הגדר:
הלוואה לעומת השאלה
'הלוואה' היא נתינת דבר לחבירו על מנת שיחזיר לו דבר אחר בשוויו (אבל אם מחזיר ביותר משוויו עובר על איסור רבית), ובלשון חז"ל 'הלוואה להוצאה ניתנה'[1]. זאת לעומת ה'שאלה' שהמשאיל נותן לשואל דבר על מנת שיחזיר לו את הדבר שהשאילו לאחר גמר השימוש[2].
המצוה:
החיוב להלוות לעומת שאלה
מצות עשה להלוות לישראל[3]. דבר זה אינו מצוה בלבד כשאר צדקה אלא חיוב שנלמד מהפסוק 'אם כסף תלוה את עמי את העני עמך' (שמות כ"ב כ"ד) [4] או מפרשת רבית שנאמר 'וחי אחיך עמך' (ויקרא כ"ה ל"ו)[5]. החיוב להלוות היא מפני שאין למלוה הפסד מקיום המצוה שהרי הלוה מחזיר למלוה מעות אחרים בעד המעות שלוה[6]. לעומת זה, לא חייבה התורה להשאיל חפץ כדי להשתמש בו שיתכן שהשואל יחזיר החפץ כשנפסד קצת מהשימוש[7], ורק בכלל מצות גמילות חסדים להשאיל לחבירו חפץ הנחוץ לו[8], ואם הוא עני חייב להשאיל לו ממצות צדקה פן אין לו עתה במה לקנות[9].
בעל חנות שאין לו מעות מזומנים להלוות אינו חייב למכור בהקפה ('הקפת חנות'), שמקח וממכר אינו בכלל הלוואה ועיקר פרנסתו שחוזר וקונה במעות שקיבל[10], וכן אינו חייב ללוות כדי להלוות, כגון שאחרים מאמינים לו ולא ללוה[11], אבל דנו הפוסקים במי שהלווה לאחרים והגיע זמן הפירעון האם חייב לגבות המעות כדי להלוות[12].
להלוות לעני היא מצוה גדולה[13], וכתב הרמב"ם[14] 'שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך, ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול, ועל זה נאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך, כלומר החזק בו עד שלא יפול ויצטרך'.לפיכך יש שכתב שאם לפניו שני מצוות, להלוות לעני או לתת לעני אחר מתנה, יקדים להלוות את העני שאין דרכו לקבל מתנות לפני העני שהורגל לקבל מתנות[15]. עוד כתב הרמב"ם[16] שהתורה הקפידה על מי שנמנע להלוות לעני שנאמר 'ורעה עינך באחיך האביון' (דברים ט"ו ט').
שיעור הלוואה
שיעור הלוואה שחייב להלוות היא כפי השגת ידו של המלוה וצורך הלווה[17], בין בגודל הסכום ובין באורך הזמן כפי שמוכח מהפסוק 'והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו'[18].
סדר קדימה
המצוה להלוות היא בין לעני ובין לעשיר[19], שהלשון 'כסף תלוה את עמי' אינו מחלק בין עני לעשיר, ומה שנאמר 'את העני עמך' דרשו חז"ל להקדים הלוואה לעני בחינם להלוואה ברבית לנכרי[20], ומזה יש משמעות שהעני קודם לעשיר שנצרך להלוואה לפי שעה[21]. לפיכך ההלוואה לעני בסתם היא לשלושים יום[22] אא"כ בהלוואתו יותר משלושים יום מונע ממנו שיתמוטט[23], ולעשיר כשהוא דחוק למעות[24] כפי הזמן שצריך לפי שעה (ארעי), ואפילו פחות משלושים יום[25].
סדר הקדימה להלוות היא כמו בצדקה שקרובים עניים קודמים לעניי עירך, והם קודמים לעיר אחרת[26]. החיוב הוא בין על איש ובין על אשה (שיש לה ממון משלה), ואפילו עני אם יש לו היכולת להלוות למי שנצרך יותר ממנו[27].