- נראה לך שתלך לחתונה של משפחת בערמאן? - שאלה מרת האלברשטאם את בעלה, ר' אליהו, בעודה פותחת את המכתבים שהגיעו אליהם.
- מתי זה? - התעניין.
- ביום שלישי פרשת בשלח.
- אהה... נראה לי שבשבוע של פרשת בשלח אני בכלל נוסע ללונדון. אני צריך למסור שם שיעור בסמינר של 'ירחי כלה'.
עיון קצר בלוח השנה התלוי על הקיר אכן הראה כדבריו.
ר' אליהו שב ללימודו. לאחר כמחצית השעה הוא קם למזוג לעצמו משהו לשתות. בעודו עומד במטבח הוא עלעל במכתבים שנחו על השלחן.
- מה זה? – הרהר לעצמו בסקרנות כשהבחין במעטפה מוזרה במשהו.
השם שנכתב על המעטפה בראשונה היה מחוק בקוים של עט עבה, מתחת כתבה רעיתו בכתב ידה כתובת אחרת.
הוא אימץ את עיניו לראות מהי הכתובת המחוקה. הוא גילה שהכתובת היא של משפחת בערמאן, נשוא השיחה עם רעיתו לפני כמחצית השעה.
כעת הוא כבר הבין הכל. רעיתו איננה רואה צורך להודיע למשפחת בערמאן שהוא איננו יכול לבוא להשתתף בשמחתם, ועל כן היא לקחה את המעטפה המבוילת שנשלחה בתוך ההזמנה והשתמשה בה לצרכים אחרים.
- אינני חושב שמן הראוי לנהוג כך - העיר לרעיתו - הם שלחו לנו בול (Stamp) שנשתמש בזה להשיב להם. לא סתם כדי שיהיה לנו בול לשימושים שלנו...
- אבל בין כך אתה לא הולך להשתתף בשמחה שלהם. מה איכפת להם אם נשתמש בזה לדברים אחרים???
- אולי הם מחכים לתשובתנו, גם אם היא שלילית... הם רוצים לדעת מראש אם מאן דהו מהמוזמנים שלכאורה אמור להגיע לשמחתם והוא נכלל בחשבון האורחים שלהם, לא יוכל להשתתף...
גברת האלברשטאם קיבלה את הדין. היא התיישבה לכתוב מכתב למשפחת בערמאן. היא איחלה להם ברכת 'מזל טוב' וסיימה שבעלה, הרב האלברשטאם, לא ישהה בשבוע זה בביתו ועל כן ימנע ממנו להשתתף בשמחתם.
- יש לך בול לתת לי? השתמשתי כבר בבול שלהם ואין לי אחר.
- אני אבדוק בחדרי.
הוא חזר לאחר מספר דקות כשבידו מעטפה מבוילת. הוא קיבל מכתב לצורך איזו צדקה ובתוכו היתה מעטפה למשלוח תרומה. הוא מסר את המעטפה לרעיתו - תסירי את הבול והשתמשי בו.
המבט שנתנה בו רעיתו לא הותיר מקום לספקות. היא לא הצליחה להבין - מה נשתנה? - שאלה בלא קול.
מבטה לא נעלם מעיניו של ר' אליהו - מה לא מובן? - היתמם - קופת הצדקה ששלחה לי זאת יודעת מראש שיש סיכוי גדול שלא אשלח להם מאומה, הם לא מצפים שאשלח להם תשובה שאינני תורם להם...
- אבל אולי הם מצפים שתשיב להם את הבול? אם אתה לא משתמש בו, תחזיר אותו להם ביום מן הימים... אולי כשתפגוש את אותו גבאי צדקה...
...
מצאנו נידון זה בפוסקים לגבי שאלה דומה. מו"ץ המקבל שאלה כשאליה מצורף מעטפה עם בול למשלוח התשובה.
בשו"ת מהר"ם שיק (יורה דעה סימן קע"ג) כתב וז"ל 'מכתבך קבלתי. ואם אמנם שלא היה ראוי להשיב לך משום שאין אתה בעל הוראה שאתה כותב סברות בדין שהוא איסור דאורייתא, אלא שלא יהא נשאר מארק גזול בידי אמרתי להשיב לך'.
הרי שמהר"ם שיק החשיב זאת לגזל אם לא ישיב לשואל. לכאורה אף אם לא ישתמש בבול לצרכים אחרים ויניחנו בלא שימוש.
גם בשו"ת 'טוב טעם ודעת' למהר"ש קלוגר (מהדו"ג חלק ב' סימן כ') כתב וז"ל 'הנה מכתבך קבלתי יום הזה. והנה אם לא היה שולח לי מארק לא הייתי משיבו כלל, כי מה לי לחוב בדמו של זה. אך כיון ששלח לי מארק, לא אהיה כגוזל אפי' שוה פרוטה', עכ"ל. הרי שגם מהר"ש קלוגר נתייחס לזה כגזל.
אמנם בשו"ת מהרש"ם (חלק ב' סימן ר"י - ב') כתב גם הוא בדבר בתשובה לשאלת רבה של עיה"ק הגאון אדר"ת, ובראשית דבריו כתב וז"ל 'לא אכחד כי זה כמה אשר גם רעיוני נבוכו'. מכל מקום מסקנת דבריו דמן הדין אין לחוש כלל.
לטענתו, אם הרב המשיב אינו רואה צורך להשיב על שאלה זו מאיזה טעם שיהיה, הרי שאי אפשר לחייבו לעשות זאת משום שהשואל שלח לו בול. אם כן, מעתה מה יעשה? ישלח בחזרה את המכתב ריק וילך שווי הבול לריק?! הרי השואל איננו נהנה מכך מאומה והוי 'זה נהנה וזה אינו חסר' אם לא ישיב לו את המכתב.
לכאורה הוא הדין בפשטות שגם מותר להשתמש בבול לצרכים אחרים. מאחר וזה, הנשאל - נהנה, ואילו זה, השואל - אינו חסר מכך מאומה (דרכי חושן - סילמן, חלק ג' עמוד קס"ב).
וממשיך המהרש"ם וכותב דמה שמהר"ש קלוגר נהג לענות בכה"ג, עשה זאת ממידת חסידות וגם הוא נוהג כן על פי רוב (ואף שכתב מהרש"ק בלשונו 'לא אהיה כגוזל', כתב בשו"ת 'ציץ אליעזר' חלק כ"א סימן נ' דכנראה כוונתו 'כגוזל' ולא גזילה ממש).
וסיים דהיותר טוב שיכתוב הרב לעצמו ממי קיבל הבול ויחזיר לו אם ימצאנו פעם, וכהצעת האדר"ת בשאלתו.
(להשלמת היריעה - עיין בשו"ת 'אבן שהם' (פרלמוטר) סימנים כ"ז - כ"ח (והובאה תשובה זו בשו"ת מהרש"ם חלק ט' סימן כ"ה) מה שנשא ונתן בהלכה אודות כך עם הגאון המהרש"ם. אמנם נראה שמשנה ראשונה במקומה עומדת והמהרש"ם לא חזר בו מדבריו.
ויל"ע בלשונו שם 'ואינני נהנה מהם כלל', שהרי אף אם נהנה הוי זה נהנה וזה לא חסר וכנ"ל.)
לנידון דידן, בודאי שבשני האופנים אי אפשר לחייב את המקבל לענות ולהשיב. השולח יודע מלכתחילה שמסתבר שלא ישלחו להם תשובה ותרומה, ויכול המקבל לכתחילה להשתמש בבול לצרכיו הפרטיים (ומצד דין 'אבידה מדעת' יל"ע אם יועיל להחשיבו כרכושו ועיין בדרכי חושן שם).