- אינני יודעת מה אעשה... - תינתה מרת שטערן את 'דאגותיה' בפני בעלה, ר' גרשון.

- מה קרה? - התעניין ר' גרשון.

- לא משהו מיוחד... - הרגיעה אותו - פשוט אני כבר רוצה לגמור עם עניין המתנה של החתן לפסח... אני רוצה לקנות לו את הסט לפסח של חברת 'מלך'.

- מה כל כך בוער לך? - התקשה ר' גרשון להבין -  בקושי קראנו 'פרשת שקלים' ואת כבר אוחזת אחר 'פרשת החודש'...

- בעיקרון אתה צודק - צחקה מרת שטערן - רק שכחת שאחרי פורים יש לנו חתונה של אחי... כנראה שלא יהיה לי זמן להתעסק אז בכך...

- אז תקני את הסט לחתן כבר עכשיו!

- חשבתי גם על כך... הבעיה היא ששום דבר שקשור לפסח לא הגיע עדיין למדפי החנויות...

- את לא יכולה לבקש מאחת החנויות שכשתגיע הסחורה המבוקשת, יניחו לך בצד את מבוקשך?! כך תורידי מעצמך את העול.

- מיד שמתי לב שאתה בכלל לא יודע ולא מבין מה קורה בחנויות בערב פסח... - העירה לו - הביקוש כל כך גדול, כל הסחורה 'נחטפת' מיד כשמגיעה... אף אחד לא 'מחפש' להתחייב לאף אחד...

- אולי אם תשלמי מראש, כבר עכשיו, הם יסכימו לכך?

מצוידת בעצתו של בעלה ניגשה מרת שטערן לחנות היודאיקה הסמוכה לביתה - אוכל לשלם לכם מראש על סט לפסח של חברת 'מלך'?  - הסבירה לבעלת החנות.

- כבר עכשיו את עסוקה בפסח? - התפלאה בעלת החנות - אפילו לא הזמנו עדיין סחורה... ובכלל, חברת 'מלך' הפסיקה לייצר את הסט לפסח, אינני בטוחה אם נשאר להם משהו משנה שעברה.

מרת שטערן הסבירה לה את הדחיפות שבענין - אם אחכה לרגע האחרון, אֶשָּׁאֵר ללא מתנה לחתן של בִּתִּי... אינני יכולה להרשות לזה לקרות... אם לא תמצאי סט זה, אקנה בכסף זה סט אחר.

- אין שום בעיה. אנסה למצוא בעבורך סט של 'מלך'... - שמחה בעלת החנות לעזור לה ובד בבד לקבל לידיה את הכסף עבור מה שתמכור אולי בעוד חודש... לא בכל יום מזדמן לה לעשות עסקאות כל כך טובות...

בעלת החנות הזדרזה להתקשר לסוכן של חברת 'מלך', הלה הבטיח שישתדל למצוא בעבורה סט משנה שעברה.

...

לאחר מספר ימים שלח הסוכן דוא"ל (Email) אל החנות: 'אני שמח להודיע לכם שלאחר מאמץ מצאתי סט אחד של פסח שיוצר במפעלנו בשנה שעברה. אשלח לכם אותו בעוד מספר ימים'.

בעת קבלת ההודעה שהה בחנות ר' פסח, הבעלים, לבדו. הוא לא ידע מכל אשר נעשה ומפרשת הכסף שאמרה ומסרה מרת שטערן לידי רעיתו. הוא אכן התפלא מדוע התאמץ הסוכן למצוא סט זה אך לא התעמק בכך, הוא המשיך בעבודתו.

- ר' פסח - פנה אליו אחד מלקוחותיו הותיקים - יש לך עדיין את הסט של חברת 'מלך' משנה שעברה? ראיתי זאת אצל קרוב משפחה וזה ממש מצא חן בעיני.

- בעיקרון, חברת 'מלך' הפסיקה לייצר זאת - ענה לו ר' פסח - אך בדיוק עכשיו קיבלתי הודעה מהסוכן שלהם שהוא ישלח לי סט אחד כזה! כנראה שמזלך גרם...

- טוב מאד - שמח הלה - תניח אותו בשבילי לכשיגיע לידך.

בעלת החנות שבינתיים כבר הגיעה לחנות, שמעה את הדו שיח שבין השניים - על מה אתם מדברים? - התעניינה.

כששמעה במה דברים אמורים, היא סיפרה לשניהם שקיבלה כסף בשביל סט כבר לפני מספר שבועות  - בקשתי מהסוכן שיחפש בשבילי סט זה.

הלקוח, שכבר שמח שמצא את מבוקשו לאחר שלא מצאו בשום חנות אחרת, לא עמד לוותר כל כך מהר - אני חושב שכלקוח ותיק מגיע לי שתתנו לי אותו!

- הייתי שמח לתת לך את זה - התנצל ר' פסח - אך אם אמכור אותו לך ולא ללוקח שכבר שילם, הרי שחזרתי מהסכמתי למכור לו ואהיה 'מחוסר אמנה' (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ר"ד סעיף ז'. ועיין במשפט שלום שם מש"כ בגדר איסור זה)!

הלוקח, שיודע ספר היה, המשיך להתווכח - לגבי הלוקח הראשון הרי מכרת לו 'דבר שלא בא לעולם', הסחורה לא היתה אז ברשותך והיא עדיין לא ברשותך, המקח כלל לא קיים (שם סימן ר"ט סעיף ה' וסימן רי"א סעיף א') בפרט שקשה למצוא סחורה זו. מי אומר שיש דין 'מחוסר אמנה' על מוכר דבר שלא בא לעולם?

בעלי החנות היו נבוכים. לקוח זה באמת היה מלקוחותיהם הגדולים והם הרגישו שלא בנוח להשיב את פניו ריקם... בפרט שהם לא התחייבו מאומה למרת שטערן, הם רק הבטיחו לנסות...

...

כתב הרא"ש בתשובותיו (כלל ק"ב סי' י'): כל דין 'מחוסר אמנה' אמור רק אם אמר למכור לו דבר שמועיל בו קנין. אך בדבר שלא בא לעולם שלא מועיל בו קנין - אין בביטולו משום 'מחוסר אמנה'.

יש מהאחרונים שהוכיחו מדברי התוס' שנחלקו על הרא"ש. והוא ממה שכתבו (בבא מציעא דף ס"ו ע"ב ד"ה 'התם') דהמוכר דבר שלא בא לעולם רוצה לתת אותם ללוקח כשיבואו לעולם 'כי היכי דליקו בהימנותיה'. בפשטות פירוש הדברים, שאם יחזור בו יהיה 'מחוסר אמנה' ועל כן מבכר לקיים את הקנין כדי לעמוד בנאמנותו (שו"ת מוהרש"ג ח"א יו"ד סי' מ"ו, משפט שלום סי' ר"ט ס"ד וחקרי לב חו"מ ח"א סי' ל"ח. ועיין מנחת פתים סי' ר"ט ס"ה).

אך אחרים דחו ראיה זו. כדי לתרץ את דברי התוס', אפשר לומר דאין הפירוש שלא יהיה 'מחוסר אמנה' וזה אינו ענין כלל להכא מאחר ומכר 'דבר שלא בא לעולם'. כוונת התוס' שטוב שלא יחזור ומן היושר שיעמוד במקחו (עיין קצות סימן ע"ה סק"ד).

עוד כתבו באחרונים בביאור דברי התוס', דמיירי כשהמוכר את פירות הדקל כבר קיבל לידיו את המעות, משום הכי יש בו משום 'מחוסר אמנה' אף אם 'מוכר דבר שלא בא לעולם'. תשובת הרא"ש מיירי כשאמר למכור אך עדיין לא קיבל לידיו מעות ועל כן פסק הרא"ש שאין בו משום 'מחוסר אמנה' (פרי יצחק ח"ב סימן מ"ז. וראה אמרי בינה חו"מ הלואה סימן נ"א ושערי תורה ח"א כלל ט' אות י"ב).

סברא נוספת מצאנו בפוסקים, דאף אי נקטינן להלכה כדברי הרא"ש, מכל מקום אם טרח המוכר וחיזר אחר המקח כדי לקנותו בעבור הלקוח, אם יחזור בו יהיה המוכר 'מחוסר אמנה' (אמרי בינה שם).

מאחר ובנידון דידן כבר שילם הלקוח מעות על המקח. וכן המוכר התאמץ כדי למצוא מקח זה בעבור הלוקח ויתר על כן, דלכתחילה בודאי שיש למוכר לעמוד בנאמנותו אף אם אינו ב'מחוסר אמנה'. אשר על כן, נראה שמן הנכון שבעלי החנות יתנו סט זה לגברת שטערן ולא יחזרו בהם.

סיפרתי לשמעון בדרך אגב שאני רוצה למכור את ביתי. הוא הלך, ללא ידיעתי, וסיפר זאת ללוי. לבסוף לוי קנה את ממני את הבית.

לאחר מכן, התקשר אלי שמעון והודיע לי שהוא היה זה שהודיע ללוי שהבית עומד למכירה ומגיעים לו דמי תיווך (Broker’s fee).

שאלה: האם אני חייב לשלם לשמעון דמי תיווך.

תשובה: כשבאנו לדון בכך עלינו לתת את הדעת מהו המחייב לשלם למתווך (Broker). אילו היית מבקש משמעון שימצא קונה בעבורך, ברור שעליך לשלם לו דמי תיווך, הוא עשה זאת בשליחותך והוא פועל שלך. אך מאחר ולא ביקשת זאת מידיו, יש לעיין מהיכי תיתי לשלם לו על פעולתו.

אלא, שגם כאשר הוא איננו שליח שלך, עליך לשלם לו שכר על פעולתו. כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל מקבל הפעולה לומר בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו את שכרו (רמ"א חושן משפט, סימן רס"ד סעיף ד'). מקור החיוב הוא כפי שמצאנו ביורד לשדה חבירו שלא ברשות ונטעה, שעל בעל השדה לשלם את שכרו משום שנהנה ממעשיו (בבא מציעא דף ק"א ע"א ובשלחן ערוך - חושן משפט, סימן שע"ה). הוא הדין למתווך שפעל על דעת עצמו, עליך לשלם את שכרו משום שנהנית ממעשיו (בהגר"א סימן קפ"ה סקי"ג, סימן רס"ד סקי"ג וסי' פ"ז ס"ק קי"ז).

אלא שכל הנ"ל אמור דווקא במי שעושה זאת עבור שכר, כמתווך. או מי שעושה עבודה של מתווך, אף אם אין זה אומנותו בפועל, מאחר ומלאכה כזו אינה נעשית בחינם וללא תשלום. אך שמעון, שאיננו מתווך ואף לא עשה פעולת תיווך, אלא רק המציא את המידע בדרך אקראי ללוקח, הרי שאיננו יכול לתבוע שכר על כך.

פעולות הנעשות מתוך ידידות וקורבה בין אנשים, אינם מחייבות תשלום גמול בעבורם. דוגמא לדבר, מי שביקש לשלוח משהו עם חבירו למקום אחר, אין השליח נחשב לשומר שכר אם לא הותנה ליתן שכר מלכתחילה (סימן ש"ג סעיף א'). ואף שהשולח נהנה ממעשיו ולכאורה חייב לשלם בעבור כך, מכל מקום אין זה מצדיק תשלום על כך. מעשהו של השליח הוא מקובל ורגיל בין ידידים ואינו נחשב לפעולה שמשלמים עליה (חכמת שלמה סימן קפ"ה סעיף א').

הוא הדין לנידון דידן. מאחר ומעשה זה של שמעון נחשב רגיל בין ידידים ושכנים, שמספרים חדשות וכדו' האחד לרעהו, אין זה נחשב כמעשה תיווך ואין חובה לשלם על כך (ראה תשובת 'חשב האפוד' - חלק ב', סימן קמ"ה).

פרסומת ושידול לקוחות

מותר לקדם מכירות על ידי פרסומת אמת על המוצר, הגם שלמראית עין הפרסומת דורשת את טובת הלקוחות ואין בזה משום גניבת דעת, וכן מותר לשדל לקוחות לקנות אצלו על ידי חלוקת מתנות וכדומה[1].

בכל אלה אין משום תחרות שאינה הוגנת, שהרי אף המתחרה שלו יכול לעשות כמוהו[2], אבל אסור למנוע מהמתחרה שיעשה כמוהו, ואזי הוא מזיק גמור[3].

מאידך, אין איסור בדבר כאשר הוא אינו זה שמונע  מהמתחרה לעשות כמוהו, כגון שהמתחרה אין לו האמצעים לעשות פעולות כאלה[4]. ובכל אופן אסור לסיטונאי (wholesaler) להתנות עם הקמעוני (retailer) שלא ימכור את הסחורה של הסיטונאי המתחרה שמכר לו עד עתה, אבל אם המתחרה לא מכר עדיין ללוקח זה מותר להתנות שימכור רק את הסחורה שלו[5], וכן מותר להתנות שיציג את הסחורה שלו במקום יותר מובחר[6].

להוריד את מחיר הסחורה

מותר למכור סחורה במחיר נמוך ממה שנמכר בשוק כדי למשוך לקוחות אליו, בתנאי שהמחיר עדיין בכלל ערך המקח[7], דהיינו שמדרך מקח וממכר כדאי למכור סחורה זו במחיר זה[8]. ואף אמרו חז"ל שהוא זכור לטוב שגורם להוריד את המחיר בשוק, וזו טובה ללקוחות[9].

מחיר הפסד

אסור למכור מקח במחירי הפסד או בלי רווח כדי למוטט את המתחרים שוק, ונקרא מזיק גמור[10], ויש שכתב שאף המסייעים לזה כגון המוכרים שקיבלו הסחורה מהסיטונאי שמוכר בזול[11]. ונראה שמותר לחנות שמוכרת כמה מוצרים למכור מוצר בלי רווח כדי למשוך לקוחות לקנות שאר המוצרים, וזה בכלל חלוקת מתנות שהתירו חז"ל שהרי גם המתחרה יכול לעשות כמוהו מבלי למוטט את השוק.

מחיר רווחי רק למוכר

 מותר למכור במחיר שהוא רווחי רק למוכר, והמתחרה אינו יכול להתחרות עמו, כגון שרק המוכר יכול לייצר את המוצר בזול, או שיכול למכור בכמויות גדולות בזול בגלל מקורות הכסף שלו[12].

פסיק חיותיה

נחלקו הפוסקים האם מותר למכור במחיר שהוא רווחי רק למוכר כפי האמור לעיל, אפילו שעל ידי זה 'פסיק חיותיה' של המתחרה, דהיינו שאינו יכול לעמוד בתחרות.

יש שכתבו שמותר למכור באופן זה אפילו אם על ידי זה יהיה הוא המוכר היחיד בשוק, ואזי יוכל להעלות את המחיר[13], אבל אינו זכור לטוב, שאין זה לטובת הלקוחות שלא יהיו מתחרים בשוק, אבל אין ביד בני העיר למנוע ממנו למכור באופן זה[14]. כל זה כשאינו עושה כן כדי למוטט את ההתחרות אלא כוונתו להרוויח לעצמו, כגון שיש לו מעות שכדאי לו להשקיע במסחר שמבין בו[15]. אבל יש שכתב שכל שמוכר כל כך בזול שהמתחרה אינו יכול לעמוד בו נראים הדברים שכוונתו למוטט את המתחרה[16], וגם יש שכתבו שאסור למכור מוצר בזול אם בזה 'פסיק חיותיה' של המתחרה, שאינו יכול למכור בזול כמוהו[17].

יש שכתבו שאסור למכור במחירים נמוכים ממה שנקבע מדינא דמלכותא, או מפני שאינו משלם מסים[18] ויש שכתבו שאין איסור בזה[19], ולכולי עלמא מותר להוזיל המחיר אם רק מנהג הסוחרים שלא למכור כן[20].