לוקח שמתחרה במקח

כפי שהתבאר, במקח שהמוכר עומד למכור ללוקח אבל לא סיכם עמו את המחיר לא סמכה דעתם למקח, ומותר לאחר להציע למוכר שרוצה לקנות, אבל לאחר שסיכמו את המחיר אסור לאחר להציע שרוצה לקנות משום 'עני המהפך בחררה' אא"כ היה המקח בגדר מציאה שקשה למצוא כמוהו, ובאופן שהחוזר בו אינו 'מחוסר אמנה'[1], וכן באופנים שמותר להקדים לקנות הגם שהמקח אינו בגדר 'מציאה', כגון בן שמבקש מאביו שכבר סיכם עם לוקח או שוכר למכור לו מקח, שימכור לו שאין בזה משום 'עני המהפך בחררה'[2].

מוכר שמתחרה על מקח

מלבד הדינים של ה'עני המהפך בחררה', ישנם אופנים שאסור להתחרות במקח וממכר מפני האיסור של 'יורד לאומנות חבירו'[3]. מפני איסור זה, יתכן שאף אם המוכר והלוקח עדיין לא סיכמו ביניהם לגמור המקח, אסור להתחרות עם חבירו, כפי שיבואר. וחמור איסור זה שיש אומרים שמוציאים אותו מהאומנות בדיינים[4].

אומנם מותר להתחרות בדרכי מסחר המקובלים, שגורם ללקוחות לקנות אצלו, כגון על ידי פרסומת מעולה או למכור במחיר מוזל שמפני זה הלקוחות מעדיפים לקנות אצלו ולא אצל המתחרה. והכריעו הרבה פוסקים שהדבר מותר אפילו אם המתחרה אינו עומד בהתחרות וגורם להפסיק את מקור מחייתו[5].

כל זה מפני שהלוקח לא הגיע עדיין לרשות המוכר, וההתחרות בין המוכרים היא למי יבוא הלוקח לקנות, ואזי אין איסור במה שמתחרה כאשר כל אחד יכול להשתדל להביא הלקוחות אליו[6], אבל לאחר שהלוקח הגיע לרשות המוכר ועדיין לא סיכמו שיקנו אצלו כתבו הפוסקים חילוקי דין האם מותר למתחרה להציע שיקנה ממנו.

מוכר 'באקראי' או 'אומנתו בכך'

יש ראשונים שכתבו שיש להבדיל בין המוכר באקראי, לבין מוכר ש'אומנותו בכך', כלומר שזו פרנסתו. המוכר דבר באקראי, כגון בעל בית שרוצה למכור ביתו שעומד במשא ומתן עם לוקח, ובעל בית אחר רוצה לשדל את הלוקח לקנות את ביתו, דינו כמו ב'עני המהפך בחררה' שרק לאחר פיסוק המחיר אסור לשדל את הלוקח לקנות ממנו, שאז סמכה דעתו לקנות ממנו, אבל לפני שסיכמו המחיר שלא סמכה דעתו עדיין, מותר להציע שיקנה אצלו. לעומת זה, מוכר ש'אומנתו בכך' אסור למתחרה לשדל שיקנה אצלו אפילו שעדיין לא סיכמו המחיר אם הלוקח הגיע לרשות המוכר[7].

לוקח שהגיע לרשות המוכר

מהו נקרא שהלוקח הגיע לרשות המוכר, נחלקו הראשונים[8]. יש שכתבו שזה כדוגמת הדג שבטוח שיכנס לרשת ויהיה ניצוד ובא אחר וצד אותו[9]. יש שכתב לדיעה זו שלוקח שנכנס לחנות שבסתם יקנה בו, אסור למוכר אחר לשדל אותו שיקנה ממנו הגם שעדיין אינו בטוח לגמרי שיקנה ממנו[10]. ויש שכתבו שמחלקים בין דייג ששם הרשת בידים ללוקח שנכנס לחנות[11] או שאין להחשיב מעות הלוקח כבא ליד המוכר[12].

יש שכתב שלדעה זו אסור להתחרות באופן של 'מערופיא' [לשון 'רגילות'][13], כאשר המוכר ולוקח יש להם קשרי מסחר קבועים אבל לא קבעו כעת ביניהם איזה מקח - הן להתחרות עם מוכר שיש לו לקוח קבוע ולשדל את הלוקח שיקנה אצלו, והן לוקח שיש לו מוכר קבוע שמספק לו סחורה ולשדל את המוכר שימכור לו[14].

ויש שכתבו שרק אם כבר נכנס הדג לרשת אסור לדייג המתחרה לצוד הדג מרשת חבירו, ובזה אפילו רק שם רשתו ליד הרשת של חבירו אסור שמחמת זה לפעמים הדג קופץ מהרשת לחוץ ולאחר מכן יכנס לרשת שלו. לדיעה זו לאחר שהלוקח נכנס לחנות כדי לקנות ובטוח שיקנה, אסור למתחרה לעשות השתדלות אפילו מחוץ לחנות חבירו שזה יבוא אליו,[15]. ולכן יש שכתב שלפי דיעה זו מותר להתחרות באופן של 'מערופיא' שכעת עדיין לא קנה אבל יש ביניהם קשרי מסחר קבועים, שהרי כעת לא קבעו ביניהם איזה מקח[16].

ויש שכתב שהכל תלוי אם בהתחרות או שידוליו יפסיק מחייתו של חבירו, דאז אסור אפילו אם אינו בטוח שלולי זה יעשה המקח עם חבירו, אבל אם לא תופסק מחייתו של חבירו מותר להתחרות ולשדל אפילו אם לולי זה היה עושה המקח עם חבירו[17].

הסיכום לדינא

יש שכתב שלדינא רוב הפוסקים חוששים לחילוקים הנ"ל[18], ויש שכתב שכל החילוקים נידחו להלכה ומותר להתחרות בכל אופן אפילו אם בזה יפסיק מחייתו של חבירו, כל עוד אין חשש של עני המהפך בחררה, בתנאים שנתבארו לעיל[19].