ר' קלמן ורעיתו, ברוך ה', זקנים באים בימים. ההמולה הרוחשת בבנין המגורים בו הם גרים כבר למעלה מארבעים שנה טורדת את מנוחתם, רחוב הבית ומבואותיו מלאים בילדים וילדות משחקים. חס וחלילה שלא תבינו נכון, אין עינו של ר' קלמן צרה ואינו מקפיד על שכיניו. להיפך, חיבה יתירה נודעת לו לילדים, אך הוא כבר אינו מסוגל לרעש...

בעצה אחת עם ילדיהם החליטו ר' קלמן ורעיתו לחפש לקנות דירה באיזור שקט יותר. בנם שלמה, הציע להם דירה בבית יוקרתי (Luxury home) בפאתי העיר. הקבלן שבונה בית זה מכריז שאינו מוכר בו דירות אלא למשפחות בגיל העמידה (Middle age).

- הוא מבקש על הדירות מחיר יקר יותר בשל כך - הסביר שלמה - אך נראה לי ששוה להשקיע זאת. בעצם, שוויה של דירה זו אכן יקר יותר, אנשים משלמים יותר על דירה בבנין שחף מהמולת ילדים משחקים...

העיסקה נחתמה, ור' קלמן ורעיתו החלו להתארגן למעבר. הם ארזו חפצים, זרקו את כל ה'גנוזות' שאין להם בהם כל חפץ והעבירו את כל אשר להם לדירה החדשה.

עברה תקופה, ר' קלמן ורעיתו הסתגלו למגורים באיזור החדש, ר' קלמן מצא בית מדרש כלבבו והיה נראה שהכל הולך על מי מנוחות.

עד לאותו יום... ר' קלמן בחזרו מתפילת שחרית הבחין במשאית שפורקת רהיטים. הוא תהה בליבו - מי הוא זה שבא לגור פה? לא ידוע לי על דירה ריקה בבנין שלנו...

תוך דקות הכל התחוור - ר' קלמן - קרא אליו ברוך השכן מהקומה שמתחתיו - אשתי החליטה לפתוח בביתנו 'גן ילדים'! זה מאד יקל עלינו בתשלומי המשכנתא (Mortgage) הגבוהים...

- מה הפירוש 'גן ילדים'? הרי הבנין שלנו מיועד למשפחות ללא ילדים ופעוטות! לשם כך הגענו לכאן...

- הסר דאגה מלבך. היא בעצם נהפכה ל'מטפלת' (Baby Sitter), לתינוקות עד לגיל שנתיים. הם לא יצאו לחצר לשחק, הם ישהו בתוך הבית במשך היום. זה לא יפריע לכם כמעט...

ר' קלמן כעס - לשם כך שילמתי מחיר יקר על הדירה החדשה? כדי ש'כמעט' לא יפריעו לי? אני רוצה שלגמרי לא יפריעו לי... - אמר לברוך - ומה עם העגלות שיהיו בחדר המדרגות?

- העגלות כשהם ריקות מיושביהן הן אינם מרעישות ומפריעות... - עקץ אותו ברוך - בתוך ביתי, אני רשאי לעשות מה שעולה בדעתי...

- אתה פשוט 'מזיק' - לא הצליח ר' קלמן לעצור בעצמו.

- מזיק???

- כן. הרי מחיר הדירות בבנין זה יקר יותר בשל היעדר ילדים ועגלות כאן... אתה מכניס את זה לתוכינו ומפסיד את הדיירים שמחיר הדירה שבבעלותם ירד בשל כך...

- נו... יותר מ'גרמא' אין כאן. אני לא עושה מאומה לדירתך בידים... רק מחמת מה שאני עושה בתוך שלי, מחיר הדירה שלך אולי ירד. נו נו...

...

- הלזאת 'שמחה גדולה' יקרא??? - זעק אחד השכנים - כל האיזור כאן יהפך למקשה אחת של כלי רכב, אין יוצא ואין בא, אין מקומות לחניה, רעש מהיוצאים ובאים...

מספר שכנים התאספו ליד המודעה הגדולה שתלתה הנהלת בית הספר השוכן ברחובם, בה היא בישרה על פתיחת אולם שמחות במרתף בית הספר.

- מעתה 'יום ולילה לא ישבותו'... בבוקר הילדים ובלילה ההורים יפריעו לנו... - אמר שכן אחר במרירות.

- אני חושב שעלינו לקרוא את הנהלת בית הספר ל'דין תורה'! המחירים של הבתים שלנו ירדו פלאים אם יהיה אולם שמחות בשכנות להם. עלינו למנוע זאת בכל תוקף - הציע חנוך שלאחרונה החל לחשוב על מכירת ביתו.

...

נושא זה שנוי במחלוקת הפוסקים. תחילת דינו היא מדברי הרא"ש בתשובותיו (כלל ה' סימן ג'), ונתקשו הפוסקים בהבנתם (עיין בהגר"א סימן קע"א סק"ה שהניח זאת בצ"ע).

הרא"ש נשאל שם אודות מי שרצה להניח מחיצה מסביב למקום מושבו בבית הכנסת, ולעומתו טען שכינו שעל ידי כך ירד ערך ושווי המקום שלו שנמצא בסמיכות. בתחילת דבריו הצדיק הרא"ש את אותו שרצה להניח מחיצה מסביב למקום מושבו וכתב, 'לא מקומו של אדם מכבדו אלא האדם מכבד את מקומו'. עוד הוסיף להפך בזכותו וכתב, הרי הראשון אינו מזיק את מקומו של השני ופוגע בו, אלא כתוצאה ממה שעושה בתוך שלו יורד ערכו של מקומו של השני. דבר זה אינו נחשב ל'נזקי שכנים'.

ראיה לכך, מהא שיכול אדם לפתוח חנות בצד חנותו של השני, ולא אסרינן זאת מחמת שערכה ושוויה של חנותו של הראשון תרד.

אלא שבסוף דבריו כתב דאם השני שילם מחיר יקר מחמת קירבת המקום לכותל המזרח וכדו', הרי שבכך שהשני עושה מחיצה הוא מפסידו ואסור לו לעשות זאת. ולכאורה דבריו אלו אינם מתאימים למה שכתב בתחילת דבריו וכן העירו מדבריו במק"א (שם סימן ז' והביאה הרמ"א בסימן קע"א סעיף א').

יש שביארו בדברי הרא"ש וחילקו בין מקום השייך לכולם בשותפות, אזי אינו יכול לעשות כאוות לבו ולהזיק את האחרים. אמנם, בתוך שלו רשאי אדם לעשות ככל שירצה ואף אם ינזקו שכיניו וירד ערך נכסיהם (הגהות דגול מרבבה שם).

ובתשובות 'חתם סופר' (אורח חיים סימן כ"ו והו"ד שם בפתחי תשובה סק"ב) כתב דתחילת דברי הרא"ש נסובו היכא שערכו הממוני של מקומו של השני אינו יורד מחמת המחיצה, אלא רק כבודו. על זה כתב דאדם מכבד את מקומו. בסיום דבריו חתם דאם אכן ערכו הממוני של המקום ירד, אז אין לו לעשות בתוך שלו ולהזיק את רעהו. כעין זה כתב גם בחזון איש (חושן משפט - בבא בתרא, סימן ח' סקי"ז).

אלא שעדיין צריך עיון ממה שהוכיח הרא"ש מפותח אדם חנות בצד חנותו של חבירו. מכאן לכאורה ראיה דאף בנזק ממוני כעין זה, נמי לא חיישינן לה (עמק שאלה - אורח חיים, סימן ב').

והנראה בכל הנ"ל, דאם עושה בתוך שלו אינו נחשב שמזיק לשני בכך שירד ערך רכושו. אמנם במקום שמלכתחילה הוסיף השני מעות במקחו מחמת שרצה להיות קרוב למזרח וכו', אז אסור להזיקו, וזאת אף אם עושה זאת בתוך שלו.

לדינא - אסור לברוך לפתוח גן ילדים בדירתו, שהרי ר' קלמן הוסיף וקנה ביוקר בשביל שלא רצה לדור עם משפחות וילדים הטורדות את מנוחתו.

מאידך, לגבי פתיחת אולם שמחות בתוך איזור מגורים, אין לשכנים טענה מצד ירידת ערך דירותיהם. יש להדגיש, שעדיין יש לדון בזה מצד 'נזקי שכנים' מחמת הרעש ואי הנוחות ואין נושא זה נשוא מאמרנו (עיין בקובץ 'אור ישראל' - מאנסי, גליון כ"ד פולמוס ארוך בענין זה בין פוסקי דורנו).

חבר ביקש ממני הלואה לצורך עסקיו.

שאלה: האם יש יתרון לבקש חתימה של עדים על שטר ההלואה, או שדי בחתימת הלוה בלבד?

תשובה: מעלת חתימת העדים על שטר ההלואה, היא בכך שהמלוה יוכל לגבות את חובו מנכסים משועבדים. דהיינו, אם מכר הלוה קרקע לאחר ההלואה, באין נכסים אחרים לגבות מהם את חובו, יוכל המלוה להוציא את הקונה ולקחת את הקרקע בחובו.

מאחר והלואה שיש בה עדים מתפרסמת וקול יש לה, מניחים אנו שאף הקונה ידע ממנה כשקנה את הקרקע מהלוה, והיה עליו לבדוק שברשות הלוה נכסים אחרים שמהם תשתלם הלואתו.

מה שאין כן כאשר אין עדים על ההלואה, לא יצא לה קול והקונה איננו יודע ממנה. אשר על כן, אין בכוח המלוה להוציא אותו מהקרקע שקנה (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ל"ט סעיף א' וסימן ס"ט סעיף ב').

האידנא יצירת שעבודים איננה על ידי עדים, כי אם בדרך המשפט. מה גם שהלואות נעשות בסתר ורצון הצדדים לשמור על כך בסוד, אף אם יש עדים על ההלואה. על כן, שעבוד על נכסי הלוה חלים רק על פי דינא דמלכותא. רק אם למנהג ודין המדינה יש שעבוד למלוה על נכסי הלוה, קיימת סמיכות דעת בין הצדדים שיוצרת את השעבוד. הקונה אינו צריך לחשוש כלל משעבוד שחל רק על פי דין תורה, שאין הוא חל כלל בניגוד למנהג המדינה (ערך ש"י סימן ס' ס"ט, אגרות משה חושן משפט ח"ב סימן ס"ב, הישר והטוב חלק ו' עמ' ל"ג).

אם כן, חתימת העדים אינה מועלת לענין שעבודים בימינו, אך יש בה תועלת מצד אחר. הלוה יתקשה לטעון מזויף על שטר שנושא חתימת עדים (ש"ך סימן מ' סק"י). כמו כן, ללא חתימת עדים, יוכל הלוה לטעון על כתב ידו כי כבר פרע את החוב. אך אם חתמו עדים על השטר לא יוכל הלוה לטעון פרעתי כשיוציא עליו המלוה את השטר (סימן ס"ט סעיף ב' וש"ך סימן שם סקי"ד).

כמו כן, יש יתרון כשיש ללוה זה כמה מלוים ואין ללוה לשלם לשניהם, אזי אם יש ראיה על ידי עדים על זמן ההלואה, הוא קודם לשאר מלוה על פה או מלוה המחזיק את כתב ידו שאין להם ראיה על זמן ההלואה (עיין סימן ק"ד סעיף י"ג).

סוף דבר, בודאי יש יתרון למלוה אם יחתמו עדים על שטר ההלואה.

דיני חזקת ממון ב'

חזקת מרא קמא

בגליון קט"ו הוסבר דינו של ממון המוטל בספק כשהספק לבי"ד אינו מחמת טענותיהם (רק מחמת ספק בדין או במציאות), והממון ברשות אחד מבעלי הדין. להלן נבאר אם הנכס אינו ברשותו כעת אלא היה ברשותו מכבר (מרא קמא).

'חזקת מרא קמא' כשאינו ברשות של אחד

לא היה הנכס ברשות של אחד מהם ושניהם מסתפקים מיהו הבעלים (שמא ושמא), כגון בהמה מעוברת שהולידה ברשות שאינה של שניהם ולא ידוע אם הולידה לפני הקנין והעובר שייך למוכר, או לאחר הקנין והעובר שייך ללוקח, מחזיקים את הנכס ביד המוכר הואיל והוא ה'מרא קמא' (הבעלים הראשונים)[1], ויש אומרים שבזה יחלוקו[2], ורק אם המרא קמא טוען בוודאי שהנכס שלו מחזיקים אותו בידו אפילו כנגד המערער שטוען בוודאי הנכס הוא שלו (ברי וברי)[3], אבל אם המרא קמא מסתפק והמערער אומר ברי שהנכס שלו נחלקו הפוסקים האם גם בזה מעמידים את הנכס בחזקתו[4].

גדר מרא קמא

הפוסקים נחלקו במהות חזקה זו. יש שכתבו שחזקת מרא קמא אינו דומה לחזקת ממון של המוחזק בממון ברשותו, שאז הסברא נותנת שעל המוציא להביא ראיה להוציא מהמוחזק[5] ואילו המרא קמא אינו מוחזק בנכס כעת אלא היה מוחזק מכבר, ולכן לדעתם חזקת מרא קמא היא מדיני חזקה שבכל התורה שמעמידים דבר על חזקתו הראשונה[6], ומפני זה מעמידים הממון בחזקת הבעלים המוחזקים מכבר[7], אבל יש שכתבו שאין ללמוד ממון מאיסור אלא למדים חזקת מרא קמא מחזקת ממון בממון המוטל בספק שאין מוציאים מהמוחזק[8], ואף במרא קמא לא מוציאים ממי שהיה מוחזק מכבר בלי ראיה, שהמוציא מחבירו עליו הראיה[9].

ספק מרא קמא

בדין ודברים בין מוכר ולוקח האם נמכר הנכס הגדול או הקטן, ושני הדברים נמצאים ברשות שאינה של שניהם, נחלקו הפוסקים האם מחזיקים הגדול בחזקת המוכר שהוא המרא קמא[10]. יש שכתבו הואיל ואחד ודאי יצא מחזקת המרא קמא, בטילה החזקה שאי אפשר לספק חזקה שתכריע, ולכן אם הלוקח טוען ברי והמוכר אינו יודע זכה הלוקח[11], אבל יש שכתבו שהואיל וחזקת מרא קמא דומה לחזקת איסור דינו כבספק של איסור על שני דברים שדנים על כל אחד לחוד ושוב יש חזקה ודאי שתכריע, ולכן גם בחזקת מרא קמא דנים על כל אחד לחוד ומעמידים את הגדול בחזקת המוכר[12].

­

ספק מחמת טענותיהם:

מוחזק בממון ברשותו

כל נכס שביד אדם[13], אין לחוש שמא הנכס אינו שלו, לפיכך המערער נגד המחזיק וטוען שהוא הבעלים אבל אינו מביא ראיה לדבריו, מחזיקים את הנכס בידו, ואפילו אינו משיב למי שמערער בלי ראיה או מרא קמא[14]. פסק זה הוא פשיטא ואין צורך להוכיח זאת מאיזה לימוד או סברא בהלכה, שאם לא כן כל אחד יאמר לחבירו אתה חייב לי מבלי שיביא איזה ראיה לטענתו, ויצטרך המחזיק להתפשר עמו[15].

חזקה שכל מה שביד אדם שלו הוא

מאידך, אם הנכס היה ביד אחד ובא המערער ומביא ראיה שהיה מוחזק בנכס זה מכבר (מרא קמא), וטוען שהנכס בא ליד המחזיק בו שלא כדין, הואיל ויש למערער חזקת 'מרא קמא' יש לבית דין לברר האם הדין עמו. על זה אמרו בגמרא שהדין עם המחזיק היות ש'כל מה שתחת יד האדם שלו הוא' ד'אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן' ובזה עדיף המחזיק בפועל מהמערער מכח חזקת מרא קמא[16].