בימות הקיץ אני מלמד באחד הקעמפ'ס בהרים. כחלק מהתשלום על עבודתי, אני מקבל מהמטבח של הקעמפ ארוחות מבושלות עבורי ועבור משפחתי. בשבוע האחרון אירע אונס, והנהלת הקעמפ אינה מסוגלת עוד לבשל במטבח הקעמפ. אשר על כן, נאלצה ההנהלה לקנות אוכל מבושל מוכן עבור התלמידים.
מאידך, בעבור אנשי הצוות מנסה הנהלת הקעמפ להשתמט מכך, והיא מסכימה לשלם רק עבור מצרכי המזון ואנו ניאלץ לבשל בעצמינו.
שאלה: האם הם רשאים לנהוג כך?
תשובה: מצאנו נידון דומה בפוסקים. משכיר שנתחייב לשלם הוצאות הסקת הדירה עבור השוכר, ונתייקרו העצים עד למאד בתוך זמן ההתחייבות ורוצה לחזור בו. והשוה זאת בנחלת צבי (סימן שי"ב) לפלוגתת הפוסקים לגבי מזונות ודכדלהלן.
מי שהתחייב לשלם מזונות לתקופה ומחירם עלה עד למאד באופן דלא שכיח ורוצה לחזור בו. יש מהפוסקים (ט"ז אבן העזר סימן קי"ד והבית שמואל שם סק"ג) שהצדיקו את המתחייב, שהרי על דעת כך לא התחייב מעולם. הם מדמים זאת להא דמבואר בשלחן ערוך (חושן משפט סימן רכ"ה סעיף ג') שהמקבל עליו אחריות על קרקע שמכר ואירע אונס דלא שכיח שפטור. אך שאר הפוסקים סבירא להו שאינו דומה לקבלת אחריות ושאין המתחייב יכול לחזור בו, שכבר חל שעבוד על נכסיו לתקופה שנתחייב בה. ולמעשה נקטינן דהוי ספיקא דדינא ואי אפשר להוציא מיד המוחזק (משפט שלום סימן ר"ט סעיף ד' בהג"ה ד"ה 'והנה הט"ז'. ועיין בהלכות משפט סימן רכ"ז ס"ט ענינים נוספים אות י"א).
אלא שכל זה הוא דוקא לגבי המשכיר שיכול לחזור בו מההתחייבות, אך גם השוכר מצידו בודאי שיכול לחזור בו. מעולם הוא לא הסכים לשכור אם המשכיר לא ישלם לו את דמי ההסקה (נחלת צבי שם).
הוא הדין לנידון דידן, אמנם אי אפשר לחייב להנהלת הקעמפ לספק להצוות אוכל מוכן. אך המלמדים ואנשי הצוות מצידם יכולים לחזור בהם ולא להמשיך בעבודתם, כיון שקבלת מאכלים מבושלים הוא חלק מתשלומי שכירותם.
עוד נראה להוסיף, בנידון דידן הנהלת הקעמפ מעולם לא נתחייבה למזון מבושל, אלא שתתן ממה שנתבשל במטבח שלהם. יש מקום לומר דבכהאי גוונא שאין מבשלים במטבחם, שוב בטלה ההתחייבות (אמנם הצוות מצידם יכולים לחזור וכנ"ל).