שני ערבים להלוואה אחת
הלוואה שיותר מערב אחד נכנסו לערבות עליה[1], רבו פרטי הדין הן במידת אחריות הערבים כלפי המלוה לשלם לו מה שהתחייבו, והן באחריות הערבים אהדדי, לגבות מהערב האחר מה ששילם למלוה בעדו, כפי שיבואר.
קבלו ערבות בנפרד
המדובר שהערבים נכנסו לאחריות יחד, אבל אם קבלו ערבות כל אחד בנפרד בעד אותה ההלוואה, גובה המלוה כל החוב ממי שירצה, והערב שהמלוה גבה ממנו אינו חוזר וגובה מחבירו[2]. ונראה שדנין בזה לפי האומדנא, שאף אם לא היו יחד בעת שנכנסו לערבות אם מוכח מהענין שקבלו הערבות ביחד, הם כערבים שנכנסו לאחריות יחד יחד[3].
- אחריות הערבים למלוה
שני ערבים שקבלו ערבות ביחד לאותה הלוואה, כשאמר מתחילה מאיזה מכם שארצה אפרע החוב, יכול לגבות כל החוב מאחד מהם[4].
לא אמר המלוה בתחילת ההלואה ממי שארצה אפרע, נחלקו הראשונים האם יכול לגבות כל החוב מערב אחד הגם שיש לשני הערבים נכסים לשלם ביחד את החוב.
יש שכתבו שהמלוה יכול לגבות כל החוב מאיזה ערב שירצה ואינו צריך לטרוח לגבות מכל אחד חלקו, בדומה להלוואה עם כמה משכונות שיכול לגבות כל ההלואה ממשכון אחד[5], ויש שכתבו שגובה רק חצי הלוואה מכל ערב שמתחילה הלוה על דעת שניהם ועל דעת כן נשתעבדו[6], ודומה לשנים שלוו מאחד שגובה מכל לוה חצי החוב, ורק אם אינו מוצא לגבות משניהם גובה הכל מאחד[7].
יש שהכריע שערבים בשעת מתן מעות שהתחייבו בגלל שהמלוה הוציא המעות על פי שניהם, גובה מכל אחד החצי, אבל כשנעשו ערבים לאחר מתן מעות נתחייב כל אחד בגלל ששעבד עצמו לכל ההלואה, ולכן גובה כל ההלואה מאחד[8], ויש שכתבו שערבים קבלנים לכו"ע משתעבדים מעצמם והמלוה גובה כל החוב מאיזה שירצה[9].
מחל לאחד הערבים
אמר המלוה מתחילה אפרע החוב מאיזה מכם שארצה, ומחל לאחד מהם, יכול לגבות כל החוב מהשני שהרי כל אחד בפני עצמו משועבד למלוה[10].
לא התנה המלוה שיכול לפרוע ממי שירצה, ומחל לאחד משני הערבים, נחלקו הפוסקים האם עדיין יכול לגבות כל החוב מהערב השני ואפילו אם הם ערבים קבלנים. יש שכתבו שלסוברים שהמלוה יכול לגבות כל החוב מאחד הערבים לא נפטר הערב השני אבל לסוברים שאינו יכול לגבות כל ההלוואה מערב אחד גובה ממנו רק את מקצת החוב[11], ויש שכתב שאם לערב שמחל לו אין נכסים, לכו"ע יכול המלוה לגבות מהערב השני את כל החוב[12].
- אחריות הערבים אהדדי
כתב המחבר[13] כשקדם אחד הערבים ופרע את כל החוב, חוזר וגובה חלקו מחבירו, יש שכתב שזה רק לסוברים שהמלוה אינו גובה הכל מערב אחד שלכן הם משועבדים אהדדי לפרוע כל החוב, והפורע חוזר וגובה מה ששילם בעד חבירו, וממילא אם המלוה התנה אפרע ממי שארצה לא משועבדים אהדדי לשלם החוב ואם המלוה נפרע מאחד אינו חוזר לפרוע מחבירו, וכן לסוברים שגובה מכל אחד הכל אינו חוזר וגובה מהשני[14], ויש שכתבו להיפך, שרק לסוברים שהמלוה יכול לגבות הכל מאחד נשתעבדו אהדדי שאם יפרע מאחד חוזר וגובה מחבירו, ואילו לסוברים שהמלוה גובה מכל אחד מחצה לא נשתעבדו אהדדי, ואם קדם אחד ופרע הכל כאילו פרע חובו של חבירו, ואינו חוזר וגובה ממנו[15].
בדומה לדין האמור נחלקו הפוסקים אם מחל המלוה לאחד מהם וגבה מדינא הכל מהערב השני[16] האם חוזר וגובה מהראשון, דלפי הסוברים שהשתעבדו הערבים אהדדי מה שהמלוה מחל לערב האחד אינו מפקיע את זכות הערב שפרע למלוה לגבות מחבירו ערב לו, ואילו לסוברים שלא נשתעבדו אהדדי אינו חוזר וגובה מחבירו[17].