בגליון קי"ז התבאר שהחזקה ש'כל מה שתחת יד האדם שלו הוא' אינה מבררת שהנכס שלו היא, אלא שמפני 'המוציא מחבירו עליו הראיה' אין מוציאים מידו.

מוחזק שטוען שהנכס שבחזקתו אינו שלו

למרות זה כתבו הפוסקים שמפני החזקה ש'כל מה שתחת יד האדם שלו הוא' אף המחזיק עצמו אינו נאמן לומר שהנכס אינו שלו כשחב בזה לאחרים, כגון בעל חוב שבא לגבות חובו מנכסי הלוה, והלוה טוען שהנכס או המעות שבידו הם פיקדון או עיסקא, אעפ"כ גובה המלוה מפני החזקה שמה שתחת ידו של הלוה או המתעסק שלו  הוא[1]. הגם ש'כל מה שתחת יד האדם שלו הוא' אינה מבררת שהנכס שלו היא ועל כן טענת הלוה שהמעות האלה שבידו אינם שלו אינה סותרת את החזקה, מ"מ שעבוד המלוה על כל נכסים שנמצאים בחזקת הלוה כולל גם את הנכס שהלוה טוען שאינו שלו להיות בכלל חזקת המלוה, ואינו כמוציא מחבירו[2].

רוב בממון נגד המוחזק

בכל התורה הולכים אחר הרוב[3] מלבד בממון שקיי"ל שאין הולכים בממון אחר הרוב[4]. כלל זה שאין להוציא ממון מהמוחזק על ידי הרוב, נאמר למרות ש'רובא וחזקה רובא עדיף'[5].

להוציא מהמוכר על ידי רוב לאחר ששילם הלוקח

דוגמא בגמרא שאין הולכים בממון אחר הרוב להוציא ממון מהמוחזק הוא הקונה שור כשהרוב קונים שור לחרישה ונמצא שרק ראוי לשחיטה - כגון שהשור נגחן שאסור לקיימו חי מפני שהוא מזיק -, וכבר שילם בעד המקח, לא יכול הלוקח לטעון שהוא מרוב הלוקחים לחרישה להוציא מהמוכר שמוחזק במעות, שכאמור המוחזק עדיף מהרוב[6].

בטעם הדבר שאין הולכים בממון אחר הרוב להוציא ממון מהמוחזק, כתבו ראשונים שסומכים את המיעוט לחזקת ממון נגד הרוב שלא להוציא ממון ע"י הרוב[7]. יש שפירשו דבריהם שזה מפני הכלל ש'המוציא מחבירו עליו הראיה', והרוב אינו ראיה כנגד המוחזק בצירוף המיעוט[8], או עכ"פ כוח המוחזק בפנינו בצירוף המיעוט עדיף מהרוב[9] ויש שכתב שלמדים מהפסוק 'על פי שנים עדים יקום דבר' שאין להוציא ממון בלי עדים, ורוב אינו בירור כעדים[10].

לטעמים האמורים יש נפק"מ לדינא. דהיינו האם המוחזק עדיף רק מרוב שאינו לפנינו (רובא דליתא קמן) או אפילו מרוב שלפנינו (רובא דאיתא קמן), והאם המוחזק עדיף מרוב רק כשמוחזק לפנינו או אפילו אם הוא מוחזק במרא קמא[11], כפי שיבואר להלן בע"ה.

להוציא מהלוקח על ידי רוב לאחר הקנין

האחרונים דנו האם הכלל שאין להוציא עם רוב מהמוחזק, נאמר אף על מי שמוחזק בקיום המקח אבל לא מוחזק במעות, כגון שנמכר המקח בקנין (ובזה נעשה המוכר מוחזק בקיום המקח[12]) אבל הלוקח לא שילם עדיין ומוחזק במעות, ורוצה לבטל המקח בטענת מקח טעות כאשר הרוב מסייע את המוכר שלא היה מקח טעות.

הדיון הוא בלוקח שור שנמצא ראוי רק לשחיטה וכן קונים הרוב, אבל הלוקח שלא שילם עדיין אומר שקנהו לחרישה ורוצה לבטל המקח, שיש פוסקים[13] שגם בזה הלוקח יכול לבטל את המקח מפני שמוחזק במעות ואע"פ שהרוב קונים לשחיטה מסייע לחזקת המקח של המוכר, המוחזק במעות עדיף ממנו[14], כלומר, הלוקח שמוחזק לפנינו במעות עדיף בצירוף המיעוט מהמוכר שרק מוחזק בקיום המקח הגם שהרוב מסייעו[15] אבל יש שכתבו[16] שאין לבטל את המקח שכבר נקנה בקנין גמור ע"פ הרוב או אפילו רק ע"פ מחצה, כלומר, על המבטל את קיום המקח שנעשה בקנין ברור נאמר המוציא מחבירו עליו הראיה, ומה שהלוקח מוחזק במעות אינו ראיה לבטל את הקנין המקח[17].