האיסור על הלוה לדחות פריעת החוב
כבר נתבאר שהלוה חייב שיהיה לו המעות מוכנים לשלם למלוה לזמן הפירעון[1], לפיכך, מלוה שתובע את הלוה שישלם החוב[2], ויש ללוה המעות לשלם, אסור לו לדחות המלווה ב'לך ושוב' ולומר בוא מחר ואתן לך, ועובר על לאו מדברי קבלה[3], ויכול המלוה לכוף את הלוה שילך לביתו בעיר ויביא המעות לשלם החוב[4].
הגיע זמן הפירעון ולאחר שתבעו המלוה שישלם דוחהו הלוה באלימות או טענות שקר מפני שאין דעתו לשלם עובר הלוה גם על הלאו דלא תעשוק[5], אבל אם דוחהו כשדעתו לשלם לאחר מכן, עובר רק על הלאו מדברי קבלה[6].
חיוב בי"ד כשמשתמט לשלם
החיוב על בי"ד לכוף את הלוה שיש לו לשלם ואינו משלם החוב כמו שכופין על שאר מצות עשה[7]. וכן יש שכתב שאם יש למלוה שטר חוב שברור שחייב לו, מותר לגבותו ע"פ הערכאות ואין זה בכלל הליכה לערכאות, אבל לכתחילה יבקש על זה רשות מבי"ד[8].
נעשה גזלן למפרע
יש שכתב שלווה שקבע זמן פירעון ואינו משלם בזמנו ובזה מפסיד למלווה שאינו יכול להרוויח במעותיו עבירה היא בידו ובכלל גזל את חבירו שהפסיד לו ממון בגרימתו[9], ויש שהוכיח מהפוסקים שלוה שאינו משלם החוב עובר למפרע על הלאו דגזילה, שהאומדנא היא שהמלוה הלווה על דעת שישלם החוב[10]. יש שהוסיף על דבריהם שאם המלוה הפסיד מפני שזה לא שילם לו החוב בזמנו, חייב הלוה לצאת ידי שמים ולפצות את המלוה[11]. לפי האמור נראה שכן הדין כאשר הלוה היה לו מעות לשלם החוב, ומשתמט לשלם.
להשכיר עצמו
כתבו הראשונים שהלוה שאין לו לשלם אין בי"ד כופין אותו להשכיר עצמו כדי שיהיה לו מעות לשלם החוב[12], ונחלקו הפוסקים האם כופין אותו כאשר התנה המלוה עמו בתחילת הלוואה שישכיר עצמו[13].
יש שכתב שאף באופן שאין כופין אותו להשכיר עצמו, ישכיר עצמו שאם אינו עושה כן נקרא לוה רשע ולא ישלם[14], אבל יש שכתב שנחלקו הראשונים האם מוטל עליו חיוב להשכיר עצמו, ולדעות שאינו חייב אף אינו נקרא לוה רשע וכו'[15].
ברגיל להשכיר עצמו
יש שכתב שכל זה, כאשר הלוה לא היה רגיל להשכיר עצמו לפרנסתו, אבל אם היה בעל מלאכה עד עתה כופין אותו להשכיר עצמו כדי לשלם החוב, שעל דעת כן הלווה לו[16] אבל יש שמפקפק על זה[17]. הראשונים נחלקו במי שהיה נצרך לבריות וקיבץ כסף לפרנסתו האם בעלי החוב יכולים לגבות ממנו ממעות אלה[18], ויש שכתב דלפי זה אין כופין את הלוה לקבץ מעות כדי לשלם החוב[19]. אבל אם כשגבה מעות נתנו לו על דעת שישלם החוב, גובים ממנו[20]. וכן אם דרכו להתפרנס מהצדקה וללוות על דעת כן גובים ממנו[21].