[1] לאו זה נאמר בגוזל קרקע. [2] חידושי חת"ס ב"ב נ"ד דאע"פ שהב"י בסי' קנ"ו כתב שדינים אלה מדרבנן שורשם מהפסוק הנ"ל וע"ד זה כתב בשו"ת חת"ס חו"מ סי' ע"ט ד"ה פסיק, ע"פ הרמב"ן שמות ט"ו כ"ה, וכתב שזה דעת שו"ת הרמ"א סי' י' שהוכיח זאת מדחייב בן נח ש"מ דאורייתא היא, וגם ממה שכתב בשו"ת משאת בנימין סי' כ"ז שזה מוכח ממה שמוציאים מהיורד בדיינים, וגם הב"י שכתב בסי' קנ"ו שכתב שדינא דיורד הוא דרבנן כוונתו שהכתוב מסרם לרבנן לקבוע ומודה שהדין בעיקרו דאורייתא,. [3] מהרש"ל על הסמ"ג קנ"ג ושו"ת מהרש"ל סי' פ"ט מהרוקח, אבל החת"ס הנ"ל כתב שמשמעות הרוקח שסובר שהאיסור דאורייתא. [4] כן הכריע במשפט שלום קונטרס תיקון עולם לסי' רל"ז ס"ק ג' כפי פירושו בשו"ת הרמ"א הנ"ל, וגם דלפי מה שכתב הריב"ש סי' רע"ו דגזל גמור דרבנן מוציאים, נדחה ראית החת"ס הנ"ל, עיי"ש, וצ"ל דמחיוב בן נח אין להוכיח דגדרי גזל של ב"נ שונים מישראל, וכ"מ בגמ' סנהדרין נ"ט א' שגוי שלומד תורה חייב כגזלן הגם שאינו לוקח דבר, אבל עיין שו"ת מחנה חיים ח"ב סי' מ"ט, ודו"ק. [5] עיין שו"ת הרא"ש כלל ה' סי' ג' באה"ד דפסקת לחיותי בכלל הרחקת נזיקין, ועיין שו"ת בית אפרים חו"מ סי' כ"ו עד"ז. [6] עיין תוס' קדושין נ"ט א' ד"ה עני. [7] עיין תוס' ב"ב כ"א ב' ד"ה מרחיקין, וריטב"א קדושין נ"ט א' (ועיין שו"ת שו"מ תניינא ח"א מ"ד). [8] עיין שו"ת רשד"ם סי' ת"ז, ובשו"ת חת"ס חו"מ סי' ס"א ד"ה אך מה, בסוה"ד כתב ע"פ הרמ"ה שהביא הרמ"א קנ"ו ס"ה, ובחת"ס שם מוכח דכן הוא גם אם ישראל ממקום אחר עושים כן, לא יפסיד זה בחינם. וכ"כ בשו"ת בית אפרים סי' כ"ז ד"ה ועוד אני, עיי"ש, וע"ע במשפ"ש קונטרס ת"ע רל"ז ס"ק י"ד ד"ה ואגב, משו"ת שו"מ מה"ק ח"ג סי' קכ"ח. [9] ב"ב כ"א ב', כרב הונא ברדר"י, שו"ע קנ"ו ס"ה, ולפי הרמ"א שם יכול לעכב שלא להיכנס למבוי שלו, ועיין שו"ת חת"ס חו"מ סי' ס"א דתרתי בעינן ואפילו מאותה העיר אם אינו שייך לכרגא כגון בחור, אינו רשאי לפתוח, עיי"ש, ומבואר מדבריו שתשלום הכרגא אינו מגדיר צירוף הזכאים לפתוח אלא מתיר את עצם העיסוק, ואפשר שכוונתו שכן היה תקנת חז"ל ולא רק מזכות המלכות, ובמנחת פתים כתב שדבריו צ"ע. ועוד הביא משו"ת מבי"ט ח"ב סי' ל"א דהאידנא כל המס הוא של המלך ולא של שר העיר ולכן כל שהוא ממדינתו אינו יכול לעכב עליו, ועד"ז ברשד"ם סי' ת"ז, ובסעיף ז' כתב דהאידנא מדד"מ אסור למכור בעיר אחרת, עיי"ש, ופשוט שכל זה היה בזמנו, ועיין הערה הבאה. [10] עיין רשד"ם סי' תמ"א, שדינא דבר מבואה הוא מפני הקפדת המלכות, ונראה כוונתו שחז"ל התקינו שיהיה דין דבר מבואה כפי צורך ומנהג המו"מ בכפי הזמן, ודינא דמלכותא משקף את סדר המסחר הנהוג בכל עת, ולפיכך אף שהדינים של יורד באופן המבואר בגמרא הם מתקנת חז"ל מ"מ כשדינא דמלכותא קובע אחרת זה עצמו תקנת חז"ל. [11] עיין הערה 10 מרשד"ם שמתיר במלכות שאינה מקפדת מותר והערה 9 מחת"ס שתשלום המסים מתיר את ההתחרות. ונראה שאף אם נפרש דבריו שתשלום הכרגא היא תקנת חז"ל להתיר לפתוח חנות מתחרה, אין זה אלא במקום שהכרגא נגבית מהמלכות בעד זכות הפתיחה ואילו בזמנינו פשוט שאינו כן.