- איני יודע במה חטאתי... - נאנח שמואל בעודו מתרומם מהקרקע - היום זה לא היום שלי... - סיים במליצה מרירית.

- מדוע אתה אומר כך? - עלץ לקראתו קלמן, בעל הבית. הוא החל מונה באזני שמואל את כל החסדים שעושה עמו הקב"ה בכל רגע ובכל עת - זכית לאשת חיל וילדים לומדי תורה ועושי חסד...

- או קיי... או קיי... הבנתי - רטן כנגדו שמואל שסבלנותו פקעה כמעט - עלי לרדת כעת לרכב (Car) שלי וכבר אחזור. שכחתי להביא עמי טעסטער (Test light).

- למה שתטרח ותרד. אשאיל לך מארגז הכלים שברשותי - שוב היה זה קלמן שניסה בכל כוחו להמתיק את האוירה.

קלמן, בעל הבית, הזמין בבוקרו של אותו יום את שמואל, טכנאי (Technician) במקצועו, שיתקן את מכונת הכביסה (Washing machine) בביתו ששבתה ולא 'הסכימה' לעבוד עוד.

מכיון ושמואל היה תפוס כבר לעבודות שקדמו להזמינו אליהן, הוא סיכם עם קלמן שיסור לבדוק את המכונה בסוף היום, בדרכו לביתו.

תוך כדי ששמואל שכב שרוע על הקרקע כדי לבדוק את מנוע (The engine) המכונה שנמצא בתחתיתה, תפס שמואל שלא הביא עמו את הטעסטער מרכבו. טכנאי מכונות בלא טעסטער נמשל לדג בלא מים...

מכיון וכבר רובו של יום כבר עבר, הרי שהעייפות נתנה את אותותיה בשמואל. לא היה לו כח עוד לרדת את כל קומות הבית לרכבו ולחזור ולעלותן שוב...  הוא שמח על הצעתו של קלמן כמוצא שלל רב.

הוא נטל לידיו את הטעסטער ועשה בו את מלאכתו, כשסיים התרומם כשהטעסטער בידיו. משום מה וללא אשמתו הוא מעד בעמידתו, וכשניסה לסמוך את עצמו נשמט הטעסטער מידיו ונשבר.

- הלא מילתי אמורה... השעה אינה משחקת לי היום... כעת עלי לקנות לך טעסטער חדש...

- בשום פנים ואופן! - חרד קלמן לקראתו - עיני ראו ולא זר שאנוס היית בנפילתך! 'אונס רחמנא פטריה'!

- מה שאין כן ב'שואל'! שם התורה חייבה אותו אף ב'אונס' (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ש"מ סעיף א')!

- אינני בטוח שנעשית ל'שואל' בכלל. הרי עשית מלאכה בכלי שלי בעבורי.

הגדרת 'שואל' היא ש'כל הנאה שלו'. בשעה שהשואל עובד עם הכלי, הוא - ורק הוא - נהנה מהכלי. אך כאשר אתה משתמש בזה לצורך תיקון כלי שלי, הרי שגם אני נהנה מכך! אינך 'שואל' בכלל!

...

הרב דייוויס, העורך הראשי של הגליון התורני 'תורת חיים' הנודע לתהילה, היה נחרץ בדעתו.

- בקהילתינו נתפרסמו כעת תקנות חדשות ובהן נאסר על החזקת מחשב (Computer) בבית. אני מחוייב לתקנות אלו ועל כן לא אוכל לעשות עוד את עבודתי - הודיע לטוביה, מנהל המכון.

- אינך יכול לעשות זאת! - נזדעק טוביה - כל עתיד הגליון תלוי בך! אינני חושב שאוכל למצוא מישהו אחר שיעשה זאת במומחיות כמוך!

- אני מבין ללבך. אך אינני מסכים לעבור על תקנות הקהילה.

- עלינו למצוא פתרון לכך - הרהר טוביה בקול - אולי תוכל לבוא אל משרדי המכון לעשות את מלאכתך במחשבים שלנו.

הדברים נפלו על אזנים קשובות והרב דייוויס סיכם עם טוביה שיקצה בעבורו מחשב אחד במשרדי המכון.

עוד באותו שבוע פינה הרב דייוויס מזמנו העמוס וסר למשרדי המכון לעשות את עבודתו.

בעודו שוקד במרץ על מאמר העוסק בעניני חג השבועות הקרב ובא, כבה לפתע המחשב. כל נסיונותיו להחיותו עלו בתוהו.

נתברר שוירוס (virus) נכנס במחשב ומחק את כל החומר שבתוכו. גם ההגנה המותקנת במחשב לא הועילה למנוע את הדבר.

מלבד עגמת הנפש הכרוכה בדבר, שיחזור (Restoring) החומר שבמחשב גם עלה להון רב.

הרב דייוויס פנה לבית ההוראה ושאלתו בפיו - האם עלי לשלם על תיקון המחשב? הדבר היה ב'אונס' גמור! אך מאידך, 'שואל' חייב באונסין!

...

מצאנו בפוסקים שדנו בבעל מלאכה שנשתמש לצורך מלאכתו בכליו של בעל הבית אם נחשב 'שומר חינם' או 'שומר שכר'. כגון, שבעל הבית הזמין כלי מסויים אצל האומן, ובכדי שידע האומן לעשותו כרצונו מסר המזמין לאומן כלי כזה שברשותו (עיין שו"ת התשב"ץ - טור שני שאלה ל' ובשו"ת רדב"ז - חלק ד' סימן אלף ורח"ץ).

הסיבה שכלל לא דנו בו הפוסקים אם 'שואל' הוא, היא משום שההנאה איננה רק בשביל האומן שידע כיצד לעשות את הכלי ויוכל להשתכר ממלאכתו. ההנאה היא גם לבעל הבית/המזמין שרוצה שהאומן יעשה כלי כזה בעבורו. כדי שיהיה לו דין 'שואל' על 'כל' (או 'רוב', עיין 'פסקי דינים' להאב"ד הגר"ח קאהן גליון י"ז) ההנאה להיות של ה'שואל'.

ומכאן יש ללמוד גם לכל אומן שמשתמש בכליו של בעל הבית (עיין במשפטי החושן סימן ש"מ הערות א' [ד] שכתבו כן בשם שומרי משפט, שו"ת סימן פ"ג). כיון שבהשתמשות ה'שואל'/האומן בכלי נהנה גם בעל הבית שהאומן עושה את מלאכתו, על כן אין האומן מוגדר כ'שואל', שהרי לא הוא ורק הוא נהנה בשימוש בחפץ, גם בעל החפץ נהנה מכך.

אמנם יש מהפוסקים (פתחי חושן - שאלה, פרק א' הערה ו') שהגבילו דין זה. לשיטתם, דוקא בנידון האמור לעיל שהאומן אינו יכול לעשות את מלאכתו לולי שבעל הבית ימסור לו דוגמת מה שמזמין, ומלכתחילה כך סיכמו שיעשה את עבודתו, הרי שבשאילתו של האומן לאותו הכלי יש גם הנאה לבעל הבית.

ובכלל, כך הוא הסכם העבודה בין המעביד לעובד שישתמש העובד בכליו של בעל הבית ופשוט שאין לו על כך דין שואל כלל.

אך כל שבעל הבית אינו מחוייב לעשות זאת ומעולם לא סיכמו על כך, הרי שאין לו כל הנאה משימושו של האומן/השואל.

האומן יצטרך למצוא במוקדם או במאוחר כלי לעשות את מלאכתו כפי שנתחייב מתחילה, והמשאיל/בעל הבית גמל עמו חסד בהשאלתו ותו לא. אין לו בעצם כל הנאה מכך ונחשב האומן ל'שואל'.

אלא שנראה שאף במקום שבעל הבית אינו מחוייב לתת את כליו לאומן, מכל מקום כל שיש לבעל הבית הנאה משימושו של האומן בכליו, שיזדרז במלאכתו ולא יתעכב בה הפועל אינו נחשב כשואל, שאין כל הנאה שלו.

וברור שיש צורך שיהא למשאיל בכך הנאה של ממש. מה שאין כן, כגון בנידון המעשה הראשון שאף אם קלמן לא ישאיל את הטעסטער לשמואל, הרי ששמואל יביא זאת מהרכב והעבודה תתעכב רק במספר דקות, בכהאי גוונא לא נחשב הדבר כהנאה לקלמן ושמואל בודאי 'שואל' הוא.

למעשה:

שמואל נחשב 'שואל' וחייב באונסין.

הרב דייוויס אינו נחשב 'שואל' ופטור באונסין, מעתה הסכם עבודתו עם הנהלת המכון שישתמש בכליהם ופשוט שאינו נחשב כשואל.

הנוהג בבתי מלון (Hotels) שמניחים במקררים (Refrigerators) שבחדרים בקבוקי שתיה. אמנם, המחיר שגובים בעבורם הוא גבוה מאד, לעיתים אף כפול מהמחיר בחנויות.

שאלה א': האם אין בכך משום 'אונאה' מצד בית המלון?

שאלה ב': אם אורח רוצה להשתמש בבקבוקים שבחדרו ולא לשלם מחיר כה מופקע, האם רשאי להחזיר תחתם בקבוקים אחרים שיקנה בחנות רגילה?

תשובה: בנוגע לשאלה א' - מצאנו בהלכה בדיני 'אונאה' חילוקים בין השווקים, דהיינו כל שוק והשער שלו. אין 'אונאה' מצד חנות המוכרת במחיר יקר יותר מכלבו גדול, כיון שכך הם מחירי כל החנויות הרגילות. גם לגבי בקבוקי שתיה בחדרים בבתי מלון, מחירם בכל בתי המלונות יקר יותר ממחיר בקבוק שתיה בחנות רגילה, כי מחמת הנסיבות שם ניתנו לשווק במחירים אלו, ולכן אין בכך משום 'אונאה' (עיין אריכות בזה בספר הלכות משפט להאב"ד הגר"ח קאהן, הקדמה פרק ד').

בנוגע לשאלה ב' - בודאי שאסור לגנוב, ואפילו על דעת להחזיר לבעלים (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן שמ"ח סעיף א'). מאחר והנהלת בית המלון בודאי אינה מסכימה לחליפין אלו, שכל כוונתם להרויח מכך שהאורחים יסכימו לשלם מחיר יקר בעבור בקבוקים אלו שבחדרם. אם כן הנוטל על מנת לא לשלם מחירם הנקוב אלא להחזיר אחרים תחתם, 'גנב' הוא.

[ולענין מלון שבבעלות גוים, יש מקילין בגונב מגוי על מנת להחזיר במקום שאין חשש חילול ה' (עיין שולחן ערוך הרב - דיני גזילה, קונטרס אחרון ס"ק ו', ובאורח חיים, סימן ת"מ, קונטרס אחרון ס"ק י"א), אבל יש שכתבו שאסור לגנוב על מנת להחזיר גם בגוי (עיין שו"ת אבני נזר, אורח חיים סימן מ"ד אות ד')].

אמנם, מי שלא ידע מכך ולקח בקבוקים שלא על מנת לשלמם אלא בדעתו היה לתת אחרים תחתם, יוצא ידי חובת 'השבת גזילה' בהניחו אחרים תחת מה שנטל ואינו צריך לשלם את מחירם הנקוב במעות דוקא (סימן שנ"ד סעיף ה'). 'גנב' ו'גזלן' חייבים בתשלום כלי שלם או דמיו (ש"ך שם סק"ז דלא כהרמ"ה שסובר שכשיש לו מעות צריך לשלם במעות דוקא).

אם כן, מי ששתה מהבקבוקים שבחדרו שלא על מנת לשלם את מחירם וכנ"ל, למרות ששתייתו לגניבה תיחשב, יוצא ידי חובת 'השבה' בהניחו אחרים תחתם ואף ששילם עליהם פחות מהמחיר שדורשים בבית המלון. וגם אם נאמר שבמלון דמי בקבוק זה ביוקר יותר ממה שנמכר בשוק, הרי כיון שהחזיר כאן בקבוק הרי גם לזה יש אותו שווי.