זמן פירעון של הלוואה בסתם
המלוה את חבירו ולא קבע לו זמן, קבעו חז"ל שאינו יכול לתבוע את פירעון ההלוואה לפני שלושים יום, כלומר שזמן הפירעון הוא ביום הל"א[1], הן בהלוואה בלי משכון או עם משכון, בלי שטר או עם שטר[2]. זמן פירעון זה הוא אפילו אם הלוה לא ביקש שילווה לו לאיזה זמן, רק אמר בסתם הלווה לי[3].
חיוב פירעון של לוה
הפוסקים נחלקו האם זמן הפירעון שקבעו חז"ל בסתם הלוואה הוא רק לגבי המלווה שאינו רשאי לתבוע את פירעון החוב קודם ל' יום או שאף הלווה אינו חייב לפרוע תוך הזמן כשיש לו מעות לשלם[4]. יש שכתב, שבזה חייב הלווה לפרוע אפילו תוך ל' יום ולכן אם טוען פרעתי תוך הל' יום נאמן[5], ויש שכתב שאף כלפי הלוה נאמר קביעות הזמן ואינו חייב לשלם עד ל' יום[6].
זמן פירעון של ערב להלוואה
כמו כן, ערב להלוואה שנתחייב לשלם, דינו כאילו לווה עכשיו ונותנים לו ל' יום לשלם החוב[7], ואף בזה נחלקו הפוסקים בשיש לערב המעות לשלם, האם חייב לשלם תוך ל'[8].
זמן פירעון של מקח בהקפה
הפוסקים נחלקו במוכר שהסכים להמתין שהלוקח ישלם את דמי המקח לאחר זמן (מוכר בהקפה), ולא קבעו זמן לפירעון - וגם אין מנהג ברור בדבר[9] -, האם דינו כסתם הלוואה שאינו יכול לתבוע את דמי המקח תוך ל' יום[10].זמן פירעון של פיקדון ('מעות מותרין')
יש שכתב שפיקדון מעות שהופקדו באופן שניתן רשות לשומר להשתמש במעות ('מעות מותרין')[11] אינו כסתם הלוואה ליתן לו ל' יום, ואם הנפקד השתמש במעות והמלווה תובע את הפירעון, חייב לשלם אפילו תוך ל' יום אפילו אין לו מעות משלו, שעל דעת כן הלווהו[12].
המנהג בסתם פירעון
המנהג קובע בדיני ממונות[13], לפיכך אם היה המנהג בסתם להלוות פחות או יותר מל' יום, וודאי הלווה לו על דעת זה[14]. הפוסקים נחלקו האם גם המנהג הנהוג בין הנכרים קובע שעל דעת זה הלווה לו[15] או רק אם המנהג ידוע בין יהודים[16].
הלוואה עם זמן הפירעון
קבעו זמן לפירעון החוב, אפילו בעל פה, זכה הלווה שאינו חייב לפרוע את ההלוואה תוך הזמן שקבעו, אפילו יש לו מעות לשלם[17], אבל כשהגיע הזמן חייב להשיג מעות כדי לשלם החוב.
גם אם בשעת הלוואה לא קבעו זמן פירעון, ורק לאחר ההלוואה הרחיבו את הזמן פירעון וקבעו בעל פה את הזמן פירעון לאחר ל' יום, אינו חייב לשלם ביום הל"א רק כפי הזמן שקבעו[18], ויש שהסתפק אם די בהסכמת המלוה בע"פ או שרק עם קנין על כך זכה הלווה בהרחבת זמן הפירעון[19]. לעומת זה, אם לאחר שלווה בלי קביעות זמן, התחייב הלווה בע"פ לשלם תוך ל' צריך המלווה לקנות מהלווה שמתחייב בזה[20].
היה כתוב בשטר שישלם לו במשך ל' יום, הכוונה שישלם לו מעט מעט תוך הזמן, אבל לא כופין אותו אם אין לו מעות לשלם[21]. וכן, אם אמר המלוה שישלם לו כאשר הוא זקוק למעות, חייב הלווה לשלם כשתבעו המלווה אפילו תוך ל' יום[22].
כמו כן, אם הלווה בסתם בלי קביעת זמן לפירעון, אבל המובן הוא שמלווה לו למטרה מסוימת, כגון לקנות סחורה ולמכור אותה, אומדים את זמן הפירעון כפי הנסיבות, כגון, כאשר המובן הוא שלא יהיה ללוה מעות עד שימכור הסחורה ויגבה את דמי המקח מהלוקח, בסתם זהו זמן הפירעון, ואינו חייב לפרוע החוב עד לאחר שיגבה מעותיו מהלוקח[23].