נכנסתי לחוזה על קרקע שלי, כשבחוזה יש סעיף של קנס. הקונה הניח סכום של $10,000 בנאמנות (Escrow) מתוך הסכמה שאם לא יביא את העיסקה לידי סיום עד לתאריך שנקבע, הכסף שבנאמנות יהיה שלי. דאגנו שהנוסח שבחוזה יהיה בו תוקף מבחינה הלכתית כדי לסלק אסמכתא.
במשך כל הזמן שחלף לא הזכרתי לקונה מאומה מכל זה. כעת, לאחר שכבר עבר התאריך שבחוזה, התקשר הקונה ורצה לסיים את העיסקה. הערתי לו שהכסף המונח בנאמנות מגיע לי, כפי מה שנכתב בחוזה. הוא התנגד וטען שהוא הסיק מכך שלא הזכרתי לו דבר בכל אותה התקופה, שאני לא ממהר לסגור את העיסקה ומחמת כן השקיע את ראשו בעסקים אחרים.
שאלה: האם צדקו דברי הקונה, ששתיקתי העידה על הסכמתי לאחר את העיסקה?
תשובה: עיקר הנידון בשאלה זו הוא, האם בכל תנאי נדרש שהצדדים יבקשו את קיומו, לולי זאת התנאי לא מחייב. או שמא, תנאי שהגיע זמנו מחייב אוטומטית, ואף אם הצדדים לא דרשו בכל הזמן לקיימו.
יש שכתבו (עבודת הגרשוני סימן ז' הו"ד בפתחי תשובה סימן ע"ג סק"י) שכל זמן שהצד המחייב לא דרש לקיים את התנאי, התנאי איננו מחייב. הם למדו זאת מדין אחד שנשבע לחבירו לפרעו עד זמן מסוים, דנקטינן שכל זמן שלא תבעו המלוה אינו עובר על השבועה (סמ"ע סימן ע"ג סקי"ט ממשמעות דברי הטור). דין זה נלמד מדין 'הלנת שכר'. אף שהמעביד התחייב על שכר העובד למועד זה, מכל מקום אינו עובר ב'בל תלין' כל זמן שהשכיר לא תבע את שכרו (שלחן ערוך - חושן משפט, סימן של"ט סעיף י').
אחרים (ערך ש"י סימן ע"ג סעיף ו') נחלקו וסבירא להו שאין הנידון דומה לראיה. לגבי 'בל תלין' סביר להניח שאם העובד לא דורש את שכרו, הרי שהוא מסכים לגבותו מאוחר יותר. לולי זאת, מה יתן לו ומה יוסיף לו ששתק? מה שאין כן בתנאי של קנס ועונש, שתיקת הצד המחייב נובעת מכך שרוצה שיגיע הזמן וייתחייב הצד שכנגד בתשלום הקנס ומחמת כן שתקו, אך בודאי שמעולם לא נתכוונו לוותר על התנאי (זאת ועוד שיש שנחלקו על הדין הנ"ל שכתב הסמ"ע בסי' ע"ג, עיי"ש בטו"ז).
אשר על כן, כיון שהדבר שנוי במחלוקת אי אפשר להוציא ולחייב את הלוקח בתשלום הקנס ויכול לפטור את עצמו כשיטה הראשונה.