דוד עזב את ביתו, מאוחר כבר ועליו להגיע למקום עבודתו. בדיוק כעת, 'החליט' המייבש (Dryer) שבביתו לחדול מפעולתו. הטכנאי (Technician) שהזמיןשסוף סוף הגיע, והוא נתפנה לעזוב את ביתו.
- הוא 'היימישע יוד' - הסביר בטלפון לרעיתו, שחששה להשאירו לבד בביתם - את יכולה להיות רגועה. הוא גם מאוד זול, $60 לשעת עבודה.
מאוחר יותר קיבל דוד שיחה מהטכנאי - הלו, ר' דוד! הבעיה נמצאת בצינור המוביל את האויר החם היוצא מן המיבש החוצה, אך יש לנו בעיה קטנה...
- מהי?
- הייתי צריך לצאת החוצה, לחצר, כדי לטפל במבואות הצינור שנמצאים בחוץ. בינתיים נכנס חתול לביתך והפך את הכלים שהיו מונחים על המזנון (Buffet) שבסלון הבית... כנראה שלא סגרתי את הדלת עד הסוף...
- צר לי על כך, המקום ימלא חסרונך...
- אל תמהר... מי אמר שאני חייב לשלם עליהם?
- זיל קרי בי רב - ענה דוד בכעס עצור - 'כל האומנין שומרי שכר הן' (בבא מציעא דף פ' ע"ב).
- אדרבה, מטונך... - הראה הטכנאי את כוחו - כיצד נהפכתי לשומר? אפילו את המייבש, שעליו הופקדתי, לא הגבהתי ולא עשיתי בו קנין (עיין שלחן ערוך - חושן משפט, סימן רצ"א סעיף ה')! כיצד נהפכתי לשומר שכר על הכלים שעמדו בסלון? אתמהה.
- וכי אם תניח את דלת בית חבירך פתוחה ויבואו אחריך מזיקין, תיפטר? העולם איננו הפקר!
- כל זה אכניס... גם במקום כזה, אם לא מצויים מזיקים שיכנסו מבעד לדלת, פטור. זהו גרמא בנזקין (עיין תשובת מהרשד"ם - חושן משפט סימן שס"ה ובים של שלמה - בבא קמא, פרק ו' סימן ג'. ואם ברי היזיקא, עיין בפעמוני זהב סימן שצ"ו). וכי מעולם לא קרה לך שהדלת בביתך נשארה פתוחה קצת???
...
- תבוא עם הרכב (Car) למוסך (Garage) שלי ואבדוק לך אותו - חתם אליהו מ'טכנופיקס' את השיחה.
כעבור מספר דקות הופיע שלום בשער המוסך - אשאיר כאן את הרכב, תתקשר להודיע לי כשתגמור את התיקון. אני צריך את הרכב עוד להיום בצהריים...
- ראית את השלט שעל הקיר - וידא אליהו - החוק מחייב $75 על כל שעת עבודה של איבחון (Diagnosis)!
אליהו הניח את הרכב דלוק בצד המוסך, הוא רצה לבדוק האם הבעיה נמצאת במנוע. לאחר כמחצית השעה הוא חזר מצידו השני של המוסך, ועיניו חשכו. הרכב איננו ואני אנה אני בא?!
כנראה אחד מהעוברי פרחי ניצל את ההמולה שבמוסך, נכנס לרכב הדולק ויצא עמו לדרכו - מדוע בעצם שלא יעשה זאת? - הרהר אליהו לעצמו במרירות - הרי שלחן והרי בשר והרי סכין... הכל היה מוכן בעבורו...
- מעולם לא קרה לי דבר כזה - הסביר לשלום ההמום בטלפון - הרכב היה בתוך המוסך שלי(!) ומישהו העיז לגנבו כך לאור היום!
- אני לא מאמין שחברת הביטוח תשלם על גניבה שכזו. הרכב דלק כך ללא השגחה!
- מה תעשה?
- מה אעשה??? אתבע אותך!
- הסברתי לך שזה דבר רגיל להניח כך רכב. למה שאתחייב לשלם על כך?
- נניח שאתה צודק ואין זו 'פשיעה'. 'גניבה ואבידה' יש כאן! 'כל האומנין שומרי שכר' - חזר על ההלכה הידועה לכל.
...
רש"י בפירושו על דברי המשנה הנ"ל כתב וז"ל 'קבלנים המקבלים עליהם לעשות המלאכה בבתיהם'. יש מי שדייק בלשון רש"י דדין זה הוא רק באומנין שהם קבלנים. אם הם שכירים המקבלים את שכרם לפי זמן העבודה, אינם בכלל האמור (סמ"ע סימן ש"ו סק"א).
בטעם הדברים ביאר הסמ"ע, דהרי מה שאומן נעשה לשומר שכר אינו מחמת השכר שמקבל על עבודתו. שכר זה אינו בעבור שמירה, אלא תמורת מלאכתו. שכרו הוא בכך שהוא נהנה שבחרו הבעלים דוקא בו שיתקן בעבורם ולא באחרים. הנאה זו לא שייכת כל כך בשכיר, שיכולים הבעלים לשלחו ולקחת אחרים תחתיו.
אמנם בש"ך (שם סק"א) פליג וס"ל דאף שכיר הוי שומר שכר.
דיוק נוסף העולה מדברי רש"י הנ"ל, הלכה זו היא דוקא כאשר המלאכה נעשית בביתו של האומן. כאשר האומן בא לבית בעל הבית ושם נעשית מלאכתו, הוא איננו שומר שכר.
גם להלכה זו הסכימו בסמ"ע (שם) ובב"ח (ריש סימן ש"ו ועיין בפתחי תשובה שם סק"א). כל זמן שהאומן נמצא בבית הבעלים, לא נסתלקו הבעלים מאחריותם על החפץ וממילא הוא פטור משמירתו. ובב"ח הוסיף בטעמו, שבגמרא (בבא מציעא פ' ע"ב) אמרינן דהטעם שאומנין הוו שומרי שכר, כיון שנהנים בכך שתפוסים בחפץ בשכרם (עיין 'מעשה שהיה' - גליון ל"ז). טעם זה אינו שייך כאשר המלאכה נעשית בבית בעה"ב.
גם כאן נחלק עליו הש"ך (שם) והסכים בקצות (שם סק"ד) לדבריו, ונקטו שניהם שאף בבית בעה"ב נחשב האומן לשומר שכר.
ועתה נבוא לדון למעשה במעשה שהיה. במקרה הראשון - לכאורה נראה שאף לדברי הש"ך וסייעתיה דאף בבית הבעלים דין שומר שכר לאומנין, היינו דוקא על אותו החפץ שנמסר להם לתקנו. אך לחייבם על כל מה שנמצא בבית הבעלים כשומר שכר, הדבר רחוק מן הסברא (ואף שמצאנו פלוגתת הפוסקים במשרת שמקבל שכר על עבודתו בבית בעלים אי הוי שומר שכר על כל מה שבבית, עיין מחנה אפרים סימן ל"א משומרים שהביא דברי המהרש"ך ובקצות סימן רצ"א סוס"ק ו', הביאם בפתחי תשובה סימן ש"ג סק"א. היינו דוקא במשרת שנשכר לכל מלאכת הבית, אך בנידון דידן קשה לומר שאומן שקיבל אחד מחפצי הבית לטפל בו יהפוך להיות שומר שכר על כל הבית, עיין בפתחי חושן - פיקדון, פרק א' הערה י"ז דאפילו שומר חינם לא הוי).
גם ליכא הכא משום 'פשיעה', כיון שלא מצוי שיקרה נזק בהיעדרות כה מועטת מהבית כששוהה בקירבת מקום. ושלישית, הרי האומן מעולם לא עשה קנין על כל כלי הבית להיעשות עליהם שומר (ולגבי המייבש עצמו שבו מטפל, עיין בנתיבות בסימן ש"ו סק"א. אמנם עיין ערך ש"י סימן רצ"א ס"ה ומנחת פתים סימן ש"ו ס"ד שדנים בדבריו).
לגבי המקרה השני - ראשית, יל"ע אם בכלל יכול האומן לומר 'קים לי' כשיטת הסמ"ע ולפטור את עצמו מחמת היותו שכיר, כיון דהיא שיטת יחידאה. בפרט, שיש מקום לומר שאף הסמ"ע יודה לחייב בנידון דידן. כל מעלתו של הקבלן על פני השכיר היא כיון שהבעלים לא יחליפוהו באחר וחייבים לתת לו לגמור את מלאכתו, וכנ"ל. אם כן כאשר השכיר גם הוא בטוח בזאת, אין דינו נופל מהקבלן והוי שומר שכר החייב בגניבה ואבידה. יתר על כן, מחמת טעם זה עצמו אף באמת ייחשב כקבלן ולא כשכיר יום (מה גם שיכול לעשות מלאכתו אימתי שירצה, עיין סמ"ע סימן רכ"ז סקנ"ט, נתיבות סימן רס"ד סק"ח וחכמת שלמה סימן של"ג סעיף ג').