בשעת ערב מאוחרת הסתיימה 'מסיבת התה' לטובת ארגון 'שמחה וישועה' בבית משפחת גולד. המשתתפות החלו להתפזר לבתיהן ומרת גולד, בעזרת מספר ידידות, עמלה בזריזות לסדר את ביתה.
- היתה מסיבה יפה ומרשימה - החמיאה לה מרת לעווין - נראה לי שהמפות היפות הוסיפו חן מיוחד לשולחנות שהיו ערוכים בטוב טעם - הוסיפה בדרך אגב - מהיכן השגת אותן?
- שכרתי אותן מחברת 'שלחן ערוך'.
- חבל שלא חשבתי על כך קודם. מחר 'שמחה וישועה' עורכים בביתי 'מסיבת תה', למשפחתי המורחבת...
- תוכלי לקחת את המפות ולהשתמש בהן למחר. בין כך החברה אמורה לבוא ולאסוף את המפות רק בעוד יומיים...
- הכיצד? לא קיבלתי רשות לכך!
- למה לך רשות? בעלי החברה קנו מפות אלו רק כדי שיוכלו להשכירן ולהרוויח עליהן! זה ה'תיקון' של המפות עלי אדמות... אם תשלמי על השימוש בהן, אני בטוחה שהם ישמחו. מבחינתם זה כמו לצוד שני צפרים בפעם אחת... פעמיים שכירות...
- אשאל את בעלי.
...
מספר חדשים לפני כן. בעת שמשפחת לעווין חגגה שמחת נישואין לבנם, למזלם השכנים מהבית הסמוך נסעו מביתם למספר ימים. אלו שמחו מצידם להשכיר בתשלום את ביתם ל'שבת שבע ברכות', לבנם של לעווין שגר במונסי.
מלכתחילה היה מדובר שהאורחים ישתמשו בבית רק בשבת, אך במוצאי שבת החליט לעווין הבן להישאר ללון בבורו פארק - בין כך אני אמור לחזור מחר בערב לשמחת השבע ברכות. אחסוך את הדרך...
- אך אינני יודע כיצד להשיג את השכנים לשאול אותם - טען האב.
- למה צריך לשאול? נשלם על כך. ובכלל, אנחנו לא נכנסים לגמרי בלי רשות, אנחנו רק ממשיכים את השכירות לעוד יום... - טען הבן.
הם שאלו את הרב.
- ראשית, במקום שאסור להשתמש בלי רשות, הדבר אסור אף אם עד עתה נשתמש באותו הדבר ברשות הבעלים.
למשל, השואל שלא מדעת נקרא גזלן (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רצ"ב סעיף א'). הוא הדין למי ששאל חפץ לזמן מסויים וכלה הזמן, אסור לו להמשיך להשתמש בחפץ לאחר אותו הזמן. אם ימשיך דינו ככל 'שואל שלא מדעת' (מנחת חינוך מצוה ס').
אמנם, המשתמש שלא מדעת הבעלים בחפץ שרוצים הבעלים להשכירו, ודעתו לשלם על כך, כתב הרמ"א דאינו נחשב 'גזלן' (חושן משפט, סימן ש"ח סעיף ז'). ועדיין יש שכתבו דאולי בחפץ שאין הבעלים משכירים אותו לכל אחד, כגון דירתם וכדו', אין 'לשכור' לכתחילה בלא רשות מהבעלים (פתחי חושן - גניבה והונאה, פרק ז' הערה י"ד).
אך בנידונכם, מכיון והשכנים כבר גילו את דעתם שסומכים עליכם להשכיר לכם את ביתם, אני חושב שבוודאי מותר לכתחילה.
...
בעלה של מרת לעווין הזכיר לה את הסיפור הנ"ל - במפות של חברה שכל מהותן הוא בכדי להשכירן, בודאי שמותר לכתחילה לשכור אותן שלא מדעת הבעלים. הם לא מקפידים למי הם משכירים, העיקר להרויח... - פסק.
למחרת בשעת המסיבה, בעוד שֶׁבִּתָּהּ של מרת לעווין ביקשה להעביר את כד השתיה נתקלה ידה בלא משים וכל השתיה נשפכה. כתם גדול של מיץ רימונים נפער על המפה.
כשתמה המסיבה הכניסה מרת לעווין את המפה למכונת הכביסה - אני מקוה שזהו כתם שיורד בכביסה... - הפטירה לבעלה.
- ואם לא? לא יהא דינו של 'שוכר' חמור מדינו של 'שואל'. הרי אף 'שואל' פטור ב'מתה מחמת מלאכה' (סימן ש"מ סעיף א')... כל שכן 'שוכר'! המפות מושכרות כדי להשתמש בהם לאירוח (עיין 'מעשה שהיה' גליון נ"ה אם גם כזאת נחשב 'מתה מחמת מלאכה').
...
ראשית, כפי שכבר הובא לעיל, פסק הרמ"א (חושן משפט, סימן ש"ח סעיף ז') וזה לשונו 'הלוקח חמורו של חבירו שלא מדעתו ועושה מלאכתו וכוונתו ליתן לו שכרו הוי כשואל שלא מדעת והוי גזלן. ואם החמור עומד לשכור, לא הוי גזלן' עכ"ל. דברי הרמ"א מקורם טהור בדברי תשובת ה'תרומת הדשן' (סימן שט"ז).
דהיינו, חפץ העומד להשכרה, רשאי לקחתו שלא מדעת הבעלים, אם בדעתו לשלם להם השכירות. ופשוט, שאם נאנס החפץ בידו שפטור מלשלם, שוכר פטור באונס (סימן ש"ז סעיף א').
אמנם, כאשר נפחת החפץ או נתקלקל מחמת השימוש שנשתמש בו, ואפילו מחמת שימוש סביר שלמענו משכירים הבעלים חפץ זה, מצאנו פלוגתא בין הפוסקים אם יכולים הבעלים לחייבו לשלם פחת זה (כאשר מחיר השכירות אינו מכסה את הנזק. יש להדגיש, שאף להמחייבים שוב אי אפשר לחייבו בתשלום השכירות).
יש שחייבוהו (קצות סימן ש"ח סק"ג ונתיבות שם סק"ד. וכן שיטת רבים מהפוסקים בכל שואל שלא מדעת, אף במקום שהותר לו כגון לצורך מצוה. עיין דרישה סימן שמ"ב, מקור חיים לבעל החוות יאיר אורח חיים סימן י"ד). ויש שתלו זאת במחלוקת הראשונים (מחנה אפרים - גזילה, סימן ט"ו).
וביאור הדבר בדעת המחייבים: אכן ה'שוכר שלא מדעת' חפץ העומד להשכיר ובדעתו לשלם על שימושו להבעלים, אינו נעשה 'גזלן' בכך מאחר וחפץ זה עומד הוא להשכרה. מכל מקום, יכולים הבעלים לטעון כי אינו 'שוכר', מעולם הם לא הסכימו על כך והוא נטל זאת שלא ברשותם.
על כן, כאשר קרה 'אונס' שלא מחמת השימוש, אי אפשר לחייבו על כך, הוא אינו 'גזלן'. אך אם בשימושו הוא הזיק את החפץ, חייב הוא על כך שלא ככל 'שוכר' (מחנה אפרים שם).
ובכלל, הן ביסוד הפטור ד'מתה מחמת מלאכה' נאמרו שני דרכים עיקריות בפוסקים וכדלהלן. או שהיא פשיעת המשאיל דהשאיל הכלי למלאכה שאינו ראוי לה, או שהמשאיל מוותר מראש על נזק שיבוא מחמת המלאכה (עיין 'מעשה שהיה' גליון י"א).
בשני טעמים אלו יש מקום לומר שאינם שייכים כשלקח שלא מדעת הבעלים (עיין שדי חמד - מערכת ד' מינים, סימן ג' אות ט').
למעשה:
מותר למרת לעווין 'לשכור' את המפות שלא מדעת חברת 'שלחן ערוך'.
כאשר המפות ניזוקו מחמת השימוש, שיטת רוב הפוסקים נוקטת לחייב 'שוכר שלא מדעת' ויפשרו ביניהם (ובפרט שמפות משומשות היו, עיין 'מעשה שהיה' גליון נ"ה בשומת חפצים משומשים).