בגליון הקודם[1] התבאר שאם לא קצבו זמן לשכירות ('שכירות סתם'), אזי בשכירות מטלטלין יכול כל אחד לחזור בו מתי שירצה[2] ובשכירות בתים לאחר שלושים יום או שנה כפי המנהג[3].

חיוב הודעה בשכירות בתים

המשכיר בית בלי קביעות זמן, והודיע לשוכר שרוצה להוציאו, או אם השוכר הודיע למשכיר שרוצה לחזור בו ולצאת, לא יצא השוכר מיד. חז"ל תיקנו שגם לאחר ההודעה תמשיך השכירות פרק זמן ('זמן הודעה'), הן כדי לתת זמן לשוכר למצוא בית אחר, והן כדי שהמשכיר יוכל למצוא שוכר אחר[4]. בתוך זמן זה המשכיר אינו יכול להוציא את השוכר, והשוכר חייב להישאר בבית ולשלם את דמי השכירות או יעמיד אדם אחר הגון במקומו[5]. הקדים השוכר לשלם את דמי השכירות בעד זמן ההודעה[6], ותוך הזמן מצא אחר במקומו, נחלקו הפוסקים האם המשכיר יכול למנוע ממנו להעמיד אחר במקומו[7].

השתנה מחיר הבית

השתנו מחירי הבתים תוך זמן הודעה מעת שנשכר הבית, אם התייקרו יכול המשכיר לתבוע מהשוכר ההפרש, ואם אינו רוצה לשלם יצא מיד, ואם הוזלו הבתים והשוכר רוצה לצאת, יכול השוכר לתבוע שישלם מחיר כפי ששווה כעת או יצא מיד[8]. עבר זמן ההודעה ולא הודיע המשכיר שישלם כפי היוקר, והמשיך השוכר לדור בה לא יוכל המשכיר לתבוע אחר כך שישלם כפי מה שהתייקרו[9].

יצא השוכר תוך 'זמן הודעה' ולא מצא המשכיר שוכר אחר[10], דנו הפוסקים האם השוכר מחויב לשלם דמי השכירות עד תום זמן ההודעה[11], ולכו"ע אינו יוצא ידי שמים עד שיפצה את המשכיר מההיזק שגרם לו[12].

זמן ההודעה

בגמרא קבעו את אורך זמן שבו אין זכות לבטל את השכירות כפי תנאי המקום. במקום שמצויים בתים כגון עיירות, בימי קיץ הוא שלושים יום, ובימות הגשמים שקשה לטלטל ממקום למקום, מחג הסוכות עד אחר הפסח. הואיל ובפרק זמן זה המשכיר אינו יכול להוציאו והשוכר אינו יכול לבטל השכירות, אם הודיעו כ"ט יום לפני חג הסוכות אינו יכול להוציאו עד לאחר חג הפסח[13].  בכרכים שהוא מקום שווקים, הואיל והרבה באים לגור שם קשה למצוא בתים, קבעו זמן של שנים עשר חודש[14], וכן בחנויות שמשלמים בהקפה הרחיבו בכל מקום את זמן הודעה לשנים עשר חודש[15].

זמן הודעה בזמנינו

הנראה מהפוסקים, שחז"ל קבעו את זמני ההודעה כפי תנאי המקום, ולכן גם עתה קובעים בי"ד את זמן ההודעה כפי תנאי המקום[16]. כמו כן נותנים לכל אחד כפי הנצרך לו ולא משווים את הזמן לשניהם, כגון אם קשה לשוכר למצוא בית אחר ואילו למשכיר קל למצוא שוכר, נותנים לשוכר יותר זמן מאשר למשכיר[17]. ובזה נכון שהמשכיר ינהג לפנים משורת הדין, ואף אם כפי שהודיע לשוכר יכול להוציאו אבל השוכר מתקשה מאוד למצוא דירה, לא יוציאנו[18]. נראה שאם התייקרו הבתים והשוכר אינו רוצה לשלם כפי היוקר, יכול המשכיר להוציאו אף לפנים משורת הדין[19].

הודעה בקצבו זמן שכירות

קצבו זמן לשכירות או שיש מנהג ברור לזמן השכירות, אין חיוב הודעה הן על השוכר והן על המשכיר, וכיון שנשלם זמן השכירות יכול השוכר לצאת מיד או המשכיר להוציאו אפילו בזמן הגשמים, שהרי על דעת כן שכרו את הבית[20].

'חוק הגנת הדייר'

ישנם מדינות שתיקנו 'חוק הגנת הדייר' ומדינא דמלכותא אי אפשר להוציא את השוכר אף לאחר תום זמן השכירות וגם לא להעלות את שכר הדירה יותר מאחוז קבוע כל שנה. הפוסקים דנו האם גם בדיננו מתחשבים בחוק זה אם התברר שהחוק הוא לטובת המדינה[21], ויש שכתב שאם התברר שדעת האנשים להשכיר כפי הדינא דמלכותא, מחייב החוק מצד המנהג[22].