ראובן נזקק להלוואה, הוא פנה להשיגה מגמ"ח. הנהלת הגמ"ח דרשה ממנו שיביא שני ערבים, שיפרעו במקומו אם לא יוכל לפרוע בעצמו. הסכמתי לחתום ערבות בשבילו יחד עם עוד אחד, ההתחייבות שלנו היתה 'ערב קבלן'. כשהגיע מועד הפירעון לא הצליח ראובן להשיב את המעות, הסכמתי לשלם במקומו את מחצית סכום ההלואה, כיון שיש כאן ערב נוסף. הנהלת הגמ"ח התעקשה שעלי לפרוע לבד את מלא הסכום.
שאלה: הצדק עם מי?
תשובה: ישנם שני סוגי ערב, הא' 'ערב' סתם והשני 'ערב קבלן'. המלוה אינו יכול לתבוע את ה'ערב' סתם לפרוע את החוב, אלא אם כן השתדל בכל הדרכים שהלוה ישלם ולא הצליח. מה שאין כן ב'ערב קבלן' יכול המלוה לתבוע את הערב אף אם לא ביקש עדיין מידו של הלוה. 'ערב קבלן' נחשב כאילו הוא עצמו לוה את הכסף.
מכיון וחתמת ערבות כ'ערב קבלן', הרי שהנהלת הגמ"ח יכולה לתבוע ממך לשלם אף אם לא דרשה זאת כלל מידו של ראובן. אמנם, עדיין נותר לברר כאשר חותמים מספר ערבים האם פירוש הדבר שהאחריות מתחלקת בין כולם, או שכל אחד מהם נעשה ערב על כל הסכום בלחוד.
נושא זה שנוי במחלוקת בין הפוסקים (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן קל"ב סעיף ג'). יש הסבורים שכל ערב קיבל ערבות על כל החוב כולו, ואינו יכול לשלוח את המלוה שיגבה גם מרעהו. המלוה יכול לדרוש ממנו שיפרע את כל החוב כולו (עיין עוד בסמ"ע סימן ע"ז סק"ג). אחרים סבורים שכל זמן שהערבים האחרים בכוחם לפרוע, יכול הערב לפטור את עצמו מחלקם של האחרים, והסכום מתחלק בין כולם בשוה. כיון ששני הערבים ידעו שמשתתפים בהערבות, הכוונה שכל שיש לשניהם לשלם כל אחד אחראי רק על מחציתו (עיין ש"ך סימן קל"ב סק"ד שנראה שמסכים כדעה זו. ועיין עוד בקצות סימן ע"ז סק"ג).
מאחר ויש שיטות חלוקות בדבר, הנהלת הגמ"ח אינה יכולה לדרוש ממך לפרוע לבדך את כל החוב, בין אם הנך ערב סתם או ערב קבלן. כדי לחייב כל אחד מהערבים במלא הסכום, יש לציין זאת בשטר עליו חתומים הערבים שכל אחד אחראי על כולו (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן קל"ב סעיף ג').