מחילת השכירות
הפוסקים נחלקו האם כדי לבטל השכירות תוך הזמן הקצוב צריך שיעשו קנין כמו בשאר מקח וממכר או די במחילה בדיבור. לסוברים שביטול השכירות היא רק על ידי קנין, יש שכתבו שזה הן אם השוכר מחל למשכיר או שהמשכיר מחל לשוכר לבטל את השכירות[1], ובזה יש שכתב שאפילו בשכירות בלי זמן קצוב תוך זמן הודעה לא נפקע הזכות בלי קנין[2].
מחילה בדיבור
אבל יש שכתב שיש לחלק בין אם המשכיר מבקש מהשוכר שיבטל את זכותו שצריך לקנות ממנו להפקיע את זכותו אבל המשכיר יכול למחול בדיבור את השעבוד שהשתעבד לשוכר, שאינו רק חיוב ממון בלבד [3], ויש שכתבו שהן המשכיר והן השוכר יכולים לבטל את השכירות בדיבור לבד[4], ולמעשה דנו האחרונים האם כגון זה שהדין הוא מחלוקת הפוסקים, האם המשכיר מוחזק שגוף המושכר הוא שלו, או השוכר מוחזק[5].
תנאי בתחילת השכירות
התנו בתחילת השכירות שדי בהודעה לבטל השכירות, כגון שכתבו בחוזה השכירות שאפשר לבטל את השכירות בהודעה מוקדמת של שלושים יום, דינו כשאר תנאי שכירות שהתנאי קיים, אבל אם רק דיברו ביניהם על כך ולא התנו זאת בדרך תנאי דינו כבשאר שכירות[6].
זכות יורשי שכירות
שוכר שמת באמצע זמן השכירות, זכו יורשיו בזכות השכירות ויכולים להשתמש בשכור עד תום זמן השכירות[7], ויש שכתבו שדמי השכירות נעשו חוב על המוריש בחייו, והיורשים חייבים לשלם ממה שהניח להם אביהם, אבל אם לא הניח להם אביהם נכסים פטורים לשלם ויכולים להשתמש בשכור כל זמן השכירות[8], אבל יש שכתב שהמשכיר יכול להוציא אותם אם לא משלמים השכירות אבל אם כבר דרו בבית מבלי לשלם אינו יכול לגבות מהם על מה שדרו מכבר[9].
יורשים שרוצים לחזור מהשכירות
רצו יורשי השוכר לחזור בהם מהשכירות, נחלקו הפוסקים האם המשכיר יכול לכפות אותם לקיים את השכירות שישלמו את שארית דמי שכירות עד תום הזמן[10], שיש אומרים שהשוכר דינו כבעל הבית והמשכיר דינו כפועל, וכל שנאנס הבעל הבית (השוכר) לתת העבודה לפועל (המשכיר), פטור הבעל בית אם הפועל לא התנה עמו מתחילה שחייב לו אפילו אם נאנס, ולפיכך כשמת השוכר פטורים יורשי השוכר מחמת אונס המוריש[11], ויש אומרים ששכירות היא ממכר להוריש ויורשי השוכר חייבים בכל חיובי המוריש[12].
מסקנת הרמ"א היא שאם כבר שילם השוכר כל דמי השכירות ומת לפני תום השכירות, פטור המשכיר להחזיר דמי השכירות ליורשים[13]. יש שביאר דבריו שבתשלומיו מתחילה התרצה השוכר לקיים השכירות אפילו אם יארע אונס, אבל המשכיר חייב להחזיר מה שנהנה שהבית פנוי ויכול לעשות בו מה שירצה[14]. אכן יש שכתב שלפי ביאור זה אם הוכרח השוכר לשלם את דמי השכירות מתחילה לא שייך לומר שהתרצה אפילו אם יארע אונס[15]. אכן יש שכתב שאם הקדים דמי השכירות בפירוש בעד השכירות ומת השוכר באמצע הזמן לכו"ע אין צריך להחזיר ההפרש, ורק אם המשכיר תפס הכסף או השוכר לא פירש שהמעות בעד הקדמת השכירות היא מחלוקת הפוסקי האם צריך להחזיר[16].