הודעה בקצבו זמן שכירות

השוכר לזמן קצוב יכול לצאת מהבית מיד עם תום זמן השכירות מבלי להודיע למשכיר כלום, וגם המשכיר יכול להוציאו מיד, מבלי להודיע לו מקודם שיצא[1], שהרי יודעים שכשיגיע הזמן ביד המשכיר להוציאו וביד השוכר לצאת[2].

המשיך לדור לאחר שעבר הזמן

לא יצא השוכר, והמשיך לדור בבית אזי במקום שנהגו שבזה כאילו פירש שמחדש את הסכם השכירות לתקופה שהסכימו מתחילה, חלה השכירות מיד כפי כל התנאים של השכירות הקודמת[3], ואף בזה אם הדרך שלא להקפיד שישהה כמה ימים לאחר תום השכירות יכול לצאת בלי הודעה[4]. 

אם אין מנהג בזה, יש שכתב שהמשכיר יכול להוציאו מיד (וממילא גם השוכר יכול לצאת מיד מבלי להודיע)[5] ויש שכתבו שמעתה דינו כסתם שכירות, ואינו יכול לצאת מבלי להודיע, ולאחר שיודיע חייב להישאר בבית עד תום תקופת הזמן שקבעו לשוכר סתם[6], בכל מקום כדינו[7].

המשיך לדור כמשך השכירות הראשונה

יש שכתב שאם המשיך לדור בה כפי משך זמן השכירות ראשונה יכול לצאת מיד כשעבר הזמן אפילו לא הודיע מקודם שאז דר על דעת השכירות הראשונה[8], ויש שכתב שאם שכר לשנה (וה"ה לזמן קצוב) ואחר שעבר הזמן המשיך לדור כמה שנים מבלי שידברו זה עם זה, אזי בכלות כל שנה נתחדשה השכירות כפי התנאי של הזמן הראשון ואינו יכול להוציאו או לצאת קודם הזמן, ואם לפני כלות הזמן רוצה אחד מהם לבטל השכירות לתקופה הבאה, חייב להודיע כפי הזמן של סתם שכירות כדי שיוכל למצוא שוכר אחר או  דירה אחרת[9].

הודיע שבדעתו להמשיך לדור

הודיע השוכר לפני תום השכירות שבדעתו להמשיך השכירות והמשכיר שתק, או אם המשכיר אמר לשוכר שימשיך השכירות והלה שתק, והמשיך השוכר לדור בבית כמה ימים לאחר כלות השכירות יש שדן האם בזה חלה שכירות חדשה כפי תנאי השכירות הראשונה או דינו כסתם שכירות שיכול לצאת לאחר הזמן שנתן הודעה[10]. 

חיוב הודעה של יורש או מקבל מתנה

היורש או מקבל במתנה בית שמושכר, חייב באותם החיובים לשוכר כמו המוריש או נותן מתנה. לפיכך, אם היה השוכר לזמן קצוב אינו מוציאו עד כלות זמן השכירות, ואם היה השוכר בלי זמן קצוב אינו יכול להוציאו בלי שיודיע לו שיצא עד הזמן שנותנים להודעה זו[11].

מכירת הבית תוך זמן השכירות

המשכיר יכול למכור הבית תוך זמן השכירות, והלוקח מחוייב לשוכר באותם החיובים כמו המוכר ואינו יכול להוציאו קודם זמנו[12], אבל יש שכתב שאם השכיר בלי זמן קצוב, והמוכר רוצה למכור מפני שדחוק למעות כגון שהעני או שחייב לאחרים שדוחקים אותו לפרוע, והלוקח אינו רוצה לקנות עד שהשוכר יצא, יכול המוכר לכוף את השוכר לצאת מיד[13], וכן הדין בכל צורך אחר למשכיר שאינו בדין שהשוכר ידור בביתו של זה, כגון שנפל הבית של המשכיר ואין לו מקום אחר לדור, או שהשיא בנו שחייב ליתן לו מקום לדור בו ולא היה לו זמן להודיע לשוכר, בכל אלה יכול להוציאו מיד[14]. ברם שלושים יום הראשונים של השכירות דינו כקצב לו זמן ולכן אפילו בכל האמור אינו יכול להוציאו לפני שלושים יום[15], ויש שכתב שאם דר בו בתחילת חודש, אפילו אינו חודש הראשון, שוב אינו יכול להוציאו עד סוף החודש[16].

ביטול שכירות בגלל אומדנא

ישנם אופנים שהמשכיר יכול לבטל תוך זמן השכירות מפני איזה אומדנא, אפילו קצבו זמן לשכירות או תוך זמן הודעה, כגון משכיר שאמר לשוכר שמשכיר לו מפני שהוא אוהבו ונעשה שונאו יכול להוציאו[17], יש שכתבו שרק אם פירש שלולי אהבתו אליו לא היה משכיר הבית, שמפני התנאי יכול להוציאו[18] ואילו פוסקים אחרים כתבו שדי בגילוי דעת בלבד לבטל השכירות[19]. והעלה המשפט שלום[20] שדינו של המשכיר בית שרוצה לבטל השכירות על ידי הגילוי דעת בתחילה תלוי בראות עיני הדיין שידון כפי האומדנא בשעת מעשה, ואזי יכול לבטל השכירות על ידי הגילוי דעת בשעת השכירות[21].

יש שכתב ששוכר שאינו משלם לו מפני שהוא עני שדבר פשוט שיכול להוציאו שהשכיר לו רק ע"מ שישלם לו[22].