קיבלתי חשבונית (Invoice) מאחד מאלו המספקים סחורה לעסק שלי. הסכום שהיה רשום בחשבונית, היה פחות מהסכום שידעתי שאני חייב לו. כשהערתי לו על כך, הוא ענה שהוא בדק ברשימותיו והסכום הרשום בחשבונית הוא נכון ואינני חייב לו יותר מסכום זה.

שאלה: האם כיון שאני בטוח שהוא טועה והחוב שלי גדול יותר, עלי לשלם לו כפי הידוע לי? ומה הדין עם בעתיד הוא יכיר בטעותו ויבקש ממני לשלם את מותר החוב, האם אני יהיה חייב לעשות זאת?

תשובה: כדי לפתור שאלה זו יש לדון מה משמעות זה שבעל החוב עומד על שלו וטוען שהחוב פחות מהידוע לחייב. האם הוא בעצם מוחל על מותר החוב? או שמא, הוא רק מסתמך על הידוע לו ואין בכך שום מחילה, מאחר שטעה בחשבונו. ברגע שתיוודע לו הטעות, יוכל לגבות את המותר.

כתב המחבר (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן ע"ה סעיף י"א) שכאשר המלוה טוען שהלוה איננו חייב לו, ומכחיש בכך את דברי הלוה שטוען שקיים חוב - שוב הלוה פטור מתשלום החוב. זו לא טעות גרידא, אלא מחילה על החוב. אנו תולים שהמלוה בודאי ידע מחוב זה, שאין אדם שוכח מי חייב לו, ונתכוון בהכחשתו למחול על החוב. ולא אמרינן דהוה מחילה בטעות, דכיון שאמר לו הלוה שחייב, היה לו להשים על לבו לדקדק, ומדלא עשה כן בודאי מחל בלב שלם (טור). לפיכך הלוה פטור מלשלם את החוב אף לא לצאת ידי שמים, שהרי החוב נמחל (מהרש"ל וב"ח הו"ד בש"ך ס"ק ל"ב). גם אם המלוה לאחר מכן טוען שנזכר מהחוב, אם המלוה אמר בברירות שאינו חייב לו פטור הלוה מלשלמו. אנו תולים שידע מכך גם מקודם ומחל עליו ועתה מתכוין לחזור ממחילתו (עי' סמ"ע שם ס"ק כ"ז-כ"ח וש"ך ס"ק ל"א-ל"ב ואורים ס"ק כ"ט).

אלא שאם הלוה מאמין למלוה, חייב לשלם את החוב לצאת ידי שמים. יתר על כן, אם בית הדין מבינים לפי העניין שהמלוה שכח מהחוב, הם יחייבו את הלוה לשלם את החוב ולא תלינן שהמלוה מחל על כך, אלא רק שכח מכך. כגון, בעלי עסקים גדולים או עשירים גדולים. גם אם מדובר בפיקדון, חייב הנפקד להשיבנו לידי בעליו דלא מועיל על כך מחילה (ערוך השלחן - שם סעיף ט"ו).

כאשר הנושה מסתפק אם יש חוב, חייב הלוה לשלם אותו כשיתברר לנושה שיש חוב. אלא שכל זמן שלא תבע זאת ממנו איננו חייב ואנו תולים שהוא מוחל על כך (תומים שם סקכ"ט).

אשר על כן, כאשר הספק טוען שהחוב איננו גדול כפי שאמרת, אנו תולים שהוא מחל לך על המותר (אבל עי' הגהות אמרי ברוך על הש"ך ס"ק ל"א שדין זה הוא רק באמר כן בבית דין, אבל מסתימת שאר פוסקים לא נראה לחלק בכך). אלא שאם הוא מסתמך על רשימותיו ואיננו זוכר בעצמו, כאשר הוא יברר זאת ויתבע זאת מידך, תהיה חייב לשלם לו זאת.