תנאי בזמן הערבות
התנה הערב עם המלוה שאינו ערב לאחר זמן הפרעון של הלוה, שהוא בסתמא ביום שנשלם זמן ההלואה[1], ולא גבה המלוה את החוב מהלוה בזמנו, שוב אינו יכול לגבות החוב מהערב, אפילו אם היה ערב קבלן[2]. וכן הדין אם לא התנה זאת בפירוש אבל הוא באופן שאנן סהדי שלא קיבל אחריות ערב יותר מהזמן שאינו יכול לגבות מהערב[3].
לא קבע זמן לערבות
לא התנה הערב עד איזה זמן מקבל אחריות ערב[4], וכשהגיע זמן הפרעון הורעה מצב הלוה מעת ההלואה יכול הערב לכפות המלוה לגבות חובו או לפטור אותו מהערבות[5]. ברם אם עדיין לא הגיע זמן הפרעון אזי רק אם הלוה מבזבז נכסיו יכול לתבוע שיגבה חובו או יפטרנו מהערבות, אבל לא אם מחמת צוק העיתים התמוטט מצבו[6].
לא הורעה מצב הלוה אבל המלוה לא תובע את פרעון החוב בזמנו או אפילו מאריך בפירוש את זמן ההלואה, נחלקו הפוסקים האם יכול לתבוע את חובו מהערב, ונחלקו בזה באופנים שונים, כדלהלן:
הבדל בין ערב סתם ובערב קבלן
יש שכתב שאם היה זה 'ערב סתם' אינו יכול לגבות מהערב, שמתחילה נשתעבד רק אם יתבע מהלוה בזמן הפרעון ולא ישלם, ומטעם זה אפילו אם הסכים הערב שהמלוה יאריך את זמן פרעון ללוה כבר נגמר חיובו ולא נשתעבד בלי קנין[7], אבל אם היה 'ערב קבלן' נתחייב כלוה עצמו, ועל כן חייב הקבלן אפילו התרה במלוה שיגבה חובו מהלוה וזה האריך הזמן ללוה ולא גבה, חייב הקבלן[8].
הבדל בין התרה למלוה שיגבה החוב
ברם יש שכתבו שדין הערב כנכסי הלוה שערבים לחוב אף לאחר זמן הפרעון, ולכן אף ערב סתם משועבד למלוה שיגבה חובו הגם שלא גבה בזמנו.
יש שכתבו לסברא זו שאם התרה הערב את המלוה שיגבה חובו ואילו המלוה האריך את זמן הפרעון ללוה ואבד החוב, פטור הערב במה שהמלוה גרם הפסד לעצמו, שהרי הניח לו מקום לגבות[9], אבל יש שכתב שבזה אפילו התרה הערב למלוה שיגבה חובו לא נפטר הערב מחובו שדין הגבייה מהערב כמו מנכסי הלוה עצמו[10].
ביקש הערב השטרות לגבות או ביקש הלוה לשלם
ביקש הערב מהמלוה שיתן לו השטרות שיוכל לתבוע את הלוה, ולא נתן לו, ומחמת זה נפסד החוב, פטור הערב[11]. וכן אם הלוה היה מוכן לשלם והערב שלח אחרי המלוה לקבלם ונתעצל בזה ונאבד החוב, פטור הערב[12].
לכוף ללוה שיפטור אותו מהערבות
כתב הרמ"א[13] שאם הגיע זמן הפרעון והלוה אינו רוצה לפרוע עתה, יכול הערב לכפות הלוה שיפטור אותו מהערבות, דהיינו שהבית דין יכופו את הלוה לשלם או לפטור את הערב[14]. אך יש שכתבו שהסוברים שהערב אינו יכול לפטור עצמו מחיובי ערב למלוה שהאריך הזמן ללוה ואפילו אם התרה בו שיגבה חובו, גם אינו יכול לכוף את הלוה לפטור אותו, ויש שכתבו שבזה לכולי עלמא משועבד הלוה לערב לשחררו מהערבות[15].