- מה קורה עם הבית החדש שלך? - שאל דניאל את מרדכי - כבר גמרת לבנותו?
- כמעט לגמרי - צהל מרדכי - צריך לסיים דברים קטנים פה ושם והבית יעמוד על מכונו. אני מתכונן לערוך חנוכת הבית מיד לאחר הפורים...
- נו, כנראה גם זכית לקיים מצוה שלא בכל יום באה לידינו...
- מה כוונתך?
- מצוות 'מעקה'! כמאמר הכתוב 'ועשית מעקה לגגך' (וקבע המחבר הלכות אלו בשלחן ערוך - חושן משפט סימן תכ"ז. ועיין בסמ"ע שם סק"א)!
- בטח! בטח! הזמנתי מעקה מהודר לגג! אתמול הפועלים חיברו אותו!
- הפועלים? הרי שהפסדת את המצוה!
- על מה אתה שח? הפועלים עשו זאת בביתי!
- ובכן...
- בבית שלי יש כעת מעקה וקויים בו מאמר הכתוב 'ולא יפול הנופל ממנו'!
- גם ברכת על 'מצוה' זו???
...
בפתח בית המדרש תלתה לה מודעה וזה תוכן דבריה:
שימו לב!
בפרוס עלינו ימי השמחה והכל מרבים אהבה וריעות ב'משלוח מנות איש לרעהו'. באנו בזאת לעורר את לב המתפללים כי לא נכון שישלחו את משלוחי המנות עם ילדיהם הקטנים שלא באו לכלל מצוות. 'קטנים לאו בני שליחות נינהו' (כמבואר בשלחן ערוך - חושן משפט, סימן קפ"ח סעיף ב') ואין יוצאים בשליחותם ידי חובה!
על החתום, המעוררים
קבוצת מתפללים התגודדה סביב המודעה והתווכחו האם הצדק עם אותם 'המעוררים', זה מצדד בכה וזה בכה.
- אני כבר זמן רב טוען שהדור שלנו, דור עני בדעת, מחפש להיות מן 'המחמירים' בדברים שלא שיערום אבותינו ואבות אבותינו... - נישא ברמה קולו של שלמה, ראש המדברים.
בעוד שלמה מדבר, עבר במקום ר' זונדל, מזקני תלמידי החכמים. הוא שמע את 'נאומו' של שלמה ורצה לדעת במה דברים אמורים. ביראת הכבוד לְקָחוֹ שלמה ללוח המודעות והראה לו את המודעה שקוממה אותו.
כשכילה לקרוא את המודעה פנה ר' זונדל לכל הסובבים כשבת שחוק נסוכה על פניו - דוקא כבר נסתפק בכך אחד מגדולי הדורות. רבי עקיבא איגר!
- היכן?
- מובא כן משמו בכמה מקומות - ענה ר' זונדל והחל מונה את חלקם - בתשובת 'אבני צדק' (אבן העזר, סימן ק"ה) וכן בספר 'פסקי תשובה' (פיעטרקאווסקי, סימן קמ"ח) כתבו שהגאון רבי עקיבא איגר שאל שאלה זו לחתנו, ה'חתם סופר'.
- 'פּוּק חַזִי מַאי עַמָא דְבַר', מי אינו שולח מנותיו על ידי קטנים??? - העיר דוד, משומעי 'לקחו' של שלמה - וכי יעלה על הדעת שבכל הדורות לא קיימו מצוות חכמים של 'משלוח מנות' (עיין שו"ת מהר"י אסאד, סימן ר"ז)?!
- אך עדיין, מדוע? מדוע לא שולחים את 'משלוח המנות' דוקא על ידי שליח הגון וכשר? - התעקש ר' זונדל - מקרא זה אומר 'דרשני'...
הכל חיכו למוצא פיו של ר' זונדל.
- ידוע ספיקו של ה'בנין ציון' (סימן מ"ד הביאו במשנה ברורה סימן תרצ"ה סקי"ח) באחד שנותן בעצמו את משלוח המנות לרעהו ולא שלח זאת על ידי שליח כמאמר הכתוב 'ומשלוח מנות', אם יוצא ידי חובת המצוה.
אף שרוב מהפוסקים הקלו ונקטו שיצא בכך ידי חובה גם כשנותן בעצמו (עיין בשו"ת מהר"י אסאד הנ"ל ובכף החיים סימן תרצ"ה סקמ"א ועוד), מכל מקום לענייננו, רואים אנו דמצות 'משלוח מנות' כלל לא נאמרה חובתה על גופו של המקיים. אדרבה, יש מקום לומר שאם עשה זאת בעצמו, לא יצא ידי חובתו וכספיקו של ה'בנין ציון'.
מעתה, כל מה שמצינו בדיני 'שליחות' שהשליח צריך להיות בר דעת ולאפוקי קטנים, היינו דוקא במקום שהצריכה התורה שיעשה את המצוה בעצמו. בזה אמרינן שאף שיכול לשלוח שליח, צריך שהשליח יהיה במקומו, 'כמותו'. כדי ש'שלוחו של אדם' יהא 'כמותו' צריך שיהיה ישראל ובר דעת.
ביתר ביאור, יש שני סוגים במצוות. יש מצוות שמוטלות על האדם עצמו בדוקא לעשותן. לעומתן, יש מצוות שהתורה לא הזקיקתו לאדם שיעשה אותם בעצמו, העיקר שמצוות אלו יֵעָשׂוּ. עליו להשתדל שיבואו לכלל מעשה, אך תו לא מידי.
אף מצות 'משלוח מנות' מסוג מצוות אלו היא. חכמים מעולם לא הטילו את המצוה על האדם עצמו שיעשנה, להיפך המובחר הוא שיעשנה דוקא על ידי אחרים וכנ"ל (עיין ב'מקור חיים' לבעל החו"י סימן תרצ"ד דבזה אמרינן מצוה בשלוחו יותר מבו משום פרסומא ניסא). אם כך, אין כל חיסרון שהשליחות נעשתה על ידי קטן. מאי אית לך למימר? דלא מתייחס מעשה המצוה למשלח? אין בכך כל צורך (חתם סופר - גיטין דף כ"ב ע"ב ד"ה 'והא לאו' וסיים שם 'והבן זה כי כבר טעו בו גדולים וטובים ממני' וכנראה שכוונתו להגרע"א חמיו. ועיין עוד בדבר אברהם - חלק א' סימן י"ג אות ד').
...
בדרך אחר יש ליישב מה ששולחים משלוח מנות על ידי קטן והוא בהקדם מה שמצאנו בדברי הפוסקים שדנו האם יכול אדם לעשות מעקה בביתו על ידי פועל גוי.
הגאון רע"א בהגהותיו (חושן משפט, סימן תכ"ז סעיף א') וה'פתחי תשובה' (שם סק"א) מביאים את דברי ה'מחנה אפרים' (סימן י"א משלוחין) שפסק כי מי ששכר פועל גוי לעשות מעקה לגגו, יכול בעל הבית לברך על כך. דהיינו, שנחשב כאילו קיים את המצווה המוטלת עליו (ועיין עוד אור שמח - פרק י"א מברכות הלכה ח').
יש מהאחרונים שנחלקו על דבריו (מנחת חינוך - מצוה תקמ"ו ובחקרי לב חושן משפט סימן תכ"ז בשם סבו). אמנם, אף לשיטתם אינו עובר בלאו ד'לא תשים דמים בביתך' כיון שמכל מקום יש מעקה בביתו, אך ביטל את מצות העשה ד'ועשית מעקה לביתך'.
אך עדיין שומה עלינו להבין מדוע לשיטת ה'מחנה אפרים' יוצא הישראל ידי חובת מצות 'ועשית מעקה לגגך' בפעולתו של העכו"ם.
וביארו באחרונים דלפי המחנה אפרים עיקר המצוה דמעקה היא לא שיעשה מעקה בביתו, אלא שיהיה מעקה בביתו (הן אמת שאף לדברי המחנה אפרים אין בטעם זה כדי שיברך על כך, וכפי שהעיר בעצמו מהעושה מעקה על ידי אומן ישראל שמברך האומן על כך, הסיבה שמתיר לבעל הבית לברך היא מחמת דיד פועל כיד בעל הבית).
מכל מקום חזינן לשיטתיה דעיקר המצוה וגידרה היא התוצאה, דהיינו שייעשה מעקה בביתו ונפטר אף אם עשוהו אחרים.
גם במצות משלוח מנות עיקר המצוה שחבירו יקבל, אם כדי שיהיה לו לצרכי סעודתו וכטעם דתרומות הדשן (סימן קי"א) ואם להרבות האהבה והריעות וכדברי מנות הלוי (אסתר ט', ט'). אם כן כל שהגיע ליד חבירו יצא ידי חובתו שזו עיקר מטרת המצוה, ואין זה צריך כלל לשליחות (עיין במקור חיים להחו"י סימן תרצ"ד ובשו"ת מהר"י אסאד שצויין לעיל ובשו"ת 'שלמת חיים' להגרי"ח זוננפלד סימן שע"ח. וראה עוד בספר המקנה - סופר ח"ב כלל כ"ג פרט ז' שנראה שחיבר בין שני הטעמים דהחת"ס והמחנ"א וצ"ב).