מודעה גדולה קיבלה את פני הבאים בשערי בית המדרש של ישיבת 'ישראל וישורון':

ההגרלה המסורתית הנערכת לתורמים עבור מוסדותינו הקדושים 'תפארת ישורון' תיערך אי"ה ביום שני הבעל"ט. זו קריאה אחרונה לכל המעוניינים להשתתף בהגרלה יחודית זו.

מספר הכרטיסים מוגבל וכל הקודם זוכה!!!

- אכן שכחתי מכל הענין - שח זאב - אני לא מפסיד אף שנה להשתתף בהגרלה זו!

- ומדוע??? - תמה יצחק - החסר גורלות אתה? בכל יום ישנו מוסד אחר שעורך גורל...

- אינך מבין - מחה זאב - בהגרלה של מוסדות 'תפארת ישורון' מספר הכרטיסים הנכנסים להגרלה מוגבל, כמדומני 1500 כרטיסים ותו לא. הסיכויים לעלות בגורל גדולים יותר.

- מעניין. מעולם לא שמתי לב לכך. בדיוק עתה יש לי 'מעשר כספים' שעדיין לא נתתי לצדקה, אשתמש בזה ואקנה כרטיס גם אני...

- 'מעשר כספים'??? כיצד אתה משתמש בזה לעצמך?

- אני לא יודע מדוע זה לא צוין במודעה זו, אך כמעט אין מוסד שעורך גורלות שאינו מדגיש בתחתית המודעה 'על פי הוראת הרבנים מותר להשתמש בכספי מעשר'...

- מעודי אני תמה על כך. מה באמת ההיתר לכך?

- כמדומני  ששיטת הרבה מהפוסקים דכל ענין 'מעשר כספים' אינו לא מדאורייתא ולא מדרבנן, אלא מנהג (פתחי תשובה יורה דעה סימן של"א סקי"ב. ועיין בריש הספר 'מעשר כספים' מה שהביא בשם מרנן ה'בית ישראל' וה'פני מנחם' מגור זי"ע. ועיין תשובת 'שבט הלוי' חלק ט' סימן ר' שאף סמך יתידותיו על שיטות אלו). על כן, מלכתחילה כשאני קונה את הכטיסי הגרלה אני מתכוין לקנותם במעות מעשר ונחשב לצדקה. מה שאני מקבל תמורת המעשר כרטיסי הגרלה, אינו אלא טובת הנאה ומותר (עיין ט"ז יורה דעה סימן רמ"ט סק"א ובעמק התשובה חלק ב' סימן פ"ג).

...

- שלום! מדברים כאן ממשרדי 'הצלה'. אנו שמחים לבשר לכם שזכיתם בהגרלה שנערכה אתמול על ידינו, במטבח (Kitchen)!

קריאת שמחה נשמעה מפיו של שאול כששמע זאת. כבר זמן רב הוא רוצה להחליף את המטבח הישן שבביתו, כעת הוא אכן יוציא את מחשבתו מן הכוח אל הפועל.

- מזל טוב! מזל טוב! - שמח עמו בשמחתו ידידו, אהרן - כמה עלה ה'מטבח'? - הוסיף בבדיחותא.

- אומר לך את האמת, זה לא עלה לי אפילו לא את מחיר הכרטיס של ההגרלה. קניתי את זה מכספי מעשר שהייתי חייב בין כך לתתם לצדקה...

- מי אמר שהמטבח שלך? אולי הוא של צדקה?

- כשאני משתמש במעות מעשר לקנות גורלות וכדו', אני עושה תנאי מלכתחילה שאם אזכה הרי שמעות המעשר היו הלואה בידי ואפרע תמורתן בחזרה לחשבון צדקה (עיין בעמק התשובה הנ"ל. וע"ע ב'דרך אמונה' הלכות מתנות עניים סימן ז' ה' בביאור הלכה שם ומש"כ עליו ב'משיב כהלכה' חלק א' סימן ע', וב'חוט השני' הלכות שבת חלק ב' עמוד של"א).

...

הנה בודאי הנוהגים להיתר וקונים כרטיסי הגרלות ממעות מעשר שבידם, יש להם על מי לסמוך.

מלבד הטעם להתירא שכתבנו כבר לעיל, עיין עוד בתשובת 'אגרות משה' (אורח חיים חלק ד' סימן ע"ו) ובתשובת 'שבט הלוי' (הנ"ל) שהתירו זאת ללא פקפוק. אלא שהגר"מ פיינשטיין בתשובתו חילק בין שני סוגי גורלות וכדלהלן.

הסוג הראשון, והוא הנידון במעשה הראשון, כאשר קצבו המוכרים את כמות המשתתפים בו, כגון שהודיעו מראש כי ימכרו רק סך חמשת אלפים כרטיסים על הגרלה בסך אלף דולר. במקרה כזה, יש שווי לכרטיס ההגרלה בפני עצמו. לדבריו, רבים הם שישתתפו בגורל כזה אף אם אין כלל בדעתם לתרום לאותו המוסד ואין דעתם לצדקה. יוצא איפוא שקנה לעצמו שטר הגרלה ששוויו ברור במעות של צדקה והדבר אסור.

אך אם אין כל קיצבה למנין המשתתפים, ובעלי המוסד מוכרים ככל שיעלה בידם, הדבר מוכח שלכרטיס כזה אין כל ערך ושווי בפני עצמו, ובודאי שלצדקה נתכוין הקונה שלא קיבל לידיו תמורת מעותיו שום דבר ערך.

אך ה'שבט הלוי' שצויין לעיל כתב להיתר ולא חילק חילוק זה, ופשוט דמר כי אתריה ומר כי אתריה. ופוק חזי בדורינו אנו, אף אם יגבילו בעלי המוסד את מספר הכרטיסים, לא היה לך אדם שהיה מוציא כל כך הרבה מממונו בעבור זכות זו אילולי הצדקה שמתכוין בנתינה זו.

ועתה נבוא לדון באם זכה הכרטיס שקנה ממעות מעשר הזכיה למי. הנה בתשובות הנ"ל להני מצוקי ארץ ראו כדבר פשוט שיכול ליטול הזכיה לעצמו.

כי הרי בקנית זכות ההגרלה לא קיבל הקונה לידיו מאומה וכנ"ל שזכות זו אינה שוה ממון, אם כן הרי שהוא נתן מעותיו לצדקה. ומה שקיבל מתנה הוא מחמת שבעלי המוסד ראו לנכון להעניק לאחד מן התורמים מתנה זו, ובכך לזרז את הקהל שיתרמו הרבה ותתרבה הצדקה.

אך יש מהפוסקים דסבירא להו דלאו הכי ולשיטתם שייכת המתנה שעלתה בגורל אף היא לצדקה, היות ומכספי מעשר נקנה כרטיס זה (עיין באבן ישראל להגרי"י פישר חלק ח' סימן ס"ד ומה שציינו לעיל בשם הגר"ח קנייבסקי והגר"נ קרליץ שליט"א). אך בודאי שיש למקילים, הרוצים ליטול זאת לעצמם, על מה שיסמוכו. בפרט אם יערכו תנאי בקניית הכרטיס שאם כרטיס זה יזכה בהגרלה הרי שמעות אלו היו הלואה מקופת צדקה ויחזיר לשם חליפיהן.

ואם לא התנה מאומה מתחילה וזכה הכרטיס, כבר ציינו לעיל את שיטות הפוסקים המתירים בכך. מכל מקום יש לציין מה שכתב הגר"מ פינשטיין שמן הראוי שיחזיר לקופת הצדקה את מחיר הכרטיס שזכה (ואף הגר"ש ואזנר הוסיף כן על תשובתו בסוגריים בקובץ 'מבית לוי' חלק י"א וכתב 'ואם מחזיר ממה שהרויח את ערך ההגרלה שנתן מעיקרא מכסף מעשר תבוא עליו ברכה').

המורם מכל הנ"ל -

א. הבא לקנות כרטיס הגרלה ממעות מעשר כספים שבידו - יש לו על מי לסמוך ולהקל.

ב. יש מהפוסקים שהצריכו שיתנה מלכתחילה, בבואו לקנות מכספי מעשר, שבאם יעלה כרטיס זה שקנה מכספי מעשר בגורל, הרי שהמעות שלקח מהמעשר הם הלואה בידו ויחזיר את חליפיהן לקופה של צדקה.

ג. אף אם לא התנה כנ"ל יש מגדולי הפוסקים שהתירו לו ליול את הזכיה לעצמו. אלא שעדיין מן הראוי שיחזיר את מחיר הכרטיס לקופה של צדקה.