השאלתי מפות שולחן לחברתי, היא השתמשה בהן למסיבת חנוכה בחיק משפחתה. כשהחזירה לי אותן הן היו מוכתמות ומלוכלכות, כנראה שהיא לא הבחינה בכך. לפני שאפנה ממנה לבקש את הוצאות הניקוי, ברצוני לברר את עמדת ההלכה במקרה כזה.

שאלה: האם השואל חייב לשלם את הוצאות הניקוי לחפץ המושאל?

תשובה: התורה חייבה את השואל אף על נזקין שקרו באונס, שלא באשמתו (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ש"מ סעיף א'). אמנם, על נזקין שקרו תוך כדי ההשתמשות שבעבורה הושאל החפץ, פטור השואל. ובטעם הפטור נאמרו בפוסקים שני טעמים עיקריים:

הא', הבעלים מוחלים על בלאי ונזק שקורים בחפץ המושאל כתוצאה משימוש רגיל וסביר. לשיטה זו השואל פטור, אף אם לא נתלה לומר שהחפץ המושאל היה פגום מראש (סימן ש"מ סעיף ג'). לשיטה אחרת סיבת הפטור במתה מחמת מלאכה היא משום שאנו תולים שהחפץ המושאל לא היה ראוי למלאכה זו ומחמת כן ניזוק. אם כן, הבעלים פשעו בכך שהשאילו אותו למלאכה זו (רמב"ן הובא בש"ך שם סק"ה).

נפקא מינה למעשה בין שני הטעמים תהיה, כאשר האחד שאל רכב (Car) מחבירו ובדרכו נכנס לו מסמר (Nail) בגלגל (Wheel) וניקבו והזיקו. לטעם הראשון יהיה השואל פטור על נזק כזה. הן המשאיל ידע ששאל ממנו את הרכב למטרת נסיעה ומראש מחל על נזקין שיבואו מחמת מלאכה זו. אמנם, לטעם השני אי אפשר לפטור את השואל מחמת פשיעת המשאיל. המשאיל לא פשע במאומה, הן הרכב היה ראוי למלאכתו וחייב השואל לשלם על הנזק (עיין גליון י"א במדור 'מעשה שהיה').

לכאורה הוא הדין גם למפות שנתלכלכו מחמת השימוש בהן, השואל ייפטר מהתשלום על הניקיון. הן לחלק מהפוסקים אף נזק כזה מוגדר כ'מתה מחמת מלאכה' לפטור את השואל (עיין פתחי חושן - פיקדון, פרק ט' הערה ט"ז).

אלא שמצאנו בגמרא (נדה דף נ"ח ע"א) שהשואל בגד ונתלכלכך, חייב השואל לשלם את הוצאות הניקוי של הבגד (קבא דקשייתא - קושיא ל"ט).

ואולי ההבנה הפשוטה בין אנשים היא שעל השואל להחזיר את הבגד נקי כפי שקיבלו. אם כן על נזק כזה, אף שבא מחמת השימוש, הבעלים אינם מוחלים מראש (ועיין נתיבות סימן ש"מ סק"ג וחזון איש - ב"ק סימן י"ג סק"ב מדוע אין נזק כזה בגדר 'גרמא'. וע"ע בגליון מ"ז במדור 'מעשה שהיה').

יתר על כן, הן ברור שאם המשאיל היה מתנה זאת מלכתחילה, היה השואל חייב לכבד את התנאי ולהשיב את הבגד נקי כפי שהיה. אם כן כאשר כן הוא מנהג העולם, הרי שהדבר מחייב את השואל כאילו התנו כן ביניהם.