כשעזבתי את הדירה השכורה שלי, רציתי ליטול עמי את המזוזות שקבעתי כשנכנסתי לגור בה. השוכר החדש, שבא לגור שם אחרי, ביקש ממני שאשאיר לו את המזוזות והוא ישלם לי את תמורתן. דרשתי ממנו לשלם בעבור כל מזוזה סכום של 120$ והוא הסכים. לאחר זמן הוא הסיר את המזוזות כדי לבדקן, והמגיה שבדק אותן אמר לו ששויין אינו עולה על 100$. לאחר שבדק עם עוד מספר סופרים וכולם הסכימו לכך הוא דורש שאשיב לו את ההפרש שנתאנה על ידי.

שאלה: האם אני חייב להחזיר את האונאה?

תשובה: הלכה היא שאם נתאנה הלקוח או המוכר בשתות (שישית), צריך המאנה להחזיר את האונאה. דין זה נאמר  במכירת מטלטלין אבל קרקעות נתמעטו מפרשת אונאה (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רכ"ז סעיף כ"ט). נחלקו הפוסקים מה דינו של תלוש/מטלטלין שחובר לקרקע, כגון מזוזה הקבועה במשקוף הדלת. יש שהחשיבוה כקרקע ויש כמטלטלין. אם כן רשאי המאנה לומר 'קים לי' כשיטות המחשיבות זאת לקרקע ולפטור את עצמו מלהחזיר את האונאה (רמ"א סימן צ"ה סעיף א' ועיין עוד סימן רכ"ז סעיף ל"ד).

אלא שעדיין יש מקום לדון מה נחשב כ'מחובר' לקרקע? האם כל סוג חיבור נידון כ'מחובר' לקרקע', או שמא דוקא אם קבעו במסמרות ובטיט?

לגבי מכירת בית מצאנו דיעות שאף דבר שלא חיברו בטיט אלא ביתדות, נחשב כחלק מהבית ונמכר עמו בסתם (סימן רי"ד סעיף י"א). אך התם טעמא דמילתא הוא משום דדעת המוכר והלוקח היא הקובעת, ובדעתם היתה המכירה אף בהני כחלק מהבית. מכירת המזוזה המחוברת במסמרים למשקוף הדלת, ודאי דלכולי עלמא אין זה נחשב כחלק מהבית ומשום הכי חל עליה דיני 'אונאה' (וע"ע בפתחי תשובה שם סק"ה).

ומכל מקום בנידון דידן אין הלוקח יכול לבקש את אונאתו. חז"ל נתנו ללוקח זמן לברר את מחיר המקח מיד לאחר הקנין (סימן רכ"ז סעיף ז'). אף שאין דרך העולם להסיר את המזוזות מהפתחים, מכל מקום מאחר וכבר חלף זמן רב שבו יכל הלוקח לבדוק אם המחיר ששילם בעבור המזוזות היה הוגן והוא לא עשה זאת, הרי שמחל על אונאתו.