לפעמים אני 'לווה' כסף מקופות הצדקה השונות המונחות בביתי.

שאלה: האם זהו מנהג כשר, או שמא גניבה יש בדבר?

תשובה: בפיתרון שאלה זו יש לדון למי שייכים המעות המונחות בקופת הצדקה. מי שהתחייב מעות לצדקה, כל זמן שהמעות לא באו עדיין ליד גבאי צדקה, רשאי הוא ללוות ממעות אלו לצרכים אחרים. מה שאין כן לאחר שכבר באו המעות ליד גבאי הצדקה, שוב אי אפשר לשנותם וללוותם (שלחן ערוך - יורה דעה, סימן רנ"ט סעיף א').

אם כן יש לדון איפוא, מה מעמדן של מעות אלו המונחות בקופת הצדקה.

הרבה פוסקים (דברי חיים - חושן משפט, חלק ב' סימן ס"ח ומאמר מרדכי סימן ט"ו ועוד) דנו דינם של מעות אלו כבאו ליד גבאי צדקה מאחר וכבר ניתנו בקופת הצדקה, זכה בהם הגבאי מתורת 'קנין חצר'. גם כלי של אדם קונה לו בקנין חצר כשיש לו רשות להחזיק הכלי באותו מקום (עיין שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ר' סעיף ג').

אלא, חצר קונה דוקא אם חצר המשתמרת היא. ונחלקו בפוסקים מהו דינה של קופת צדקה אם נחשבת כחצר המשתמרת. יש סוברים שכלי השמור על ידי מחיצות חשיב כחצר המשתמרת הגם שהכלי עצמו אינו שמור, כיון שהכלי משמר מה שבתוכו (עיין נתיבות סימן ר' סק"ג), אחרים חולקים וסוברים דלא מהני מה שיש לו תוך שיחשב חצר המשתמרת כיון שיכולים לגנוב החפצים עם הכלי (אבני חושן שם סק"ו). לעומת העבר שמפתח הקופה היה נתון רק בידיו של גבאי הצדקה, על כן היתה נחשבת הקופה כמקום שמור ובטוח (בית יצחק - אורח חיים, סימן כ"א). אך האידנא, כל הקופות הנתונות בבתים אינם נעולות. כיון שכך הדבר שנוי במחלוקת.

ובכלל, יתכן שכיון שכל מוסד מחלק קופות רבות למאות ולאלפים, סביר להניח שהקופות שניתנו להנותנים אינם שייכים להמוסד, וכוונת הקופה היא לתזכורת בלבד ולא לקנות את המעות לרשות המוסד.

ועדיף מראש כשנותנים את המעות לצדקה להתנות שאין הכוונה בנתינה זו להעביר כבר את המעות לידי גבאי הצדקה. כך תצא מידי ספק ותוכל בוודאי ללוות ממעות אלו (צדקה ומשפט סימן ח' הערה כ"ה).

אלא שכל הנ"ל אמור לגבי קופות הנשלחות לבתים. דין הקופות המונחות בבתי הכנסת שונה ונחשב כבאו המעות ליד גבאי צדקה.

אלא שיש להדגיש, שישגיח לרשום כמה לוה. באופן שישכח כמה לוה יהא חייב להחזיר את כל הסכום שיתכן שלוה משם עד שיצא הספק מלבו.