מרת שווארץ עיינה בעיתון שלפניה, היא חיפשה את המודעה של חנות הסופר מרקט 'כל טוב' לסקור את המבצעים (Special) שלהם לשבוע זה.
'ארגז מי סודה (Seltzer) רק בשלשה דולרים' הכריזה המודעה.
- אכן זהו מחיר זול מאד - הרהרה מרת שווארץ - ארד לקנות מספר ארגזים.
בעודה בחדר המדרגות נזכרה מרת שווארץ שאין לה כיצד לסחוב את הארגזים לביתה. היא נקשה קלות על דלת בית משפחת לייבוביץ וביקשה אם תוכל להשתמש בעגלת הקניות שלהם.
- בדיוק לפני מספר דקות שלחתי את בני לערוך קניות. נתתי לו את העגלה - הצטערה מרת לייבוביץ שלא תוכל לעזור, אך תוך כדי דיבור אורו עיניה - תוכלי לקחת את עגלת התינוק שלנו. גם אנחנו לפעמים משתמשים בה לקניות...
- תודה על ההצעה. אך אני רוצה לקנות מספר ארגזים של בקבוקי שתיה - ענתה מרת שווארץ - זה נראה לי כבד לעגלת תינוק...
- לא לא - התעקשה מרת לייבוביץ - אנחנו משתמשים בה גם לדברים כבדים. בין כך היא כבר איננה במצב כל כך טוב... העיקר שהיא נוסעת...
בעודה יורדת כשהיא דוחפת את העגלה שלפניה, פגשה מרת שווארץ את בעלה, ר' שלום, כשהוא עולה בדרכו הביתה - אנה תלכי? - שאל - ולמי אלה לפנייך, העגלה הזו?
לאחר ששמע, הציע ר' שלום - אולי כדאי שתשלחי במשלוח את ארגזי השתיה. לא נצטרך להעלותם עד לקומה השלישית... הם אינם גובים תשלום בעבור המשלוח...
- אתה צודק - ענתה מרת שווארץ ופנתה להמשיך בדרכה.
- אז לשם מה את זקוקה לעגלה? - תמה.
- אה... אם אני פנויה כבר, אקח עמי את שלוימי, הוא משחק בחצר.
- אבל שאלת את העגלה כדי לסחוב ארגזי שתיה, לא כדי לקחת בה את שלוימי! - העיר ר' שלום.
- נו.. ולכן? - התקשתה מרת שווארץ להבין.
- לא קיבלת רשות מהבעלים לקחת בעגלה תינוק. הרשות ניתנה רק לשאת בעגלה ארגזים...
- לא נראה לך שאם הם נתנו לי רשות לסחוב בה ארגזי שתיה, שהם כבדים ויותר קרובים לשבור את העגלה, ק"ו בן בנו של ק"ו שהם יסכימו שאקח בזה ילד קטן. בעבורו ולשכמותו יועדה העגלה! זהו תשמיש קל ואין סכנה שיקרה בזה משהו לעגלה...
- העגלה אינה שלך. על מה שנתנו הבעלים רשות להשתמש בה, את מותרת בכך. אך אם ברצונך להשתמש בשימוש אחר, ואפילו אם הוא שימוש קל יותר ובטוח יותר, עלייך לבקש מהם את רשותם.
...
- ביקשו ממני להכין משהו בשביל סעודת הסיום של השיעור שלנו - הכריז יוסי בעיניים בורקות מיד כשנכנס הביתה לאחר יום לימודים ארוך.
- מתי זה? - שאלה אמו.
- מחר בבוקר.
- נראה לך ש'קוגעל' יספיק?
- בטח! לא חשבתי שתסכימי לבשל בשביל זה... חשבתי לקנות משהו...
- בשביל התורה שלך, אני מסכימה לעשות הכל - ענתה - רק בבקשה, גש למשפחת הורוביץ, תבקש אם הם יכולים לשלוח אתך את מעבד המזון (Food processor) שלהם.
יוסי הקיש על דלת משפחת הורוביץ - אמא שלי רוצה לעשות 'קארטאפעי"ל קוגעל', תוכלו להשאיל לנו את מעבד המזון שלכם?
הוא חזר כשהמכשיר בידו. על השלחן נחו להם כבר קישואים מקולפים - חשבתי שאת עושה קוגעל מתפוחי אדמה... - הפטיר לאמו.
- לכבוד התורה החלטתי לעשות משהו מיוחד!
בעוד הסכינים מסתובבים וחותכים את כל הנקרה בדרכם, נשמע לפתע קול שבירה. הסכין נשברה!
האב, ר' אליהו, הרים מיד טלפון למשפחת הורוביץ וסיפר שהסכין נשבר - אל דאגה! אני אשלם על כך.
- 'מתה מחמת מלאכה'! - התווכח עמו הקול מהעבר השני - נתנו את זה כדי שתשתמשו בזה לתפוחי אדמה!
- 'תפוחי אדמה'? אנחנו השתמשנו בזה ל'קישואים'!
- אדרבה! קישואים הם אף רכים יותר מתפוחי אדמה! בודאי שזה נקרא 'מתה מחמת מלאכה'! לא השתמשתם בזה לגרוס אבנים... - סיים בבדיחותא.
...
כתב המחבר (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ש"מ סעיף א') לאחר שכתב שדינו של השואל להתחייב באונסין, וזה לשונו:
'אבל כל קלקול שאירע מחמת מלאכה ששאלה בשבילה וכו' פטור. והוא שלא ישנה לעשות דבר אחר חוץ מהמלאכה ששאלה בשבילה, אפילו היא קלה ממנה, תלינן דמחמת אותה מלאכה ששינה מתה'.
יש מהפוסקים (נתיבות המשפט, סימן שמ"א סקי"ג ועיין בהגר"א סימן ש"מ סק"ז) שלמדו דהפירוש הוא דלכתחילה אסור לשנות מהמלאכה שבעבורה נשאל החפץ.
לשיטתם, אף שבשוכר התירו לשנות למלאכה אחרת היותר קלה מהמלאכה שבעבורה שכר את החפץ (כמבואר בסימן ש"ט סעיפים א' וב'), אך בשואל אינו כן. שהרי אין הבעלים מקבלים בשביל כך שכר, ויש מקום לומר שמקפידים שישתמש דוקא למלאכה שהסכימו במפורש. אם עבר ושינה, גזלן הוא וחייב האונסין.
לעומת זאת, הסמ"ע (סימן ש"מ סק"ד) סבירא ליה שאין חילוק בין שוכר לשואל ולכתחילה מותר לשנות למלאכה אחרת, אם קלה היא מהמלאכה שלשמה הושאל החפץ. אלא שאם אירע קלקול בחפץ ואפשר לתלותו שקרה מחמת השינוי, חייב השואל ואין בו את הפטור ד'מתה מחמת מלאכה'.
הט"ז (שם וכ"כ בדרישה והאריכו כבר בסתירה שבדברי הסמ"ע) ס"ל שחייב אף אם אין סיבה הנראית לעין שמחמתה הקלקול קרה דוקא במלאכה הקלה. 'מצאה קפידא מקום לנוח' וחייב על מיתתה.
למעשה, בודאי שלכתחילה יש לבקש את רשות הבעלים לשנות ולהשתמש למטרה אחרת ואפילו אם היא מלאכה קלה יותר. אך אם קרה קלקול ואין במה לתלות שמלאכה זו בדוקא גרמה לכך, אי אפשר להוציא מידי השואל ולחייבו.