פי אדם אחר, כגון שמאי, דינו כפסיקת מחיר ואסור לאחר להציע מחיר למוכר[9].

גם אם המוכר הוא נכרי לא חילקו חכמים והתירו לאחר להציע עד שלא פסקו המחיר[10], ורק אם הלוקח הוא נכרי שפסק מחיר עם המוכר מותר להציע לקנות אפילו לאחר שפסקו ביניהם המחיר[11].

יש מקומות שנהגו דין 'מהפך' אם המוכר נושא ונותן עם המהפך אפילו לא בא עדיין לידי פיסוק דמים ואזי המנהג קובע[12]. יש שפירש שהמדובר הוא שלולי בא האחר היו משתווים למחיר, כלומר שממילא יש כבר סמיכות דעת ביניהם[13], ויש שכתב שנהגו כן בשוק קבוע שמוכרים וקונים תדיר, שבעוד אחד נושא ונותן עם המוכר לא יכנס השני להציע לקנות, ושיבח מנהג זה[14].

קנין לאחר זמן

מי שעשה התחייבות בקנין (חוזה) שיקנה המקח במועד שקבעו ביניהם, והיה המקח זול הרבה, אסור לאחר לקנות מקח זה מדינא דעני המהפך[15], אבל אם עשה המוכר תנאי עם הלוקח שאם יבוא אחר להציע מחיר גבוה ימכור לו, מותר לאחר לכתחילה להציע לקנות ממנו[16].