גדר שכירות
שכירות היא זכות שימוש בנכס של חבירו, הן קרקע או מטלטלין, בעד תשלום. בדומה לכך השוכר את הפועל משועבד הפועל למלאכת הבעל הבית[1].
זכות שימוש
השוכר אינו קונה בעלות בגוף הדבר להיות שלו, רק קונה את הזכות להשתמש בו, לפיכך, אסור לכהן ששוכר פועל או בהמה להאכיל להם תרומה[2] שהרי הגוף אינו שלו ואינו קנין כספו. מאידך, בעל דירה שמשכיר לעכו"ם שמכניס ע"ז לדירה המושכרת, עובר על 'לא תביא תועבה לביתך' כי בעל הדירה הוא הבעל הבית[3].
שכירות קנין לפירות
לפיכך כתבו ראשונים שמה שאמרו חז"ל ש'שכירות ליומיה ממכר הוא'[4], שמשמעו שהשוכר קונה הנכס, פירושו שיש לשוכר קנין בנכס לשימוש שבו, אבל גוף הדבר אינו קנוי לו להיות שלו לבנות ולהרוס, ואינו כמו הקונה נכס לזמן שיש לו קנין בגוף הנכס שבונה והורס[5]. ועל דרך זה כתב הרמב"ם[6] 'השוכר קנה הגוף לפירותיו עד זמן קצוב, בדמים שנתן'[7].
ברם, הראשונים נחלקו האם קנין שכירות מקנה לשוכר זכויות בגוף הנכס בדומה ל'קנין פירות כקנין הגוף'[8], שיש אומרים שקנין השוכר הוא רק קנין לתשמיש[9], ויש שכתבו שקנין שכירות הוא גם קנין בגוף נכס[10]. דוגמא לכך היא מציאה בבית המושכר, שיש אומרים שמפני קנין השכירות בבית זכה בה השוכר ולא המשכיר[11] אבל דעת הרבה פוסקים שקנין שכירות הוא רק קנין לשימוש ואינו כקנין בגוף הבית למנוע מבעל הבית לזכות במציאה, ולכן זוכה הבעל הבית במציאה שחצירו קונה לו שלא מדעתו[12].
שימוש השוכר בנכס שמזיק למשכיר
למרות שיש לשוכר שעבוד בנכס, לא פקע זכות המשכיר בגוף הנכס בזמן השכירות, ויכול למנוע מהשוכר להשתמש בו כל שימוש מזיק או מפריע למשכיר אע"פ שאינו מזיק את גוף הנכס. לדוגמא, אסור לשוכר להשכיר ל'שוכר משנה', אם הדבר מפריע למשכיר, ואינו כשותף שיש לו קנין גמור בנכס שיכול לעשות בו מה שירצה, ולהשכיר חלקו גם נגד רצון שותפו[13].
שכירות כשיעבוד על המשכיר
ישנם אופני שכירות שאין לשוכר קנין בנכס לשימוש בו, רק שעבוד על המשכיר שיניח לו להשתמש בנכס. לדוגמא, משכיר שמתחייב להשכיר לשוכר 'בית סתם', משמעות החיוב הוא שמשעבד עצמו לתת לשוכר שימוש בבית, ואזי גם אם המדובר היה שמשכיר לו בית פלוני, משמעות השעבוד של המשכיר הוא לתת לו מגורים בבית, לפיכך אם נפל הבית חייב המשכיר לבנות הבית או לתת לו בית אחר להשתמש בו[14]. לעומת זה, משכיר שהשתעבד להשכיר 'בית זה', משמעות הזכות הוא שנותן לשוכר קנין שימוש בגוף בית זה אבל לא השתעבד לתת לו מגורים, ולכן אם נפל הבית שלא באשמת המשכיר לא השתעבד המשכיר להעמיד בית אחר[15].
שכירות משתלמת בסוף
קנין השכירות חל עם מעשה קנין בדומה למכר[16]. ברם, לעומת המכר שחיוב תשלומיו הם עם הקנין, חיוב תשלומים בשכירות הוא בסוף זמן השכירות, הן בשכירות נכס והן בשכירות פועלים, מפני ש'אין שכירות משתלמת אלא בסוף'[17].
התשלום במקח הוא תמורת העברת הבעלות, לפיכך עם הקנין מתחייב הלוקח בתשלומי המקח, לעומת זה התשלום לשכירות הוא בעד הפקת הפירות, לפיכך זמן התשלום הוא לאחר שהשוכר קיבל את הפירות[18].